1.
ייתכן שהמסר החשוב ביותר שנשלח אתמול והבוקר הוא דווקא מסר כלפי פנים: מכוון אלינו. פשרו של המסר פשוט: אל תתייאשו מהר מדי, אל תשכחו שיש לישראל גם כוחות ונכסים, אל תתנו לכישלון גדול של צה״ל לגרום לכם לערער על כלל יכולותיו של צה״ל (או המוסד, או השב״כ, או מי שזה לא היה). זה מסר חשוב מאוד. מדינה במלחמה מחויבת לפעול בעוצמה נגד אוייביה, ולהדק למקסימום את הלכידות שלה. עד כה, ממשלת ישראל לא הצטיינה בהידוק הזה. היא לא מוכשרת במיוחד בתחום הלכידות. אבל מה שקרה אתמול והבוקר נותן לה כלי לעבוד איתו. מה שקרה אתמול והבוקר מצית רגע של לכידות, של גאווה, של תחושת כוח משותפת, של תקווה. רבים מאיתנו כבר חשבו שלא ננצח, שלא נוכל לנצח. אבל הבוקר מתגנב לליבם הרהור של כפירה: אולי בכל זאת? אולי בכל זאת ננצח?
2.
המסר כלפי חוץ מורכב יותר, וכדאי לחשוב עליו בזהירות ובצניעות. אם יש משהו שלמדנו השנה, והשיעור היה כואב, זה שהיכולת שלנו להיכנס לראש של אויבינו מוגבלת. יש לנו שירותי מודיעין מצוינים, שיודעים, כפי ששוב הוכח, לספק מידע מבצעי חיוני – עד רמת הבית, הדירה, השעה, החלון. יש לנו שירותי מודיעין שספגו מכה קשה, אבל גם אותם לא צריך להספיד. קודם כל, כי אין אחרים, וחוץ מזה, כי הציפייה להצלחות בלבד היא ציפייה מופרכת. מובטח שייכשלו שוב. וכדאי לוודא שהכישלון הבא יהיה פחות דרמטי, וכדאי לוודא שבדרך לכישלון הבא יהיו גם הרבה הצלחות.
אבל צניעות מתחייבת. מודיעין מבצעי זה דבר אחד. מודיעין שמפענח כוונות אויב זה דבר אחר. מה חושבים לעשות מנהיגי טהרן, מה חושבים לעשות ראשי חיזבאללה, איך מתכוונים להגיב מנהיגי חמאס? למודיעין יש הערכות. רצוי להקשיב להן, רצוי להיערך לאפשרות שאינן נכונות. לא הבנו את חמאס ב-6 באוקטובר, אין ודאות שאנחנו מבינים את איראן ב-31 ביולי.
3.
אם שמתם לב ואם לא, רוב המלחמה היא המתנה. המתנה לטיל, לאזעקה, לתגובה, לתגובה על תגובה, להחלטה של קבינט, לשיחה עם מנהיגים זרים, למשא ומתן שמתפתח. המתנה, שנקטעת מעת לעת ברגעים של ודאות. הטיל פגע וקטל – זו ודאות. הבכיר חוסל בבירות – זו ודאות. והבוקר, שוב המתנה מתוחה. למה שיבוא עכשיו, למה שיבוא אחרי מה שיבוא עכשיו.
התוצאה הקטלנית של מלחמה באה ברגעים שבהם יש ודאות, רגעים של אש ושל קרב. השחיקה המעייפת, המייאשת, מחלחלת בזמני ההמתנה. הצעירה שלא יודעת אם תוכל להמריא לחופשה בחו״ל, כי מי יודע אם יהיו טיסות. הצעיר התוהה מתי יקבל שיחה ויתבקש להתייצב למילואים. ההורים החרדים המתלבטים אם לתת לילדים ללכת הבוקר לחוף הים.
בשנת 2006 שמעתי את סגן הנשיא האמריקאי, ריצ’רד צ’ייני, נואם בכנס איגוד סוחרי המכוניות האמריקאי – נאום שהתקשורת המקומית פחות או יותר התעלמה ממנו. כמה שעות לפני שהבוס שלו, ג’ורג’ בוש, התייצב בעצרת האו”ם, צ’ייני ציטט באוזניהם של סוחרי המכוניות מביוגרפיה מוכרת של הנשיא הארי טרומן. “מעניין היה לי ללמוד”, אמר צ’ייני, “שטרומן מעולם לא החשיב במיוחד את הביטוי ‘מלחמה קרה’ ושהוא השתמש בו רק לעתים רחוקות. לעימות הוא קרא ‘מלחמת העצבים׳״.
טרומן ניהל את אמריקה בתחילת המלחמה הקרה, ולא זכה לראות את סופה. זה לא בהכרח פרק הזמן שצפוי גם לנו, אבל דווקא בנסיבות המשמחות של הבוקר ראוי לקחת בחשבון שמה שקרה ביממה האחרונה מבשר בסך הכל על עוד תקופה של המתנה. עד שנדע כיצד יבחר היריב להגיב לא נדע אם התקרבנו לסוף המלחמה או אולי התרחקנו ממנו.
4.
אמרנו מסר כלפי פנים, אמרנו מסר כלפי חוץ. אבל לא סיכמנו. כי מסר כלפי חוץ מתקיים פעמיים – מסר לאויבים שבחוץ ומסר לידידים שבחוץ. והמסר לידידים לא פחות חשוב. גם הם צריכים לדעת שישראל עודה מדינה שיש לה כוחות, גם הם צריכים לזהות שיש לישראל תוכניות שעשויות לאפשר לה לנצח, גם הם צריכים להיזכר שידידות ישראלית היא נכס אסטרטגי. כבר נזכרנו בצ׳ייני, אז ניזכר בו שוב. בתקופת מלחמת לבנון השנייה סגן הנשיא האמריקאי נדהם והתאכזב מרה מביצועיה של ישראל. התאכזב עד כדי תהייה מזדמנת, רגעית, האם ישראל עודה נכס מועיל לאמריקה כפי שהייתה בתקופות מוקדמות יותר.
בעיצומה של אותה מלחמה, לבנון השנייה, זימן שר החוץ לשעבר הנרי קיסינג’ר את עצמו לפגישה עם מי שהיה נספח צה”ל בוואשינגטון, ולימים סגן הרמטכ”ל, דן הראל. המלחמה עוד לא הוגדרה אז ככישלון, אבל לקיסינג’ר היו שאלות לא נעימות. הוא אמר להראל, אולי לא בדיוק במילים האלה, שהדשדוש הישראלי בלבנון מחבל בקידום האינטרס האמריקאי. זאת הייתה גם התחושה של רבים מאנשי הממשל, עד שהיו בישראל מי שתהו אם קיסינג׳ר היה למעשה שליח לא רשמי שנושא מסר של אזהרה.
וכל זה לא בא אלא לומר שישראל צריכה שאויביה יחשבו שהיא חזקה, ויחששו מפניה. ישראל צריכה שידידיה יחשבו שהיא חזקה, ויישארו ידידיה. וכן – ידידות של מדינות אינה כמו ידידות של בני אדם. ידידות של מדינות נשענת בעיקר על תועלת. אם ישראל חזקה, יש בה תועלת, ויש טעם בידידות איתה. אם ישראל חלשה, הידידות תיחלש.
יש לכם ילדים ביסודי או בתיכון? בואו להשיב על סקר ההורים הגדול
