fbpx

האישום ההיסטורי נגד טראמפ, ועוד הערות על אמריקה (וישראל)

מיהו דונלד טראמפ אנחנו יודעים לא מהיום. עוד גסות רוח, עוד כוכבת פורנו, עוד דמי שתיקה, עוד פרשה מכוערת, כבר לא ישנו הרבה את הידיעה הזאת. הוא הצליח לכבוש את הבית הלבן כאשר הציבור כבר ידע מיהו. הוא נכשל בנסיון השני כאשר הציבור התעייף מלדעת מיהו. בסך הכל, בארבע מערכות הבחירות האחרונות, המפלגה בראשות טראמפ ניצחה באחת והפסידה בשלוש. ניצחה בבחירות 2016, עם נסיקתו המפתיעה של טראמפ. הפסידה בבחירות האמצע של 2018 ו-2022, ובבחירות לנשיאות של 2020. ההפסדים הללו, הרבה יותר מאשר הגשת כתב אישום נגד טראמפ, הם המפתח לשאלה האם הוא שוב יהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות, והאם הוא שוב עשוי לנצח.

כתב האישום נגד טראמפ הוא מסוג כתבי האישום שמעוררים אי נוחות. יהיו גם אמריקאים רבים שלא יאהבו אותו. קודם כל, משום שהוא עוסק בניסיון לטייח פרשת מין. כמובן, אפשר לומר שפרשת המין, יחסיו של טראמפ עם כוכבות פורנו, גם היא מעוררת אי נוחות. אבל כאמור, מיהו טראמפ אנחנו כבר יודעים, כך שאין הפתעה. ומצד שני, העובדה שניסה לטייח את הפרשה כדי למנוע מעצמו נזק פוליטי, ואולי גם אישי, די מובנת. ביל קלינטון נחקר בנסיבות דומות (הוא שיקר בעדותו על יחסיו עם מוניקה לוינסקי), וגם במקרה שלו הציבור הרגיש לא בנוח. שוב – הנשיא בוודאי לא יכול לשמש מופת של התנהגות מכובדת ואתית. לא קלינטון ולא טראמפ. אבל על זה ללכת לבית המשפט? האם לא ברור שכל פוליטיקאי שנתפס בפרשת מין ינסה לטייח אותה? האם לא ברור שכך יעשו כל גבר או אישה, גם אם אינם פוליטיקאים?

יום העצמאות מתקרב: בואו לדרג 25 החלטות חשובות מ-75 שנות המדינה

מה בעצם קרה? טראמפ רצה למנוע מכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס. הוא החליט לשלם לה. את התשלום העביר עורך הדין שלו, מייקל כהן. ומי שילם לכהן? טראמפ, באמצעות חשבון עסקי. העבירה שעליה טראמפ מן הסתם יועמד לדין תהיה עבירה של רישום כוזב. הוא לא כתב ״תשלום השתקה לכוכבת פורנו״. הוא כתב שהעביר לכהן כסף תמורת יעוץ משפטי. הפרטים יתבררו בבית המשפט, והם לא לגמרי פשוטים. האם יוכח שטראמפ ידע על ההעברה והרישום. האם הרישום נעשה כדי להטעות את הרשויות. מי האחראי לרישום. תחת הכותרת המפוצצת של דמי השתקה לכוכבת פורנו עשוי לבוא משפט משעמם למדי, שתוצאותיו תלויות בפרטים קטנים. אבל כמובן, תמיד קיימת אפשרות שטראמפ יחשוב שמשעמם זה רע, כי זה מה שהוא בדרך כלל עושה, ויהפוך את ההליך לקרקס.

