fbpx

אין סטטוס קוו בהר הבית (ולא בהכרח צריך להיות)

מותר לזוז באי נוחות בכסא כאשר משרד החוץ של ישראל קובע בנחרצות ש״ישראל שומרת על הסטטוס-קוו ומצפה מכל שותפותיה לגנות את הקיצוניים העוסקים בהסתה ובאלימות”. מותר לתהות בשקט על הקביעה של ראש הממשלה נפתלי בנט ש״אנחנו מצפים מכולם שלא להצטרף לשקרים״. כמובן – גינוי קיצונים ואלימות תמיד מומלץ, וגם שקרים יש לא מעט. אבל סטטוס קוו? האם הערבים טועים, או משקרים, כאשר הם טוענים שישנה הפרה של הסטטוס קוו בהר הבית?

בואו לדרג את שרי ושרות הממשלה

האם רוב הערבים קיצונים? חוו דעה

התשובה היא לא. הם לא טועים. הם בהחלט משקרים, כאשר הם מייחסים לישראל גם הפרות דמיוניות, או כוונות דמיוניות (כמו חלוקת המסגדים בדרך לבניית בית המקדש). אבל הם לא טועים: ישנה שחיקה של הסטטוס קוו בהר הבית, וזו איננה טענה, זו עובדה. אגב, עובדה שחוקרים משמאל ומימין מסכימים לה. ישראל שוחקת את הסטטוס קוו, והמוסלמים המופקדים על ההר שוחקים אותו גם הם. יצחק רייטר, ממכון ירושלים, סיכם את ההפרות בטבלה גדולה. היהודים מעלים יותר מבקרים, המוסלמים שופכים ממצאים ארכאולוגיים מחפירות. היהודים מוסיפים שוטרים, המוסלמים מוסיפים שומרי ווקף. בינתיים, מספר היהודים העולים להר גדל מדי שנה (למעט שנת הקורונה). ארגונים שונים מציינים מספרים שונים, אבל ברור שהמגמה היא של עוד, ולא של פחות. ארנון סגל כתב ״פי שישה תוך עשור״. פרסומים אחרים מספקים עוד הרבה מספרים המעידים על אותה תופעה.

אם כך, מדוע ישראל מכחישה שיש שינוי? היא עושה זאת משלושה טעמים. האחד – קל יותר להכחיש מאשר להסביר. ההכחשה חדה, ברורה, ההסבר מפותל ומחייב התייחסות להיבטים מורכבים של ההיסטוריה של הר הבית. יותר קל לומר פשוט ״לא נכון״. השני – ההכחשה מתייחסת לטענות המופרכות של הערבים, לא לשינוי הכללי והאיטי בסטטוס קוו. היא מתייחסת לטענות שהשבוע, או החודש, ישראל עושה משהו שלא עשתה לפני שבוע או לפני חודש. האם משהו השתנה עכשיו? התשובה היא לא. הוא משתנה על פני שנים, ולא בטווח של ימים. במובן זה, הכחשת ישראל אמינה. השלישי – הכחשה היא חלק מהמשחק. אומרים ״סטטוס קוו״ כמרכיב של זהירות. לישראל יש רצון לשנות את הסטטוס קוו, אבל אין לה רצון להביא למשבר או לפיצוץ. לנסות לשנות בלי להצהיר יותר מדי, ובלי להדגיש יותר מדי. לכן ממשיכים לומר ״סטטוס קוו״.

יש לזה מחיר. כאשר ישראל אומרת ״סטטוס קוו״ היא מרוויחה (לפעמים) בגזרת השקט ומפסידה (לפעמים) בגזרת האמינות (כי אין סטטוס קוו) ובגזרת הנחישות (כי היא מאותת שהיא מוכנה להשלים עם המצב הקיים). האם שווה לשלם את המחיר? זו שאלה שלא קל להשיב עליה. אבל כדי להתחיל לעשות את זה צריך לנסות לפענח את מטרותיה של ישראל.

אבל כדאי לפתוח בקביעה כללית: ״סטטוס קוו״ איננו דבר מקודש אם הוא סטטוס קוו רע. הנה דוגמה (שנתתי אתמול גם ב״עצם העניין״, בשיחה עם תמר אלמוג): פעם היה מצב של סטטוס קוו. בארץ ישראל התגוררו מעט מאוד יהודים. זה היה סטטוס קוו נוח לערבים, כנראה, ומאוד לא נוח ליהודים. התנועה הציונית שיתנה את המציאות הזאת, היא הפרה את הסטטוס קוו. היום גרים בארץ ישראל הרבה יהודים. כמו במקרה של הר הבית, גם במקרה של הציונות וההתיישבות היהודית בארץ ישראל, חלק ניכר מהערבים לא אהבו את השינוי בסטטוס קוו. גם אז הם התלוננו את אותה תלונה. היה מצב מסויים, והיהודים משנים אותו. אם סטטוס קוו הוא דבר מקודש, החזרה של יהודים לארץ ישראל היא מעשה לא ראוי.

