אצלנו מלחמה, ובאמריקה יש עוד שנה שלמה עד הבחירות. יש סיכוי לא רע בכלל, ואולי אפילו סבירות גבוהה, שהבחירות אצלנו יהיו עוד לפני הבחירות באמריקה. ובכל זאת, השבוע סופרים שנה לבחירות באמריקה. עוד שנה. בינואר יתחיל תהליך הבחירות המקדימות, הפריימריס, בקיץ יבחרו המועמדים, בסתיו הבא ייבחר הנשיא – או הנשיאה – הבא. באמריקה מתחילים לשים לב, וגם אצלנו, כי השבועות האחרונים שוב הוכיחו שמי ששולט באמריקה משפיע מאוד גם עלינו.
מה הלקחים שלכם ממתקפת אוקטובר? בואו להשיב על סקר עמדות חדש
בכותרות הופיעו כמה סקרים, שלימדו עד כמה המרוץ צמוד, עם יתרון קל לדונלד טראמפ, הנשיא הקודם, על פני ג׳ו ביידן, הנשיא המכהן. כמה צריך להתרגש מהסקרים האלה? נתחיל בזה: מחקרים שנערכו כמה פעמים הוכיחו שלסקרים שנערכים שנה לפני הבחירות אין שום יכולת לחזות את התוצאה. אפס יכולת. כמו ניחוש אקראי. כמו שתתנו לקוף לזרוק חץ על לוח וכך תחליטו. כלומר, הסקרים שמלמדים על יתרון לטראמפ רחוקים מאוד מלהבטיח את נצחונו.
ובכל זאת, יש להם השפעה: קודם כל על הבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית. שלשום (בין רביעי לחמישי) נערך עימות מועמדים רפובליקנים, אחד לפני האחרון שלפני הפריימריס. טראמפ לא הופיע. אין לו סיבה להופיע. הוא לא הופיע גם בכל האחרים, ויתרונו הגדול מאוד על פני מתחריו נשמר. כך שכרגע המאבק הוא על השאלה מי יהיה במקום השני המכובד, ואולי יוכל להיות מגנט לכל מי שלא רוצים את טראמפ. המועמד/ת האלטרנטיבי. הבעיה היא, שככל שהסקרים הארציים ימשיכו ללמד שלטראמפ יש סיכוי לא רע לנצח את ביידן, לא בטוח שהבוחרים הרפובליקנים ירצו לבחון מועמד/ת אלטרנטיבי. אם טראמפ היה בצרות, אולי היו מחפשים חלופה שתביא ניצחון. אם טראמפ יכול להביא ניצחון, החלופה נעשית פחות אטרקטיבית.
מי החלופה? המניות בעלייה הן אלה של ניקי היילי, שהייתה הבולטת גם בעימות השבוע. היילי תחזיר את המפלגה הרפובליקנית לימים אחרים, בודאי במה שנוגע למדיניות החוץ. היא נשמעת הרבה יותר כמו ג׳ורג׳ בוש מאשר כמו דונלד טראמפ – ובעצם, כמו שאחד המועמדים האחרים הטיח בה, היא נשמעת כמו ״דיק צ׳ייני בעקבים של שלושה אינצ׳״ (על שמו של סגן הנשיא הניצי מאוד. של בוש). זה היה ויווק רמסוואמי, המועמד הרפובליקני היחיד על הבמה שלא הביע תמיכה בלתי מסויגת במלחמה של ישראל נגד חמאס. רמסוואמי דומה יותר לטראמפ. גם בריון, גם בלתי צפוי, גם בדלן. שילוב שיכול להועיל לישראל בנסיבות מסוימות, או לפגוע בה, תלוי במצב רוח. היילי תהיה בחירה נוחה מאוד לישראל. כמו גם רון דה סנטיס, מושל פלורידה שלא מצליח להמריא למרות שנחשב עד לפני כמה חודשים כמי שיוכל לאתגר את טראמפ.
והסקרים משפיעים גם על המפלגה הדמוקרטית. הם משפיעים על הדיון המתחדש על השאלה אם ג׳ו ביידן באמת צריך להתמודד, או שאולי מוטב שיפרוש מפאת גילו. כלומר, בעודם מעלים את הסיכוי שטראמפ יהיה המועמד של המפלגה שלו, הם קצת מורידים את הסיכוי שביידן יהיה המועמד של המפלגה שלו. והם גם משפיעים על הדיון על השאלה האם ועד כמה התמיכה של ביידן בישראל פוגעת בנשיא בקרב מצביעים דמוקרטים צעירים, פרוגרסיבים, מוסלמים.
גורם ישראלי שמכיר היטב את וושינגטון העריך השבוע שלפחות חלק מהלחץ המסוים של הממשל לחתור להפסקת אש בעזה נובע מסיבות פוליטיות. עד לפני שבוע-שבועיים, ביידן ושר החוץ שלו, אנטוני בלינקן, נראו כמי שמבינים היטב מדוע הפסקת אש היא רעיון גרוע, ומדוע ראוי שהאמריקאים יספקו לישראל את המטריה הדיפלומטית הנדרשת להשלמת המשימה. השבוע השתנו קצת הטונים, בסמיכות מקרים חשודה למדי לסקרים.
שאלתי גורם אמריקאי מה דעתו. הוא צחק: ״לראש הממשלה שלך מותר לעשות פוליטיקה בזמן מלחמה ולנשיא שלי אסור?״. זה לא היה לגמרי מצחיק. אז שאלתי שוב. ״קשה לדעת״, אמר. הוא צודק. פוליטיקאים תמיד חושבים גם על פוליטיקה. ומצד שני באמת קצת מוקדם. השבוע, הזכיר בן השיח האמריקאי, היו לדמוקרטים כמה הישגים אלקטורליים לא מבוטלים. הם ניצחו במדינות חשובות, והוכיחו בפעם המי יודע כמה שהאמריקאים נרתעים מאג׳נדת ההפלות הרפובליקנית, ובאים להצביע נגדה כשהיא על הפרק. זה יכול להועיל לביידן גם בנובמבר הבא. וחוץ מזה, ביידן עוד יכול לשנות טון ומדיניות עשר פעמים, ויכול גם לפרוש ברגע האחרון. הקלפים בידיו.
שורה תחתונה, שימו לב לסקרים, אבל מי שחושב שהוא כבר יודע הוא לא פרשן ולא חזאי – הוא מהמר.