האם המשפט מסייע לטראמפ או מזיק לו? שאלה שלא קל להשיב עליה. ייתכן שבשלב הפריימריס המשפט מסייע לו, משום שהרבה מאוד בכירים רפובליקנים נאלצים כעת לצאת להגנתו ולטעון שכתב האישום נגד הנשיא לשעבר הוא פוליטי. אם טראמפ יצליח לשכנע את הבוחרים בימין שכתב האישום נגדו הוא למעשה כתב אישום נגדם (האליטות, השמאל, מערכת המשפט המוטה, התובע הניו יורקי, אתם מכירים את הפזמון), הם עשויים להרגיש צורך להגן עליו, לסגור שורות. הם יבחרו בטראמפ לנציגם כדי לתקוע אצבע בעין של היריבים, להראות להם ששום כתב אישום לא ירתיע אותם. כמובן, להתגרות עשוי להיות מחיר בבחירות הכלליות. כפי שכבר הזכרנו, בשלוש מערכות הבחירות האחרונות במפלגה בראשות טראמפ הפסידה.

וכן, מדובר בהיסטוריה. מפוקפקת, מכוערת, אבל היסטוריה. טראמפ שבר בדרכו לצמרת כל כך הרבה תקדימים, שעוד תקדים לא מעלה ולא מוריד. ובכל זאת, הוא הנשיא הראשון שכתב אישום מהסוג הזה מוגש נגדו. הראשון שיועמד לדין לאחר כהונתו. במידת מה, זה כמעט מתבקש שהיסטוריה מהסוג הזה תיעשה עכשיו, בעידן הזה, עם הנשיא לשעבר הזה, באווירה הציבורית הזאת. זאת תזכורת גם עבורנו, כאן בישראל, שמה שמתחולל אצלנו לא מנותק ממה שמתחולל בשאר העולם. זה עידן פוליטי קשה, לעומתי, בלי גבולות ובלי מעצורים ובלי כבוד. האמריקאים פשוט הלכו עוד חצי צעד, ובחרו בטלי גוטליב לנשיאה שלהם. או אולי ביאיר נתניהו. השיטה הפוליטית באמריקה מאפשרת תקלות כאלה ביתר קלות לעומת המצב בישראל.

ובעניין המשפט הפוליטי. טראמפ יטען שכתב האישום מוגש מסיבות פוליטיות. כמובן, קשה להוכיח שזה נכון או שזה לא נכון. ברור שמי שמגיש את כתב האישום הוא לא בדיוק חסיד של טראמפ. ברור שיש בסיס עובדתי שמאפשר הגשת כתב אישום נגד טראמפ. האם מה שהכריע את הכף הוא הסלידה הפוליטית, או הדבקות בחוק? אותה שאלה עלתה גם בתקופת החקירה של קלינטון, בשנות התשעים. וכנראה שלא במקרה, את קלינטון חקרו במרץ תובעים שמזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, ואת טראמפ חוקרים במרץ תובעים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. הנה, עוד סיבה טובה להרהר בשאלה האם ועד כמה כדאי למנות משפטנים ״כמו באמריקה״.

 

ואם כבר אמריקה: בימים האחרונים ישראל מתנהלת בצילה של האזהרה מהבית הלבן, וההודעה שבנימין נתניהו לא יוזמן בקרוב לוושינגטון. מי שמנסים להבין את מניעיו של ביידן, צריכים לקחת בחשבון הקשר שהוחמץ. האמריקאים נשרטו בשנים האחרונות בתהליך שונה-אך-דומה של חשיפה לתהליכים ששחקו את העמידות של השיטה הדמוקרטית שלהם. הם נשרטו כאשר נשיא לשעבר סירב להכיר בהפסדו, וכאשר חסידיו עלו במחאה על גבעת הקפיטול. יש לזה חשיבות, כי כשביידן מביט בישראל של נתניהו הוא לא יכול להימנע מלהיזכר בוושינגטון של טראמפ. זה כמובן לא לגמרי הוגן, כי נתניהו אינו טראמפ, כי מה שרוצים לעשות כאן לא דומה למה שרצו לעשות שם, כי ישראל היא מדינה אחרת שפועלת בצורה אחרת. ובכל זאת, המוניטין של ישראל באמריקה עובר תהליך של שחיקה (ראו גרף), והרגישות של הממסד המכהן ארה״ב לפגיעה במוסדות הדמוקרטיים גבוהה. צריך לקחת את זה בחשבון.