אבל סטטוס קוו איננו דבר מקודש. סטטוס קוו צריך להיבחן על פי תוכנו ומהותו, ולא על פי השאלה האם הוא קיים. עכשיו קחו את הסיפור הגדול על הציונות ששינתה את הסטטוס קוו, והעבירו אותו לזירה המצומצמת של הר הבית. הרבה מאוד שנים יש סטטוס קוו בהר הבית, שיהודים רבים סבורים שהוא פוגעני. בעבר, ישראל לא חתרה לשנות אותו מכל מיני סיבות, חלקן דתיות, חלקן חברתיות, חלקן גיאו-פוליטיות. עכשיו היא כן חותרת לשנות אותו. הנה, חזרנו למה שישראל רוצה: היא רוצה שינוי זהיר, מדורג, לכיוון של סטטוס קוו חדש שמאפשר ליותר יהודים להיות על הר הבית, וגם להתפלל בהר הבית. היא רוצה שינוי שיתקף את הקשר של יהודים להר הבית (קשר שהרבה ערבים ממשיכים להכחיש, מה שלא מוסיף אמינות ורצינות לטענות שלהם). היא רוצה שינוי כזה בלי שיביא לפגיעה בזכויות המוסלמים ובמה שקדוש להם, ובלי הפתעות שיציתו אש.

מה הבעיה? הבעיה היא שחלק ניכר מהערבים רואים בעצם העלייה של יהודים להר הבית פגיעה בזכויות שלהם. הם לא רוצים יהודים על ההר, לא משום שהם חוששים שאוטוטו ינסו לבנות עליו את בית המקדש השלישי. הם לא רוצים יהודים על ההר מאותה סיבה שלא רצו יהודים בארץ ישראל. אגב, אפשר להבין אותם. יותר נוח להם לבד. ומצד שני, ההבנה אינה מחייבת הסכמה. הם רוצים כך – ולעומתם הציונות (קודם) וישראל (כיום) רוצים אחרת.

עכשיו נחזור למטרה של ישראל. אפשר לסכם אותה בשלוש מילים: שינוי בלי פיצוץ.

מהמטרה של ישראל נגזרת האסטרטגיה של הצד הערבי: איום מתמיד בפיצוץ.

למה? כי אם ישראל רוצה לשנות בלי פיצוץ, אבל יש איום מתמיד של פיצוץ, אזי אף פעם אין מתי לשנות.

זהו. זה כל הסיפור על הר הבית בשבע מאות מילה. כל השאר פרטים. כל השאר אידיאולוגיה. האם באמת צריך לשנות את הסטטוס קוו? יש יהודים שחושבים שכן ויש שפחות חשוב להם. האם נוכחות בהר הבית חיונית ליהודים? שוב, שאלה של השקפה דתית ותרבותית. באיזה מחיר צריך לשנות את הסטטוס קוו? יש מי שמוכנים ללכת על זה למלחמה, ויש מי שמוכנים רק אם זה יבוא בקלות. כאמור, פרטים ואידיאולוגיה – ובצידם האחריות המוטלת על ממשלת ישראל לחתור למטרות חשובות מתוך תפיסה ריאלית של המציאות, ובלי לגרום לשבר גדול.

, , , , , , ,

15/04/2024אם לאיראן יהיה נשק גרעיני - היירוט יהיה משימה אחרת לגמרי יצחק בן ישראל, מעריב
היום השמיני: שמונה כריכות (שלא נבחרו) שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הלילה הטוב הראשון מאז 7 באוקטובר נחום ברנע, Ynet
איפוק הוא לא תבוסה. המתנה אינה הכלה רונן ברגמן, Ynet
כמה ימי מילואים כל אחד יחסוך אם החרדים יתגייסו ליאור באקאלו, N12
אנחנו נלחמים, ובחוץ חוזרים לריב קלמן ליבסקינד, מעריב
"להרצי אין אויבים, אבל גם אין לו חברים" איתי אילנאי, ישראל היום
קו אחד לשתי התנקשויות: חוסר מחשבה על התוצאות עמוס הראל, הארץ
בירקנפלד, למה הפסקנו להיות ציידים-לקטים? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הסכנה הקיומית למדינת ישראל מגיעה דווקא מניו יורק מוריס הירש, מקור ראשון








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-04-12)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 30 30
הליכוד 32 19 20
יש עתיד 24 15 12.7
ש״ס 11 9 10.1
ישראל ביתנו 6 12 9.4
עוצמה יהודית 6 10 9.4
יהדות התורה 7 7 7.2
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.6
מרצ 0 4 4.5
תקווה חדשה 4 4 3.6
הציונות הדתית 8 0 2.9
עבודה 4 0 1
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר