fbpx






5.42/105.08/10

22.8%28.9%18.2%24.3%

דירוג ראשי הממשלה: איך זוכרים את מנהיגי המלחמות?

משבר גדול הוא מבחנו של כל ראש ממשלה. ויש בזה כמובן סוג של קושי: כי רק ראש ממשלה שמתמודד עם משבר גדול יכול להוכיח את כוחו הגדול – ולעומת זאת, ראש ממשלה שכוחו עוד יותר גדול הוא זה שיודע להימנע ממשבר גדול. ביל קלינטון, כאשר סיים את תקופת נשיאותו, התלונן על כך. הוא לא ייזכר כנשיא גדול כי לא הייתה בימיו מלחמה גדולה, חיצונית או פנימית, ולא היה משבר כלכלי, אלא שגשוג. ממילא, לא יכול היה להוכיח שהוא ניחן בסגולות המייחדות מנהיג בשעת משבר – הסגולות שמעמידות נשיאים כמו אברהם לינקולן (מלחמת האזרחים) ופרנקלין רוזוולט (מלחמת העולם השנייה) בראש מצעדי ״הנשיאים הגדולים בכל הזמנים).

ישראל היא מדינה שנלחמת לעיתים קרובות. מדינה צעירה, ששכניה עוד לא לגמרי השלימו עם נוכחותה. על כן, רבים מראשי הממשלות שלה עמדו במבחן המלחמה, אם במלחמות גדולות, אם במבצעים מוגבלים. בן גוריון בעצמאות ובקדש, אשכול בששת הימים ובהתשה, גולדה מאיר בהתשה ובכיפור, בגין בלבנון הראשונה, שמיר באינתיפאדה ומלחמת המפרץ, פרס בענבי זעם, ברק באינתיפאדה השנייה, שרון באינתיפאדה השנייה, אולמרט בלבנון השנייה ובמבצעים בעזה, נתניהו בעוד מבצעים בעזה. לכן, קשה מאוד להפריד את מרכיב במלחמה ממרכיבים אחרים באופן שבו הציבור זוכר את ראשי הממשלות שלו. האם גולדה מאיר מדורגת נמוך בסקר ראשי הממשלה שלנו רק בגלל מלחמת יום כיפור, או גם בגלל הפנתרים השחורים? האם האיפוק של שמיר במלחמת המפרץ הוא שעומד לזכותו, או שאולי עליית ברית המועצות והניהול השקט וקר הרוח באופן כללי?

בשבוע העצמאות אנחנו מנתחים כאן סקר של המדד (משוקלל על ידי פרופ׳ קמיל פוקס והאנליסט נח סלפקוב), שביקש לדרג את ראשי הממשלה של ישראל. אם גם אתם רוצים להשתתף ולדרג, אתם מוזמנים בהחלט לעשות זאת (לחצו כאן). כך ו כך, היום נציג שני ראשי ממשלה סמוכים, ששניהם ניהלו מלחמות משמעותיות. מלחמות שבמידה רבה הגדירו את כהונתם. לוי אשכול, של מלחמת ששת הימים, גולדה מאיר, של מלחמת יום כיפור. ואמנם, את הדירוג המלא של 12 ראשי ממשלה נחשוף רק מחר, במשדר החדשות של מוצאי עצמאות בכאן 11, אבל כבר עכשיו נגלה שמאיר ממוקמת נמוך למדי, במקום ה-10 בדירוג. אשכול ממוקם גבוה, במקום השלישי בדירוג.

עכשיו שאלה מעניינת: מי מהם תפקד טוב יותר במלחמה שמגדירה את כהונתם? למי מגיע קרדיט, שלילי או חיובי, על הכנת הצבא והמערכת הפוליטית, על מינויים נכונים לתפקידים החשובים, על הבנה עמוקה של הזירה הבינלאומית, על ניהול במשבר בהתרחשותו. לא קל להשיב על כל השאלות האלה. אשכול גמגם לפני המלחמה, ואולץ לצרף את דיין לממשלתו. הציבור לא סמך עליו. מאיר גילתה עצבי ברזל בחלקים ניכרים מהמלחמה, אם כי נשבתה קודם למלחמה בהבטחות שקיבלה מאנשי המודיעין שלה שמלחמה לא תהיה. האם אשכול זכאי לקרדיט על התכנון המזהיר וההוצאה לפועל המתוקתקת של ששת הימים? האם גולדה צריכה לשאת את אשמת הקונספציה, כשלי קו בר לב, הביצוע המהוסס של חיל האוויר?

צריך להודות: רוב הציבור לא מתעמק בשאלות הללו בבואו לדרג ראשי ממשלה. הוא אולי יודע עליהן פרט או שניים או שלושה, אולי קרא ספר, אולי ראה משדר דוקומנטרי. אבל מה שהציבור זוכר הוא בעיקר את העובדה הפשוטה שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון מזהיר, ושמלחמת יום כיפור הייתה מכה איומה. אשכול מזוהה עם ניצחון, בלי קשר לשאלה עד כמה הקרדיט מגיע לו. מאיר מזוהה עם כישלון, בלי קשר לשאלה עד כמה האשמה נופלת בחלקה.

ועוד: הציבור זוכר את מאיר הרבה יותר מכפי שהוא זוכר את אשכול. כמובן, סיבה אחת לכך היא העובדה שאשכול כיהן לפני מאיר. הוא בשנות השישים המאוחרות, היא בשנות השבעים המוקדמות. דור שלם – הדור שלי, שהוא דור די גדול – זוכר את גולדה. את אשכול הוא מכיר רק מהספרים, הסרטים והסיפורים. בהתאם, רק אחד מעשרה ישראלים לא דירג את גולדה (כלומר, השיב ״לא יודע״), אבל אחד מארבעה (25%) לא דירג את אשכול. וכמובן, הפער גדול לא רק בגלל שאשכול היה קודם, אלא גם משום שהעיסוק במלחמת יום כיפור נרחב בהרבה מעיסוק במלחמת ששת הימים. הביטו במדף ספרי המלחמה הקרוב למקום מגוריכם. כל שנה יוצאים ספרים חדשים על כיפור. רק מעט כותבים על ששת הימים. הביטו בטלוויזיה שלכם במשדרי יום הזיכרון. כל שנה נראים על המרקע סיפורי הקרבות הקשים של יום כיפור. על קרבות ששת הימים מדברים הרבה פחות. במילים פשוטות: ששת הימים הייתה, נחגגה, ושקעה באבק ההיסטוריה. כיפור הותירה צלקת שעודה מדממת. גולדה מאיר עודה בתודעתנו כמי שהשאננות של דורה הביאה על ישראל את מלחמתה הקשה ביותר.

מה אפשר ללמוד מכל זה? לא מעט.

שלעיתים קרובות הדירוג של ראש ממשלה לא תלוי בו אלא באירועים שהתרחשו בתקופתו, וששליטתו עליהם הייתה מוגבלת למדי.

שלעיתים קרובות ציוניו של המנהיג לא תלויים בהנהגתו הישירה, אלא באופן שבו התנהלה המדינה באופן כללי. דוגמה עדכנית: נתניהו והחיסונים. בוודאי שמגיע לו קרדיט משמעותי על התעקשות להביא חיסונים ומהר, אבל נתניהו נהנה גם מקרדיט שמגיע בדין לקופות החולים, ולמי שעשה מהפך במערכת הבריאות של ישראל (חיים רמון).

שלעיתים מנהיגים מקבלים אשראי על ניהול משבר הרבה יותר מכפי שהיו מקבלים על מניעת משבר. וזה למרות שמניעה – כמובן, אם אין פירושה ויתור על אינטרסים חיוניים – עדיפה על משבר.

ועוד לומדים, שדירוג של ראשי ממשלה מהעבר הקצת רחוק שונה מהותית מדירוג ראשי ממשל מהזמן הקרוב. את אולמרט ושרון רובנו מדרגים מהזיכרון, את אשכול ושרת רובנו מדרגים על סמך קצת ידיעות, קצת שמועות, על סמך תדמית שעוצבה על ידי הדור הקודם. לכן, צריך לחזור ולדרג מעת לעת, לעיין מחדש בזיכרון, לאוורר אותו. רוצים לחשוב על שאלה מעניינת? הנה אחת: מה יקרה לדירוג של גולדה מאיר לאחר שהדור של מלחמת יום כיפור כבר לא יהיה כאן כדי לכעוס עליה. זו שאלה מעניינת כי היא קשורה, במידה רבה, לשאלה אחרת: האם מלחמת יום כיפור – שללא ספק נפתחה במכה קשה – הסתיימה כהפסד, כסוג של תיקו, או כניצחון מזהיר (הצעת קריאה למיטיבי לכת: הכרעה, מי ניצח במלחמת יום הכיפורים? מאת עמירם אזוב).

רוצים לדרג את ראשי הממשלה של ישראל? אתם מוזמנים. לחצו כאן.

, , , , ,