ועוד מילה על הזכות של ביידן להתערב. הימין מתלונן על חוצפה של ביידן, על כך שאין לו זכות להתערב. זו תלונה מופרכת. ביידן לא חייב להזמין את נתניהו לבית הלבן. ביידן לא חייב להגיש סיוע לישראל. ביידן לא חייב לתמוך בישראל. נכון – לישראל מותר לעשות בענייני הפנים שלה מה שהיא רוצה. אבל בדיוק באותו אופן – גם לביידן מותר לעשות בענייני הפנים שלו מה שהוא רוצה. הוא יכול לומר: ״אני לא מזמין את נתניהו״. הוא יכול לומר: ״אין לי חשק להטיל וטו על החלטה נגד ישראל״. ישראלים הסבורים שאין לביידן זכות לומר דברים כאלה סותרים את עצמם. אם כל מדינה חופשית לפעול כרצונה, זה נכון לישראל (שאכן יכולה: אם הכנסת תצביע, החוק ישונה), זה נכון גם לאמריקה (שאכן יכולה: לא להזמין את נתניהו).

ועל השאלה למי זה יעלה יותר: ראיתי אתמול בהפגנת הימין שלטים בוטים מאוד נגד הנשיא האמריקאי. שלטים באנגלית, עם כתובות שבתרגום מנומס מאוד אומרות משהו בנוסח ״ביידן לעזאזל״. צריך לקוות שלביידן יהיה אורך הרוח ותהיה גדלות הרוח להתעלם מהשלטים האלה, ומצרורות ההבל של שרים וחברי כנסת, שלפעמים שוכחים מי היתוש ומי הפיל ביחסים בינינו לבין אמריקה. כמובן, לא בכל מצב ישראל צריכה לקבל כל תכתיב של אמריקה. אם יש אינטרס חיוני קיומי על הכף, זכותה וחובתה להתנגד, לתמרן, להתעקש. אבל שני תנאים מוכרחים להתקיים. האחד – שמדובר באינטרס חיוני, כי להתעקשות עלול להיות מחיר כבד, ששווה לשלם רק אם מדובר באמת במשהו שאי אפשר לוותר עליו (ואתם תחליטו אם עוד נציג לקואליציה בוועדה למינוי שופטים הוא אינטרס קיומי חיוני, שמצדיק פגיעה ביחסים עם וושינגטון). השני – להתנגד בנימוס, להתעקש בנימוס, לזכור שרק כלב שוטה נושך את היד שמאכילה אותו.

, , , , , ,



19/06/2024על גיוס בני ישיבות וחרדים – מבט הלכתי מיכאל אברהם, שו״ת ומאמרים
גדי היימן, אז איפה המנוע של ההיסטוריה? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
המו"לים מופתעים ממבול הספרים על המלחמה שירי לב ארי, כלכליסט
מלחמות ונסיגות: 40 שנות המאבק הישראלי בלבנון יהודה יפרח, מקור ראשון
אורוול 1984? בית הנשיא 2024! אשר כהן, ישראל היום
אף על פי כן, אסור למחאה להתייאש נחום ברנע, Ynet
בממשלה הבאה החרדים כנראה לא יהיו שותפים חגי סגל, מקור ראשון
חשש מהורדת דירוג האשראי סוניה גורודיסקי, ישראל היום
קברניטי הספינה מכלים את זמנם בקטטות חסרות תוחלת קלמן ליבסקינד, מעריב
המגעים לאיחוד גדול בימין לקראת הבחירות אנה ברסקי, מעריב








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-06-14)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 24 23.9
הליכוד 32 21 21.9
יש עתיד 24 15 14.2
ישראל ביתנו 6 14 11.7
ש״ס 11 10 9.9
עוצמה יהודית 6 9 9.3
יהדות התורה 7 7 7.3
עבודה 4 5 5.9
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.8
הציונות הדתית 8 5 4.2
מרצ 0 0 1.7
בל״ד 0 0 0
תקווה חדשה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר