זו לא הפעם הראשונה שבה עולה השאלה מי קובע מדיניות במגזר הדתי-לאומי. זו לא הפעם הראשונה שבה מתברר שיש מאבק כוח, מנומס, מודחק, אבל אמיתי מאוד, בין העסקנים – כמו בצלאל סמוטריץ׳ – לבין הרבנים – כמו הרב צבי טאו. אצל החרדים המצב ברור, לפחות לכאורה: הרבנים קובעים. זה היה נכון לגמרי בימיהם של הרב שך והרב עובדיה. זה נכון הרבה פחות כיום, אבל ההצגה נמשכת. לפחות בכאילו, העסקנים כפופים לרבנים. המקרה של הציונות הדתית שונה. שם מדובר לא בסימן קריאה, אלא בסימן שאלה: מי אמור לקבוע מדיניות. עוד מימי המפד״ל לא תמיד היה ברור, ועם השנים המטוטלת נעה לכאן ולכאן, לפי אופי המנהיגות, לפי כוח הרבנים, לפי סוג המחלוקת שעל הפרק.
מחכים שתבואו לחזות את הקואליציה הבאה. זה לא קל, אבל תוכלו לעשות זאת כאן. הקליקו.
ובאותה הזדמנות, ספרו לנו מה דעתכם על ביצועיו של הנשיא האמריקאי ג׳ו ביידן והאם הוא טוב לישראל.
סמוטריץ׳ מייצג את האגף ה״תורני״ של הציונות הדתית. מה שנהוג לכנות ״חרד״לי״. לכאורה, הוא מאנשי המחנה הנוטים לשמוע לרבנים, לציית להם, לא כמו הפרחחים עם הכיפות הקטנות והאגו הגדול במחנה של נפתלי בנט. אבל מסתבר שברגעים מכריעים גם לסמוטריץ׳ יש אגו, וגם הוא לא בא לפוליטיקה כדי להיות הבובה של הרב טאו, או הרב דרוקמן, או רבנים אחרים שבנימין נתניהו יודע להפעיל יותר טוב מכולם כדי לייצר לחץ. הרבנים אומרים לסמוטריץ׳: היכנע, היכנס, לך עם רע״מ לממשלת נתניהו. סמוטריץ׳ מסרב. סמוטריץ׳ מתעקש שההחלטה שלו.
אם רוצים להעמיק לשורשי המחלוקת, יש בה כמה צדדים מרתקים. בין השאר היא נוגעת לשאלה מהו האתגר העיקרי שהציונות הדתית, או לפחות המחנה התורני של הציונות הדתית, צריך להתעקש עליו. נדמה שסמוטריץ׳ עודו שייך לעולם הישן, של המתנחלים, שעבורם המאבק הוא המאבק על הארץ, על האדמה. הוא לא יכול לכרות ברית עם מנסור עבאס, כי ברית כזאת לא תאפשר לו לנהל מאבק על קרקעות בגליל ובנגב. מה היא כן תאפשר לו? להילחם במסגרת ברית שמרנים – גם עבאס הוא שמרן, מהצד המוסלמי – נגד מתירנות, להט״ב, חילוניות, מערביות. הרב טאו, שהיה הראשון לחרוץ שיש ללכת עם עבאס, כנראה סבור שהקרב על ערכי השמרנות חשוב יותר כרגע מהקרב על האדמה. הוא מתעדף את האתגר הרוחני לעומת האתגר המדיני. אם היה יכול לאחוז בשניהם היה כמובן עושה זאת. אבל בהינתן מציאות קואליציונית מורכבת, הוא בוחר בנתניהו, גפני ועבאס כשותפיו על פני בנט, לפיד ומיכאלי. מכתבו המבשר על העמדה החדשה אומר זאת בפירוש: ״ההסכמה לתת יד למזימות ההרסניות להן מצפים אויבי ישראל, בביטול עניינה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכל הכרוך בזה היא חילול השם נוראי. אדרבה, ההצלחה להעמיד ממשלה שתדאג לטובתם של ישראל, שתדאג לקודשי ישראל, היא הקידוש השם היותר גדול״.
כל זה מעמיד את סמוטריץ׳ במצב לא פשוט. הוא ממשיך להתעקש, אבל הרבנים נופלים כמו קוביות דומינו לצד הקואליציה היחידה האפשרית של נתניהו. קודם טאו, אחר כך אליהו, אולי אחר כך יבוא גם דרוקמן. מה יעשה סמוטריץ׳? מקורבים מרמזים על התפטרות אפשרית, אולי כדי להרתיע רבנים מתלבטים. כך או כך, זה יהיה רגע מעניין, שבו עשוי להתברר שבאגף היותר שמרני של הציונות הדתית הכוח הפוליטי בידי רבנים ולא בידי עסקנים, מה שמיד מוריד את חשיבותם של העסקנים, של הפוליטיקאים. לא חשוב אם סמוטריץ׳ יושב שם או מישהו אחר, אם בעניינים החשובים מכריעים טאו ודרוקמן. לא חשוב אם הפוליטיקאים של הציונות הדתית מרוצים או לא מרוצים מהתפקידים שקיבלו ומהמשימות שהם ממלאים, מה שחשוב הוא אם הרבנים מרוצים.
ומה שיפה, זה שבניגוד מסויים למה שהיינו מצפים, דווקא הרבנים הם היותר נוחים לתמרון. לכאורה, הם אמורים להיות החזית האידיאולוגית, למול החזית הפרגמטית של הפוליטיקאים. אבל המקרה של הציונות הדתית הוא מקרה של עולם הפוך: הרבנים פרגמטים, הפוליטיקאים עקשים. הרבנים נכנעים בקלות למניפולציה של נתניהו, הפוליטיקאים מורטים את שערות ראשם בייאוש.
האם מכל זה תצא ממשלה של נתניהו, חרדים, בנט, רע״מ – ומי שיסכים מהציונות הדתית? במקום שננסה להשיב על השאלה הזאת נציע לכם להשיב עליה, במסגרת אתגר הקואליציה שלנו (לחצו כאן כדי לחזות איך תיראה הקואליציה). רק שימו לב כמה זה קרוב, כמה זה צמוד. אם ארבעת חברי הסיעה של סמוטריץ׳ (האיחוד הלאומי – תקומה) יעמדו איתו איתן נגד רע״מ – אין קואליציה. אם חלקם, נאמר, אורית סטרוק, יחליטו שאין להפר את הוראת הרבנים – נתניהו יתקרב מאוד להגשמת מטרתו.
