עוד רגע ונשכח את טקס העברת המקל. בנימין נתניהו ניצל אותו כדי להזכיר את מטרותיו העיקריות. ולא – הוא לא הזכיר את המערכת המשפטית, לא את זכויות הלהט״ב, לא את הכסף לחרדים, לא את כל מה שכולם מדברים עליו. נתניהו דיבר על ״שלוש משימות: לסכל פיתוח ארסנל גרעיני של איראן, לוודא שהיא לא תשמיד אותנו בפצצות אטום. המשימה השנייה היא לפתח את תשתיות המדינה, כולל לפתח רכבת בזק שתיסע במהירות של מאות ק”מ בשעה ותחבר את המדינה מקרית שמונה עד אילת ובכך תשלים את מהפכת התחבורה שהתחלנו בעשור הקודם. המשימה השלישית היא להמשיך להרחיב את מעגל השלום עם מדינות ערב במטרה לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי״.
בואו לדרג את סמוטריץ׳, הרצוג, דרעי, נתניהו, גולדקנופף, גלנט – ועוד שרים ובכירים
גם לפיד לא התמקד במערכת המשפטית, ולא בזכויות הלהט״ב, ולא בכסף לחרדים. הוא דיבר על הישגי הממשלה היוצאת. ״אנחנו מעבירים לכם מדינה במצב מצוין. עם כלכלה חזקה, עם יכולות ביטחוניות משופרות והרתעה עוצמתית, עם מעמד בינלאומימהטובים שהיו פה אי פעם. תשתדלו לא להרוס את זה, אנחנו תיכף חוזרים.”
שימו לב כמה מעט, יחסית, לענייני הפנים. שימו לב כמה הרבה, יחסית, לענייני החוץ. בישראל, הרוחות סוערות בגלל מה שהממשלה מתכננת לעשות בבית. בישראל, הרוחות סערו בגלל מה שהממשלה הקודמת תכננה, לכאורה, לעשות בבית. אבל ראשי הממשלה ממריאים מעל לענייני הפנים ומביטים אל העולם שמעבר לישראל. איראן, סעודיה, מעמד בינלאומי, היחסים עם ארה״ב. עניינים קטנים הם מותירים לשרים קטנים. הם מדינאים – לא פוליטיקאים.
גם אנחנו נעמיד פני מדינאים. נשאל: מה באמת מעמדה הבינלאומי של ישראל בתום שנה וחצי של ממשלת בנט-לפיד ובתחילת השנים של ממשלת נתניהו השישית? נשאל – ולא נשיב. ניתן לכם להשיב. כלומר, כבר נתנו לכם להשיב, ונציג את תשובותיכם. אם אתם רוצים כותרת, הנה הכותרת: העם לא קונה את הסחורה שלפיד מוכר. לפיד אמר שלישראל מעמד בינלאומי מהטובים שהיו פה אי פעם. העם אומר: מעמדה של ישראל נשחק בשנה שבה לפיד ובנט היו ראשי הממשלה. זה כמובן לא אומר שהעם צודק, זה כמובן לא אומר שלפיד טועה. יש מציאות – מה המעמד של ישראל – ויש תפיסת מציאות – מה העם חושב על המעמד של ישראל. בעניין המציאות, אפשר לנהל ויכוח מעניין. ללפיד יהיו טיעונים חזקים להציג בו, שיחזקו את עמדתו שמצבה הבינלאומי של ישראל השתפר תחת הנהגתו. אבל במבחן תפיסת המציאות של הישראלים הוא כנראה לא מספיק משכנע. או שאין לו סיכוי לשכנע, כי מי שנגדו פשוט נגדו, ועל כל דבר שעשה יאמר שהזיק יותר מהועיל.
