fbpx

דברים שרואים מחאן אל אחמר: שלוש הערות על אי פינוי

1.

אין דבר פחות מפתיע מבקשת הממשלה לדחות את פינוי חאן אל אחמר. זו לא שמאלנות שקפצה על חבריה, וגם לא רצון עז להשאיר את היישוב על כנו. זו פעולה טריוויאלית של ממשלה: קביעת סדר עדיפויות. יש בחיי ממשלה הרבה החלטות שצריך לקבל, והרבה שצריך לבצע, ולכל אחת משקל ומחיר. ולאופן שבו ממשלות מקבלות החלטות יש דפוס די קבוע:

כאשר המשקל גבוה והמחיר נמוך, מחליטים ומבצעים.

כאשר המשקל נמוך והמחיר נמוך, מבצעים אבל לא בדחיפות.

כאשר המשקל גבוה והמחיר גבוה, משתדלים לבצע – אלה ההחלטות החשובות באמת בדרך כלל.

ואז, יש גם החלטות כמו זו של חאן אל אחמר. החלטות שמשקלן נמוך ומחירן גבוה. הפינוי לא דחוף כמעט משום בחינה, ולא ישנה את מצבה של ישראל לטובה כמעט משום בחינה. מצד שני, החשש הוא שיהיה לו מחיר גבוה, אולי גם באלימות בשטח, אבל עוד יותר מזה בביקורת וטרחנות בינלאומית. לא במקרה, זו החלטה שנדחית שוב ושוב. זה גורל רוב ההחלטות שמשקלן נמוך ומחירן גבוה.

? חאן אל אחמר יפונה? הדולר יקרוס? ומה עוד יקרה? בואו לחזות את אירועי המפתח של השנה הבאה

כמה להוסיף לתקציב הבטחון? כמה לשלם למורות? האם מי שמתאמץ מצליח? בואו לשחק במשחקי התקציב

2.

צודקים המבקרים: הדחייה הנוספת שולחת מסר לא בריא של כניעה למעורבות החצופה של מדינות זרות בענייניה של ישראל. אם ישראל הייתה תוחבת את אפה לענייניה של איטליה כמו שאיטליה תוחבת את אפה לפרשת חאן אל אחמר, הממשלה ברומא לא הייתה רואה זאת בעין יפה. ומצד שני, אין חידוש רב בניסיונות של מדינות, בעיקר באירופה, לטרפד מדיניות ישראלית בשטחים, וההתמודדות עם הניסיונות האלה צריכה להיעשות בסבלנות ובחוכמה. להתעקש במקום שמוכרחים להתעקש, ולמסמס במקום שאפשר למסמס. ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, דחה את פינוי חאן אל אחמר פעם ועוד פעם. מבקריו מימין תקפו אותו על כך, וזה כולל גם את מי שמכהן היום כראש הממשלה. הביקורת שלהם נראית היום קצת חלולה וקצת עלובה. לא נורא: מוטב להיראות קצת טיפש, מאשר לעשות צעד טיפשי.

3.

מה יקרה בחאן אל אחמר בסופו של דבר? היא מן הסתם תפונה, בזמן כזה או אחר, בהסדר כזה או אחר. או שלא. זו לא שאלה דרמטית לגורלה של ישראל. אגב, היא גם לא עד כדי כך דרמטית לגורל התושבים בספק-ישוב הזה. מן הסתם, אם היו מסכימים לעבור למקום אחר היו יכולים לחיות בתנאים טובים יותר. ממילא, כל המאבק הזה הוא מאבק על סמל. מכיוון שכבר החלטנו לפנות, וכבר נלחמנו בבית המשפט, אנחנו מתעקשים שמוכרחים לפנות. ומכיוון שהם התעקשו לא להתפנות, וכבר גייסו את דעת הקהל בעולם, הם מתעקשים להישאר. האמת היא, שאם לישראל דחוף לפנות בנייה לא חוקית, ולעשות סדר היכן שצריך, יש מי שיכול להכין עבורה רשימה של מאה פינויים והסדרות שאפשר לעשות לפני שמגיעים לחאן אל אחמר, ושאינם בהכרח פחות חשובים. אולי כדאי להתחיל בזה.

 

, , , ,



19/06/2024על גיוס בני ישיבות וחרדים – מבט הלכתי מיכאל אברהם, שו״ת ומאמרים
גדי היימן, אז איפה המנוע של ההיסטוריה? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
המו"לים מופתעים ממבול הספרים על המלחמה שירי לב ארי, כלכליסט
מלחמות ונסיגות: 40 שנות המאבק הישראלי בלבנון יהודה יפרח, מקור ראשון
אורוול 1984? בית הנשיא 2024! אשר כהן, ישראל היום
אף על פי כן, אסור למחאה להתייאש נחום ברנע, Ynet
בממשלה הבאה החרדים כנראה לא יהיו שותפים חגי סגל, מקור ראשון
חשש מהורדת דירוג האשראי סוניה גורודיסקי, ישראל היום
קברניטי הספינה מכלים את זמנם בקטטות חסרות תוחלת קלמן ליבסקינד, מעריב
המגעים לאיחוד גדול בימין לקראת הבחירות אנה ברסקי, מעריב








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-06-14)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 24 23.9
הליכוד 32 21 21.9
יש עתיד 24 15 14.2
ישראל ביתנו 6 14 11.7
ש״ס 11 10 9.9
עוצמה יהודית 6 9 9.3
יהדות התורה 7 7 7.3
עבודה 4 5 5.9
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.8
הציונות הדתית 8 5 4.2
מרצ 0 0 1.7
בל״ד 0 0 0
תקווה חדשה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר