מה הציבור בישראל חושב על אירועים בהפרדה? זו שאלה לא פשוטה, משום שהיא מחייבת שאלת המשך. מה הכוונה ״אירועים בהפרדה״ – תפילות, רחיצה במעיינות, שוק ירקות, מופעי רוקנרול, באיזה מכל אלה הציבור מוכן לקבל הפרדה ובאיזה לא? ועוד: מה הכוונה ב״תומך״? האם הכוונה היא תומך באפשרות שלאחרים תהיה אופציה להפרדה, או שהכוונה היא תומך באופציה כזאת במובן של מעוניין בה לעצמו? נוסח השאלה קובע מה תהיה התשובה, וגם מצב הרוח וההקשר קובע מה תהיה התשובה. ברור שכאשר שואלים שאלה מהסוג הזה יום אחרי קטטה סביב תפילה בהפרדה בכיכר מרכזית בתל אביב, יש משמעות להקשר. ברור שהאירוע משפיע על התשובות.
קיראו בהמדד: מה זה היה בכיכר דיזנגוף, תפילה או הפגנה?
האזינו לרוזנר: 50 שנה למלחמה, על מה אנחנו עדיין מתווכחים
מה התשובות שהתקבלו אתמול לשאלה הזאת? שלושה ערוצי טלוויזיה פרסמו אתמול סקרים שכללו שאלה על הפרדה. נוסח השאלות לא היה זהה, אבל התשובות בכל זאת היו דומות למדי. בכאן שאלו על ״אירועים בהפרדה״, בחדשות 12 ו-13 שאלו על ״תפילות בהפרדה במרחב הציבורי הפתוח״. עקיבא וייס אמר במשדר של כאן, שהנתונים ״מדהימים״. לא ברור לי לגמרי למה הוא חושב כך, אבל צריך לומר שהם עקביים: קרוב למחצית מהישראלים תומכים באפשרות שיתקיימו אירועים בהפרדה במרחב הציבורי. בסביבות ארבעה מכל עשרה ישראלים מתנגדים לאירועים כאלה.
עכשיו נשאל: האם זה הרבה או מעט תומכים? האם זה הרבה או מעט מתנגדים? שאלת ההפרדה היא שאלה מורכבת כי יש לה הרבה מאוד נדבכים והיא כוללת הרבה מאוד אפשרויות. כאשר לאחר הבחירות עלתה האפשרות של חקיקה שתאפשר הפרדה מגדרית ברשות הרבים, שיעור המתנגדים לה היה גבוה. המכון לדמוקרטיה שאל בסקר: ״האם אתה תומך או מתנגד לכך שהפרדה בין גברים לנשים באירועים ציבוריים, בלימודים ובשירותים ציבוריים לא תחשב כאפליה על פי חוק״. 49% התנגדו בחריפות, ועוד 16% התנגדו. ההקשר היה חוק שקובע שאפליה אינה הפרדה.
בסקר של המדד, בערך מאותו זמן, הצענו שתי אפשרויות. ראשונה: אסור להפריד בין גברים ונשים בשום מקום ציבורי חוץ מבית כנסת, לא בפארקים, לא בבריכות שחייה, לא בטקסים, לא בהופעות. שנייה: אפשר להפריד בין גברים ונשים במקומות וזמנים מסוימים, כדי לאפשר השתתפות פעילה של קהל דתי וחרדי. כאן ההקשר קצת יותר מפורט. שיעור המתנגדים והתומכים היה זהה (50%), אבל היו כמובן הבדלים משמעותיים בין חילונים (78% התנגדות) למסורתיים ודתיים (60% ו-91% תמיכה בהתאמה).
באופן טבעי, כמעט כל החרדים והדתיים תומכים באפשרות לאירועים בהפרדה, כי הם עצמם נזקקים לאירועים בהפרדה. כך שיש בסיס מוצק של תומכים מלכתחילה. על אלה נוסיף מסורתיים קצת דתיים, שקרובים מאוד בעמדות לאלה של דתיים. לאלה נוסיף תומכי קואליציה, שרואים באירועים בהפרדה סוג של תשלום על הברית החזקה של הימין והדתיים. הנה – זו בערך המחצית שתומכת בהפרדה מגדרית באירועים.
מי המתנגדים? יש הרבה מתנגדים, ובהם רוב גדול מאוד של תושבי תל אביב. כלומר, אם להוציא מסקנה מקומית מהסקרים, שיש לה משמעות הנוגעת לאירועי יום כיפור, אפשר להציע שתי אפשרויות. האחת – רוב תושבי המדינה חושבים שצריך לאפשר הפרדה, אז גם תל אביב צריכה לאפשר הפרדה. השנייה – רוב תושבי תל אביב חושבים שלא צריך לאפשר הפרדה, אז בתל אביב לא צריך לאפשר הפרדה (ולעומת זאת, בבני ברק, שרוב תושביה בעד אפשרות של הפרדה, צריך לאפשר הפרדה).
אם כבר נתונים מדהימים, או לפחות מפתיעים, דווקא השאלה על תמיכה והתנגדות ל״מחאה במהלך התפילה ביום כיפור״ הניבה תוצאה מפתיעה: כרבע מהישראלים אמרו שהם תומכים במחאה (26%). תאמרו: זה רק מיעוט! נכון, זה מיעוט, אבל מיעוט די גדול. ושוב – אם תשאלו את עצמכם היכן מתגורר המיעוט הזה (ואין לי נתונים) תוכלו להניח שיש לו ייצוג נכבד בתל אביב, כך ששוב, אם מדברים על עניינים שנוגעים למרקם חיים עירוני, לצביון עירוני, לזכות של תושבים לקבוע כיצד תתנהל עירם, ייתכן בהחלט שיש בתל אביב הרבה יותר תומכים במחאת יום כיפור ממתנגדים לה, וזה, גם אם אתמול נוצר הרושם של גינוי וזעזוע מקיר לקיר למה שקרה בכיכר דיזנגוף.