הנה הנתונים, מסקר המדד בשיתוף התוכנית העולם היום בכאן חדשות. נציג אותם בשתי מנות. מנה ראשונה: האם מצבה של ישראל בעולם התחזק בשנה שנגמרה (2022), או אולי נשאר ללא שינוי, או חלילה נחלש. את הנתונים על שנת 2022 אנחנו מציגים לצד נתונים זהים, על סמך שאלה זהה, מסוף שנת 2021. גם אז שאלנו, גם אז שיקללנו את התשובות. ההבדל ניכר. בסוף 2021 רק רבע מהישראלים חשבו שישראל נחלשה בעולם, כמעט מחציתם חשבו שמצבה התחזק, כשליש חשבו שאין שינוי. לעומת זאת, בסוף 2022 רק רבע חשבו שמצבה של ישראל נעשה טוב יותר, שמעמדה התחזק, ובמקביל כמעט ארבעים אחוזים חושבים שמעמדה נחלש. למה נחלש? את זה לא שאלנו. אבל הם חושבים שנחלש.
כלומר, משהו קרה לישראלים בסוף שנת 2022 שלא קרה להם בסוף שנת 2021. משהו גרם להם להרגיש שהשנה החולפת לא הייתה טובה למעמדה של ישראל. מה זה יכול להיות? נציע שתי אפשרויות, שנראות סבירות למדי. אבל גם הן רחוקות מלהיות ממצות. אין לנו אלא הנתונים שלפנינו.
נתחיל מהימין: הישראלים שלא היו חסידי הממשלה היוצאת, ממשלת בנט-לפיד, מרגישים שפגעה בתדמיתה של ישראל. אולי הם סבורים שהקרינה פחות עוצמה, או שהיתה יותר ותרנית, או שנכנעה ללחץ אמריקאי, או שעשתה מחוות לפלשתינים. האמת צריכה להיאמר: היא לא עשתה את כל הדברים האלה. ממשלת בנט-לפיד נקטה במדיניות חוץ דומה למדי לזו של הממשלות שלפניה, ממשלות בראשות נתניהו. כפי שלפיד הזכיר, הסכם עם איראן לא נחתם, קונסוליה אמריקאית בירושלים לא נפתחה, ובאופן כללי, קשה להצביע על מכה דרמטית שישראל קיבלה בזירה הבינלאומית. אולי העברת שאלת השטחים לבית הדין הבינלאומי בהאג היא מכה כזאת, אבל קשה לראות כיצד ממשלה בראשות נתניהו הייתה מונעת אותה.
כך או כך, אנחנו לא עוסקים במציאות אלא בתפיסת המציאות. וכאשר אנחנו מפלחים את תשובות הציבור הישראלי לשאלת מעמדה של ישראל בעולם, קל לראות שהימין מזהה קריסה. יותר ממחצית תומכי הימין, שהוא הקבוצה הגדולה יותר של ישראלים, סבורים שהיתה החלשות במעמד ישראל. רק אחוז קטן מהם (14%) סבורים שהיתה התחזקות. ושימו לב שתומכי מרכז-ימין, שחלקם לא תומכי הממשלה החדשה, אלא תומכי הממשלה הקודמת (מצביעי סער, אלקין, גנץ, כהנא), לא שותפים לדעת חבריהם מימין. שיעור כפול מהם סבורים שמעמדה של ישראל התחזק.
ומצד שני, גם בקבוצות שאינן ימין ניכר שיש הרגשה של שחיקה. ממה היא נובעת? אולי ממה שקרה בישראל בחודשיים האחרונים. נכון – ברוב 2022 ישראל הייתה תחת שלטון של בנט-לפיד, שמן הסתם חיזקו את מעמדה בעולם (בעיני תומכי המרכז-שמאל). אבל בראשית נובמבר ניצחה קואליציית נתניהו, והתגובה בעולם, אם לומר בהגינות, היא לא בדיוק תגובה של התלהבות גדולה. לא בארה״ב, לא במערב אירופה, לא בעולם הערבי. אז הנה, גם לתומכי הממשלה היוצאת יש סיבה לומר ש-2022 הביאה לשינוי שאינו מחזק את ישראל. הם לא משוכנעים בזה כמו תומכי הימין, אבל גם לא משוכנעים שההפך נכון, כפי שהיו בדצמבר של השנה שעברה, חצי שנה לאחר שבנט-לפיד עלו לשלטון.
