תחזית דמוגרפית היא עניין מסובך. כי דברים משתנים עם הזמן. תחזית דמוגרפית שיש בה מרכיבים סוציולוגיים – כלומר, לא רק השאלה כמה יוולדו וכמה ימותו, אלא גם איזו זהות הם והן יאמצו – מסבכת את התחזית עוד יותר. קחו דוגמה מוכרת: חרדים בישראל. אנחנו יודעים כמה ילדים בממוצע יש להם, ויכולים למתוח קו שמנבא פחות או יותר מה יהיה שיעור החרדים בישראל בעוד כמה עשורים (כשליש מהיהודים). אבל הקו הזה מסתמך לא רק על הנחה אחת אלא על כמה.
איך ישראל תתנהל כששליש יהיו חרדים? בואו להתמודד עם השאלה
מחירי הדירות ירדו בתשפ״ג? בואו לשתף אותנו בתחזית שלכם
ראשונה – ששיעור הלידות והמיתות יהיה דומה למה שאנחנו מכירים. זה המרכיב היותר פשוט לחישוב. השנייה – שלא תהיה עלייה פתאומית לישראל של חרדים או של לא חרדים. או ירידה. הגירה יכולה בהחלט לשנות מאזן דמוגרפי, ולא תמיד קל לחזות אותה מראש, או לשלוט בה. ועוד הנחה – שהחרדים יישארו חרדים. וכמובן, דבר תלוי בדבר. אם יתברר שבעוד עשרים שנה שיעור הנשירה מהמגזר עולה, אזי אין משמעות לשיעור הילודה, כי צריך להפחית ממנו את הנושרים ואת ילדי הנושרים, שכנראה כבר לא יהיו חרדים (ומן הסתם יהיו גם מעטים).
כל זה לא אומר שצריך לוותר על תחזיות. אין כלי אחר שאפשר לתכנן בעזרתו את העתיד. כמה דירות נצטרך, כמה כבישים, כמה רכבות, כמה בתי כנסת, כמה תקציבים לאברכים. המדינה צריכה להיערך למציאות חדשה, או בהסתגלות, או בשינוי מדיניות כדי לשנות את המציאות. המדינה נזקקת לתחזיות, לטווח קצר, בינוני וארוך. ומצד שני ברור לכל שגם תחזיות קצרות טווח הן כלי מוגבל, שלא לדבר על תחזיות ארוכות טווח. בטח כשמדובר בתחזיות שנוגעות לאמונות והתנהגויות של בני אדם (התחזית להתחממות גלובלית היא עניין אחר: היא נוגעת לתהליכים שנובעים מחוקים פיזיקליים).
כל זה הקדמה הכרחית לתחזית שפרסם מכון המחקר פיו בשבוע שעבר על מצבה הצפוי של הדת באמריקה. תחזית מרתקת מהרבה בחינות, משוכללת וזהירה. היא כוללת כמה תסריטים. מה יקרה אם המגמות יישארו כמו עכשיו, מה יקרה אם יתמתנו, מה יקרה אם יחריפו. יש פערים גדולים בעוצמת התוצאה בתסריטים שונים, אבל התמונה הכללית נשארת יציבה: אמריקה היא מדינה שנעשית פחות ופחות נוצרית, יותר ויותר חילונית. לא חילונית במובן של ״לא מקיימים מצוות״. חילונית במובן של ״אין לנו דת״. לא דת שאנחנו מקיימים, ולא דת שאיננו מקיימים. אנחנו לא ״נוצרים״. לא ״יהודים״. לא ״מוסלמים״. לא ״בודהיסטים״. מה הדת שלכם? ״אין לנו דת״. באנגלית הם מכונים ״נונס״ (Nones).
זה תהליך מרתק מהרבה בחינות, וחשוב מאוד הרבה בחינות. גם לישראלים שמתעניינים באמריקה, ביחסים איתה, שלא לדבר על מי שאחראים על היחסים הללו, חשוב להבין את התהליך הזה. משמעותו, לדוגמה, שיהיה שיעור נמוך יותר של אמריקאים שיש להם זיקה דתית לארץ הקודש. משמעותו, לדוגמה, שהיהודים האמריקאים – אם יתנהגו כמו שאר האמריקאים, ויש סיבות טובות להניח שכך יקרה – יתמעטו. אלא אם יצליחו לפתח תרבות יהודית שאין לה זיקה משמעותית לדת. כלומר, שאפשר יהיה להרגיש בנוח לומר ״אין לי דת״ וגם לומר ״אני יהודי״. כי ינותק הקשר בין ״דת״ לבין ״יהודיות״.
כמובן, אמריקה היא לא מקום של יהודים. היא מקום בעיקר של נוצרים. בשנת 1990, 90% מהצעירים בני 30 עד 34 שגדלו כנוצרים באמריקה נשארו נוצרים. השיעור ירד ב-2020 ל-65%. כלומר, מקרב מי שנולדו נוצרים, שליש נשרו. 31% ממי שנולדו כנוצרים בשנת 1990 הם היום ״נונס״. תשאלו: ומה קורה למי שכבר אז נולדו ״נונס״, אולי הם הפכו לנוצרים? התשובה היא לא. הרבה ממי שנולדים נוצרים משירים מעליהם את הדת, ורוב מי שנולדים ללא דת, נשארים ללא דת. כך שהמגמה ברורה, וגם מהירה למדי: האמריקאים מוותרים בהדרגה על דתם. אנחנו עוד רגילים לדקלם את הקלישאה שאמריקה היא מדינה מאוד דתית, אבל בהדרגה זה נעשה פחות ופחות נכון. המודל של פיו מציע ארבעה ״עתידים חלופיים״ לשיעור הנוצרים באמריקה בשנת 2070.
מודל ראשון: אם מהיום והלאה אף אמריקאי לא ישנה את מצבו. במקרה כזה, שכמובן אינו סביר, 54% מהאמריקאים יהיו נוצרים בעוד קצת פחות מחמישים שנה.
מודל שני: המשך המגמה הנצפית היום, בקצב של היום. במקרה כזה, שאתם יכולים לראות גם בגרף, שיעור הנוצרים יירד ל-46%.
מודלים שלישי ורביעי: נטישה מתגברת של הנוצרים, עם הגבלה (מודל שלישי) ובלי הגבלה (מודל רביעי) מוריד את שיעורם בארה״ב ל-39% ו-35% בהתאמה.
ומול הירידה בשיעור הנוצרים יש עליה מסוימת בשיעורם של בני דתות אחרות, כמו מוסלמים, אך בעיקר עלייה בשיעורם של מי שאין להם דת. זה לא שאמריקה מחליפה דת, זה שאמריקה מוותרת על דת. כך קרה כבר בהרבה מאוד מדינות במערב אירופה, כך צפוי לקרות גם ביבשת האמריקאית. אלא אם יקרה מהפך. החוקרים מזהירים שישנה גם אפשרות כזאת. מלחמות, מגפות, משברי טבע, כל אירוע כזה יכול לשנות את התחשיבים. אמריקאים כרגע עוזבים את הדת, אבל יכולים להחליט יום אחד גם לחזור אליה. תחייה דתית כבר הייתה בעבר, ויכולה לחזור שוב. אבל צריך לומר: תחיה דתית בעבר הייתה כאשר בני אדם שהדת לא הייתה במיוחד חשובה להם, נעשו יותר דתיים. המצב שונה במקרה של אנשים שאין להם בכלל דת לחזור אליה. הם לא צריכים ״לחזק״ דבר קיים אבל רדום, אלא ״לאמץ״ משהו שכבר איננו שלהם.
למה מתחולל תהליך כזה של חילון? הדו״ח החדש הוא דו״ח מתאר ולא דו״ח מסביר. הוא מתעד את התהליך בהתרחשותו ומנסה לצייר כיצד יתפתח. אבל חובת ההסבר נותרת על כנה. ויש לה חשיבות כאשר קוראים דו״ח כזה בישראל, משום שהיא תלמד לא רק על מה שיקרה באמריקה (ומשפיע על ישראל מכוח תלותה המסוימת בארה״ב), אלא גם על מה שיקרה בישראל (אם מאפיינים דומים יובילו לתהליכים מקבילים). אז למה האמריקאים מוותרים על דתם?
בתשובה על השאלה הזאת יש הרבה תיאוריות ומעט ודאויות. ישנם חוקרים הסבורים שהעידן הנוכחי מספק לבני אדם “ביטחון קיומי”. התנאים טובים יותר, אין דאגה שמחר לא יהיה אוכל, או מחר לא יהיו אמצעי חימום, או מחלה קטלנית תחסל המונים. המדע מאפשר חיים ארוכים יותר, ולבני אדם אין צורך להיאחז בדת כמשענת של יציבות. תיאוריות אחרות מתייחסות לתנאים השוררים באמריקה, וחלקם גם בישראל. החיבור של נצרות (ואצלנו יהדות) עם שמרנות פוליטית מרחיק קבוצות ליברליות מהדת. ויש גם תיאוריות שנוגעות לירידה באמון במוסדות דתיים (גם אצלנו), שערוריות של אנשי דת (אצלנו קצת פחות, אבל יש), עלייה בשיעור הנישואים המעורבים (אצלנו כמעט ואין), צמצום גודל המשפחה (לא בישראל). מחקר קודם של פיו מצא שה״נונס״ עזבו את הדת בגלל חוסר אמונה (49%), סלידה מדת מאורגנת (20%), היסוסים ביחס לנכונות הדת (18%) ועוד כמה סיבות. 2% אמרו שהם פשוט ״עסוקים מדי״. הנה, לפעמים גם זו סיבה לוותר על משהו. ואם על משהו, גם דת זאת אפשרות.
