יש מאמרים שתחילתם דילמה: האם בכלל יש טעם, או צורך, לכתוב. על פי דיווח של זאב קם, עוצמה יהודית של איתמר בן גביר תדרוש העברת חקיקה שתבטל את חלות חוק השבות על מי שעברו גיור רפורמי. האם יש טעם לכתוב על הדרישה הזאת? הנה הסבר למה אין טעם: קודם כל, כי הדרישה כנראה לא תתקבל. ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, לא יקבל כל דרישה, וזאת בבירור דרישה שתסבך את ישראל עם אמריקאים נכבדים וחזקים ותביא רק מעט מאוד תועלת – אפילו למי שרוצה הכרה רק בגיור אורתודוכסי. ועוד סיבה לא לכתוב: לא ברור מהידיעה האם ועד כמה נעשתה עבודה רצינית בטרם הועלתה הדרישה. על מי היא תחול, כאילו מקרים, האם הכוונה היא רק לגיורים רפורמיים בחו״ל, או שמא תיקון שנוגע גם לגיורים רפורמיים בישראל (אם כבר, ההגיון היה אומר שבן גביר ירצה לטפל קודם באלה, ורק אחר כך בגיורי חו״ל). ועוד: ימי המו״מ הקואליציוני הם ימים גדושים בהצעות מופרכות, ספינים, עיזים שמוכנסות לזירה כדי להוציא אותן תמורת מה שרוצים באמת. ההצעה המדוברת מריחה כמו ספין, או עז, לא כמו משהו שבאמת עומד על הפרק (היא בכל זאת תזכה לתשומת לב, ואת צעקות הצילו מהצד השני כבר אפשר להתחיל לדמיין).
מה דעתכם על עוד תלושי מזון לעניים, ושאר ההבטחות הכלכליות של הממשלה הבאה?
את התחזית שלכם למשחקי גביע העולם כבר עדכנתם? בואו לשחק, מעכשיו ועד סוף הטורניר
ובכל זאת – המאמר נכתב. עיניכם הרואות. הוא נכתב משום שבן גביר כבר אינו דמות שולית. הוא שר לעתיד, רבים בחרו בו, וצריך להתייחס להצעות שלו ברצינות. ועוד הוא נכתב משום שהוא מספק הזדמנות לעסוק בשאלה האם ועד כמה רוצה הממשלה החדשה לשנות את יחסיה של ישראל עם יהדות התפוצות, ובאיזה אופן. מצד אחד, למה שתרצה לעשות דבר כזה. ניסיון לשנות סדרים עתיקים הנוגעים ליחסי ישראל-תפוצות הוא הכנסת ראש בריא למיטה שמונחת בקצה המסדרון, ולא ברור למה בכלל יש צורך לסדר אותה.
נניח שגיור רפורמי לא יוכר כגיור, מה תרוויח מזה ישראל? היא תאבד קצת עולים, לא הרבה. רוב העולים לישראל כיום, תחת הגדרות חוק השבות, אינם אנשים שהתגיירו על ידי רבנים רפורמים, אלא צאצאי יהודים. כלומר, בחלק ניכר מהמקרים, לא יהודים. אגב, זה יהיה משונה מאוד לתת ללא-יהודים לעלות, אבל למי שהתגיירו, כלומר, הפכו ליהודים, לפחות בעיני עצמם, לא לתת. אבל נניח שישראל מנעה עלייה של כמה עולים שהתגיירו רפורמית, זה באמת מהלך משמעותי, שמצדיק את המהומה?
