במחקר של מחנות פוליטיים אפשר לבחון עמדות. לדוגמה, מי בעד התרחבת התנחלויות, או מי בעד פסקת התגברות. אפשר לבחון סדרי עדיפויות. לדוגמה, מי יותר חשוב, להילחם באינפלציה או להילחם בפשיעה. אפשר לבחון גם רגשות כלפי אחרים. לדוגמה, כמה את/ה חושב שהמתנחלים/קיבוצניקים תורמים למדינה. הרגשות הללו מבטאים גם הערכה מפוכחת של המציאות. לדוגמה, חלק גדול מהישראלים סבורים שכאשר מדובר בכלכלת ישראל, החרדים תורמים פחות. זה לא בהכרח אומר שהם כועסים על החרדים, או מסתייגים מהם, זה אומר שהם פשוט מאמינים לנתונים. אלה הנתונים שמלמדים שחרדים תורמים פחות לכלכלת ישראל. אם זה בעייתי או לא בעייתי, זאת כבר שאלה אידיאולוגית.
מה דעתכם על התוכניות של הקואליציה החדשה – חוששים או מרוצים? בואו להשיב לשאלון המדד
אבל היחס לקבוצות אחרות לא מושתת רק על הבנת המציאות, הוא מבוסס גם על ייחוס מניעים ותכונות לקבוצות אחרות. ניתן דוגמה, לא משלנו: 64% מהדמוקרטים באמריקה סבורים שהרפובליקנים ״אינם ישרים״ (כלומר, באמריקאית מנומסת, שקרנים). 72% מהרפובליקנים חושבים אותו הדבר על הדמוקרטים, שהם ״לא ישרים״. כלומר, המחלוקת בין דמוקרטים לרפובליקנים איננה רק מחלוקת על מדיניות רצויה (כן או לא ביטוח בריאות, כן או לא החמרה של חוקי הנשק), זוהי גם מחלוקת של קבוצה שיש ביניהן איבה על רקע תכונות אופי. מי שחושבים שמחנה הצד השני הוא מחנה של שקרנים, לא יטו אוזן לטיעונים של המחנה השני, כי למה להקשיב לשקרנים. מי שחושבים שהמחנה השני הוא מחנה של טיפשים (52% מהדמוקרטים חושבים כך על רפובליקנים, 51% מהרפובליקנים חושבים כל על דמוקרטים), לא ייכנסו איתם לדיאלוג, כי מה הטעם לדבר עם טיפשים.
כך באמריקה – האם כך גם אצלנו? שאלון של המדד (שאתם עוד יכולים להשיב עליו) בחן את הסוגייה הזאת בכמה היבטים. נציג לכם כאן ממצא, משוקלל מתוך מדגם מייצג של היהודים בישראל על ידי פרופ׳ קמיל פוקס, שהוא היועץ המדעי של המדד. מהממצא הזה אפשר ללמוד שישראל לא לגמרי שונה מארה״ב. כלומר, שגם אצלנו ישנה התכנסות של מחנות פוליטיים שחורגת מעבר לשאלות של מדיניות. מותר להניח שכל מי שחי כאן מרגיש בזה, יודע את זה, מזהה את זה בשיח הלא מכבד ברשתות החברתיות, או בסטריאוטיפים שמושמעים בזירה הפוליטית, אבל מעניין לראות את זה ממש במספרים, ובתגובה לשאלות ממוקדות. אז הנה הדוגמה. היא מעידה שלא מעט ישראלים פוסלים מוסרית את המחנה הפוליטי היריב. כלומר, הם סבורים שמי שחושב אחרת מהם לא רק טועה, אלא גם לא מוסרי. אולי צריך להזכיר שלומר על מישהו שהעמדות שלו מעידות על כך שאינו מוסרי בעצם מבטל את היכולת לנהל אתו שיחה ולהתפשר אתו. כי עם עמדות שונות אפשר להתפשר, אבל עם עמדות לא מוסריות זה הרבה יותר בעייתי להתפשר.
הגרפים מציגים שני חתכים: מה חושבים תומכי ״ימין״ על בוחרי ליכוד ויש עתיד. מה חושבים תומכי ״מרכז״ על בוחרי ליכוד ויש עתיד. לא מה הם חושבים באופן כללי. כי באופן כללי ברור שיש להם עמדות שונות, ויש ביניהם אי הסכמות. מה הם חושבים במובן של תכונות – במקרה הזה, האם בוחרי ליכוד הם ״מוסריים״, והאם בוחרי יש עתיד הם ״מוסריים״.
תשאלו: מה הקשר בין מפלגת מיינסטרים, ומדובר כאן בשתי המפלגות הגדולות בישראל, כך שהן בהחלט המיינסטרים, לבין מוסריות? התשובה היא שרבים מסכימים שאכן אין קשר. כפי שאפשר לראות, בין ארבעים וארבעים וחמישה אחוזים מתומכי הימין חושבים שגם בוחרי ליכוד וגם בוחרי יש עתיד הם לא במיוחד ״מוסריים״ ולא במיוחד ״לא מוסריים״. באופן דומה (אם כי יש הבדל מסויים), גם חלק ניכר מבוחרי המרכז לא מייחסים מוסריות או חוסר מוסריות למצביעים הקרובים ללבם (יש עתיד) או הרחוקים יותר מלבם (ליכוד). אבל – וזה לא אבל מבוטל – קצת יותר ממחצית הבוחרים כן מדרגים את המוסריות של מצביעי הליכוד ויש עתיד. והדירוג מושפע בהחלט מעמדתם הפוליטית.
שימו לב: מעט מאוד מתומכי הימין סבורים שמצביעי ליכוד הם לא מוסריים. רובם אומרים שמצביעי ליכוד הם קצת מוסריים (30%), או מוסריים (23%). אבל רק 12% מתומכי הימין אומרים שבוחרי יש עתיד הם מוסריים או קצת מוסריים. למעשה, 43% מתומכי הימין, כמעט מחציתם, סבורים שבוחרי יש עתיד הם קצת לא מוסריים או לא מוסריים.
מצביעי המרכז סלחנים יותר. אולי משום שמהותו של מרכז הוא המתינות שמאפשרת לשאת גם עמדות שונות. אולי יש לזה סיבה אחרת. כך או כך, מתוך הכמעט שישים אחוז מבוחרי המרכז שיש להם עמדה בנושא הזה (כלומר, אלה שלא אומרים שבוחרי ליכוד הם לא מוסריים ולא לא-מוסריים), הרוב אומרים שבוחרי ליכוד הם קצת מוסריים (30%), או מוסריים (23%). בעצם, בעוד שבוחרי ימין בהחלט מסווגים את בוחרי יש עתיד כלא מוסריים, רוב משמעותי מבוחרי המרכז אינם נוקטים בעמדה כזאת ביחס לבוחרי ליכוד. שווה לשים לב: בערך 5% מבוחרי הימין אומרים שמצביעי ליכוד הם לא מוסריים. בערך 5% מבוחרי המרכז אומרים שמצביעי ליכוד הם לא מוסריים. כלומר, ביחס למוסריות של בוחרי ליכוד, אין הבדל בין ימין למרכז. לעומת זאת, ביחס למוסריות של בוחרי יש עתיד יש הבדל גדול בין ימין (43% אומרים לא מוסריים) לבין מרכז (12% אומרים לא מוסריים).
שורה תחתונה, והיא עולה לא רק מהנתון הזה אלא מעוד נתונים: הדה לגיטימציה המהותית לתכונות של המחנה הפוליטי היריב נפוצה הרבה יותר בקרב בוחרי ימין מאשר בקרב בוחרי מרכז. רק נדגיש: ״ימין״ ו״מרכז״ מתייחסים לסולם שיש בו חמש קבוצות: ימין, ימין-מרכז, מרכז, שמאל-מרכז, שמאל. אנחנו דגמנו כאן להמחשה רק את הימין והמרכז (כי אלה קבוצות דומיננטיות בקרב בוחרי הליכוד ויש עתיד). כאשר נציג בהמשך נתונים בחתכים על קבוצות אחרות, יהיו הבדלים משמעותיים, לדוגמה, בין הימין לימין-מרכז, ובין המרכז לשמאל-מרכז.
