בסקר של שנת 2021, חוקרי המכון לדמוקרטיה שאלו את הישראלים מדוע הם אופטימיים. 63% מהם, בסך הכל, אמרו שהם אופטימיים ביחס לעתיד המדינה. ממוצע של יהודים וערבים. והמכון אפשר להם לומר מדוע, ואז הציג אפשרויות. כרבע מהם היו אופטימיים בגלל החלפת הממשלה (24%). תאמרו: אה, אז שנה או שנתיים קודם, כשלא הוחלפה ממשלה, הם בטח היו פסימיים? התשובה היא לא. שיעור האופטימיים זהה ב-2019 וב-2021. כלומר, כשאין סיבה אחת להיות אופטימיים, אולי מוצאים סיבה אחרת. יש 17% שאמרו שהם אופטימיים בגלל אמונה באלוהים. יש שיעור דומה שאמרו שהם אופטימיים בגלל אמונה בבני אדם (״אנשים טובים״).
אופטימיים או פסימיים ביחס לעתיד המדינה? מוזמנים להשיב על שאלון המלחמה של המדד
פילוח של תשובות המרואיינים היהודים לשאלת האופטימיות בסקר של 2021 העלה כי בקרב מי שהגדירו עצמם שמאל, 41% ענו שהגורם העיקרי לאופטימיות שלהם הוא החלפת השלטון. זה צפוי: ממשלת ימין הוחלפה בממשלת מרכז-שמאל. לכן, גם מיהודי המרכז 37% השיבו כך, ולעומת זאת בימין – רק 16% היו אופטימיים בגלל החלפת השלטון וכניסת ממשלת בנט-לפיד. מקרב החרדים, יותר ממחצית השיבו שהאמונה באלוהים, בגאולה או במשיח היא הבסיס לאופטימיות. גם שליש מהדתיים אמרו כך. אבל רק 3% מהחילונים.
ומה עכשיו? ישראל טולטלה, ונמצאת במלחמה, אבל לא איבדה את האופטימיות. או לפחות כך אומרים אזרחיה. בחודש שעבר סקרנו פעמיים במסגרת המדד, וגם המכון לדמוקרטיה סקר עם אותה שאלה. נפתח בנתונים של המדד. סקר מהשבוע השני למלחמה וסקר מהשבוע הרביעי למלחמה, וכפי שתוכלו לראות, מדד האופטימיות כמעט זהה בשני הסקרים. צריך לומר: זו בחינה של יהודים בלבד. אם בוחנים את הסקר של המכון לדמוקרטיה לשם השוואה, ואת התוצאות של המשיבים היהודים, התוצאות, שוב, כמעט זהות. כלומר, או שכל הסקרים מקולקלים מאיזושהי סיבה, או שזה פשוט המצב: שני שליש מהיהודים בישראל אופטימיים. למרות המכה, למרות הזעזוע, למרות שברון הלב, למרות המחשבות המטרידות, למרות אי הודאות.
האם שני שלישים שמביעים אופטימיות זה הרבה או מעט? זה כמובן תלוי גם במצב וגם בציפיות. האם מה שמוזר זה לראות כל כך הרבה אופטימיים באמצע מלחמה, או מה שמוזר זה לראות כל כך הרבה לא אופטימיים (שליש) כשישראל הצעירה היא מעצמה ביטחונית וכלכלית? כל אחת ואחד עם הערכתם עד כמה מצבנו חמור, כל אחד ואחת עם הערכתם כמה לישראל יש יכולת להתגבר על האתגרים. באופן כללי, טוב למדינות כאשר אזרחיהן אופטימיים. באופן כללי, טוב למדינות כאשר אזרחיהן מעריכים נכונה את המציאות.
האם תמיד היינו אופטימיים כמו עכשיו, בלי קשר למצב? התשובה היא לא. אפשר לזהות ירידה משמעותית, בין תחילת העשור הקודם ואמצעו, לבין סופו. כלומר, מה שאנחנו רואים עכשיו הוא תוצאה של ירידה, אבל לא בגלל המלחמה אלא בגלל דברים שקרו קודם. אם צריך לנחש – אין דרך לדעת בוודאות – הירידה היא תוצאה של חוסר היציבות הפוליטי ושל העימות החברתי-פוליטי. אם חוזרים לסקרים דומים בעשורים קודמים, אפשר לראות תוצאה דומה בסקר של מאי 1996. גם אז שיעור האופטימיים עמד על כשני שליש, שזה נמוך לעומת השנים הטובות יותר. מה קרה במאי 1996? שאלה קלה: בחירות, ועלייתו הראשונה של בנימין נתניהו לשלטון. כלומר, זה היה החודש שבו לא מעט ישראלים הרגישו, חודשים לא רבים לאחר רצח יצחק רבין, שהמדינה נמצאת על מסלול התרסקות.
אבל – וזה אבל גדול – גם במאי 1996, וגם באוקטובר 2023, כלומר, גם בחודשים מאוד מתוחים וקשים, שיעור האופטימיים ביחס לעתיד המדינה לא צולל. אם תשוו את התשובות של ישראלים לתשובות של אמריקאים, תגלו שלעיתים קרובות אנחנו יותר אופטימיים מהם (אם זו קריאה נכונה של המציאות או סתם טיפשות זו כבר שאלה אחרת).
וכמובן, צריך לבחון בדקדקנות גם את נוסח השאלות, גם את מועד השאלון, גם את התשובות המוצעות. כאשר 42% מהאמריקאים אומרים שהם ״פחות אופטימיים״ היום מכפי שהיו בעבר, זה לא בדיוק כמו לומר שהם ״לא אופטימיים״. כאשר רבים מהם אומרים שכלכלת ארה״ב תהיה ״חלשה יותר״ בעתיד, זה לא אומר שתהיה ״חלשה״. כאשר הם אומרים שבדור הבא יהיה ״פחות טוב״ זה לא אומר שיהיה ״לא טוב״. ובכל זאת, הנתונים הובילו לא מעט גופי מחקר ועיתונאים לשאול כיצד האמריקאים איבדו את האופטימיות שלהם. ההסברים רבים: המגפה, הקיטוב הפוליטי, אתגרים פנימיים וחיצוניים. 63% מהאמריקאים מרגישים מאוד פסימיים או די פסימיים ביחס ל״סטנדרטים המוסריים והאתיים של המדינה״. מה זה בדיוק אומר? לכל אמריקאי זה אומר משהו אחר. לחלק זה אומר שהם מודאגים כי נראה להם שאמריקה נעשית שמרנית מדי, דתית מדי, גזענית מדי. לחלק אחר זה אומר שהם מודאגים כי אמריקה נעשית מתירנית מדי, פרוגרסיבית מדי, חילונית מדי.
ולמה אצלנו אופטימיים או פסימיים? הזכרנו שבמדד הדמוקרטיה נתנה אפשרות לציין סיבות לאופטימיות. ניתנה גם אפשרות לציין סיבות לפסימיות. ומעניין שלמרות התוצאות הדי אופטימיות, התברר שלאזרחי ישראל דווקא ״קל יותר להצביע על סיבות לפסימיות לגבי העתיד מאשר על סיבות לאופטימיות״. מה הסיבה העיקרית? נכון ל-2021 הסיבה לפסימיות היתה ״המצב הפוליטי, הממשלה החדשה, מצב מערכות השלטון״. כמחצית המשיבים ציינו את התופעות האלה כסיבה לפסימיות, ועוד כעשרים אחוז ציינו את השסעים החברתיים, גזענות, העדר סולידריות. כבר אמרנו: הצניחה היחסית ברמת האופטימיות התרחשה לא עכשיו, עם המתקפה הרצחנית ופרוץ המלחמה, אלא כמה שנים קודם לכן, כאשר התערערה תחושת היציבות הפוליטית. משמע – ישראלים נוטים לאבד את האמונה בעתיד כאשר נשחקת תחושת הביחד. ונדמה שהלקח ברור.