נניח שגיור רפורמי לא יוכר כגיור, מה תפסיד מזה ישראל? תהיה מהומה. יהדות אמריקה תפתח בזעקות שבר. ארגונים יהודים ינקטו בצעדי תגובה. אגב, בצדק. מה הם יכולים לעשות? נניח, להפסיק כל שיתוף פעולה עם תוכנית תגלית, ולהפסיק לשלוח לכאן צעירים. נניח, להודיע שכל עוד החקיקה לא יורדת מהפרק, ארגוני היהודים חדלים מפעילות כלשהי שנוגעת לישראל. הם לא עורכים טקסים, לא עושים לובי, לא מפגינים למען, לא מלמדים על ישראל. מנתקים קשר. האם ילכו כל כך רחוק? לא בטוח, לא מייד. אבל כדאי להבין שמהלך כמו שבן גביר מציע הוא מהלך מאוד דרמטי בעיניים אמריקאיות. על מהלך דרמטי תהיה תגובה דרמטית. נתניהו לא צריך את זה על הראש. בטח שלא כאשר אין שום רווח במהלך. זה רק אירוע סמלי, הפגנת כוח. ישראל תוכיח שהיא יכולה – והאמריקאים ייאלצו להוכיח שגם הם יכולים.
מההצעה הזאת כדאי לגזור לקח יותר כללי: מוטב לא לעסוק במה שאין דחיפות לעסוק בו, והשאלה איך יהודים מתגיירים בחו״ל (ואם בן גביר יעלעל במספרים, הוא יגלה שרק מאוד מעט בני אדם מתגיירים, רוב הלא-יהודים שהקימו משפחות עם יהודים לא מתגיירים, לא רפורמי, לא אורתודוכסי, לא בכלל) היא שאלה זניחה ביחס לעניינים אחרים. זה לא אומר שאין צורך לחשוב על שינויים בנושאים הנוגעים ליחסי ישראל-תפוצות. אין סיבה להתנגד אוטומטית לכל דיון בשינוי כזה. ואם כבר, מה שיש לדון בו הוא חוק השבות, וסעיף הנכד. יש סיבות חזקות לעיין מחדש בניסוח החוק, ובאפשרות הגורפת של צאצאי יהודים גם בדור השלישי לבוא לישראל ולהתאזרח. אבל צריך לומר: מוטב היה לדון מחדש בניסוח החוק בממשלה היוצאת, או בממשלה עתידית כלשהי, שאיננה ממשלת ימין-חרדים. למה? כי שינוי כזה של חוק כל כך מרכזי, שיש לו נגיעה גם לזהותה של ישראל כמדינה יהודית, וגם ליחסיה המורכבים של ישראל עם יהודים שאינם-ישראלים, צריך להיות שינוי בהסכמה רחבה – ולא מהלך שייראה כמו חקיקה דתית שנכפה על ידי מיעוט במסגרת של לחצים קואליציוניים.
במילים אחרות: דיון על חוק השבות צריך להיעשות בשקט, בסבלנות, ברצינות. נוסחה חדשה של חוק השבות צריכה להתקבל בהסכמה שתכלול גם מפלגות מרכז (בהנחה שעם השמאל זה לא יילך, וגם לא עם ליברמן) כמו המחנה הממלכתי ויש עתיד. תאמרו: זה לא אפשרי! נכון, כרגע זה כנראה לא אפשרי, כי הבחירות רק נגמרו, וכל דיון על שיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה מוקדם מדי. אבל אולי בהמשך זה יהיה אפשרי. אם הממשלה לא תחתור לשינוי מהפכני של סדרי דת ומדינה, שיחייב את המפלגות באופוזיציה לעמוד על הרגליים האחוריות, אפשר יהיה בהמשך לדון בשלווה בשינוי משמעותי ואולי נדרש בחוק השבות. אפשר יהיה למצוא נוסחה שתאזן טוב יותר בין מטרת החוק – הבאת יהודים לישראל – לבין מימושו בפועל – הבאת הרבה מאוד לא יהודים לישראל.
אבל כל זה לא יקרה אם הצעות כמו זו של בן גביר יעלו על סדר היום. ובמילים אחרות, מי שמבקש שינויים מופרכים, יפריע לממשלה לדון בשינויים שאולי נדרשים. מי שמבקש שינויים חסרי אחריות, יקשה על הממשלה להעביר שינויים שאולי דווקא כן נדרשים.
