fbpx


5.19/105.13/10

18.3%28.8%23.2%26.7%

האם הישראלים חושבים שיש בישראל צדק חברתי?

כמה מאות משתתפים כבר התמודדו עם האתגר המורכב של ״משחקי התקציב״, שבו אנחנו מאפשרים לכם, האזרחים משלמי המיסים, להתמודד עם חלוקת המשאבים של המדינה. הפוליטיקאים לוקחים את הכסף שלנו ומחלקים אותו לפי הבנתם, אבל האם הבנתם קולעת למה שהיינו רוצים שיעשו? אחת המטרות של המשחק שלנו היא לברר, בכלי ניתוח אמתיים, ובפיקוח של היועץ המדעי פרופ׳ קמיל פוקס, את השאלה הזאת.

האם יש לכם אמון בשר האוצר ליברמן? בשרת החינוך שאשא ביטון? בואו ודרגו אותם

מיהו יהודי? מיהי יהודיה? אנחנו ממשיכים לברר – אם עוד לא הצטרפתם, בואו והצטרפו

דגמנו את 400 המשתתפים הראשונים, כדי להתחיל ללמוד משהו, והעין נפלה על שאלת הצדק החברתי. כללנו אותה בשאלון, כי המילה ״חברתי״ מקובלת כאן בשיח הכלכלי, וגם המונח ״צדק חברתי״ (ולפעמים גם ״צדק חלוקתי״). אמנם, די ברור שאין הסכמה מלאה מה בדיוק המושג הזה מבטא. מה זה אומר ״צדק חברתי״, שכולם מקבלים אותו דבר, כמו בסוציאליזם? שאי אפשר להרוויח יותר מסכום מסוים או פחות מסכום מסוים? שאי אפשר לצבור רכוש מעל תקרה כלשהי? ומי יקבע מה התקרה? שיש לכולם סיכוי שווה להצליח, בלי קשר לשאלה אם הם חכמים או טיפשים, כריזמטיים או אפרוריים, חרוצים או עצלים? זה הרי בלתי אפשרי. בטח לא בחברה חופשית. כך שנדמה ש״צדק חברתי״ הוא יותר סנטימנט – סוג של נטיית לב – מאשר תכנית עבודה.

האם ישראל היא מדינה שיש בה ״צדק חברתי״? שוב, מכיוון שלכל אחד ההגדרה שלו מהו ״צדק חברתי״ כל אחד ישיב אחרת על השאלה הזאת, ויתכוון למשהו אחר כשהוא משיב בכן או לא. ובכל זאת, בשאלון שלנו אנחנו מבקשים לתת תשובה לשאלה הזאת. לבחון את הסנטימנט. מה אתם מרגישים, יש או אין? ואמנם אנחנו רק בתחילת הדרך, כך שאין לנו תשובה חד משמעית חותכת ומשוקללת כראוי של מה חושבים ״הישראלים״ על מצב הצדק החברתי בישראל. אבל יש לנו כבר מספיק נתונים כדי לראות כל מיני מגמות שמסתמנות. הראשונה: שאלת הצדק החברתי קשורה במובהק למחנות אידיאולוגיים. הימין חושב שיש צדק יותר מהשמאל.

עכשיו נדייק קצת יותר בתיאור הזה. קודם כל, נכון לפי מצב המשיבים הנוכחי שלנו, ושוב נדגיש שזו רק תחילתה של דרך ארוכה, ואנחנו מקווים לדעת הרבה יותר בהמשך, נראה שרוב הישראלים אינם סבורים שיש בישראל צדק חברתי.

אולי זה משום שצדק חברתי הוא מסוג הדברים שתמיד רוצים שיהיה יותר ממנו – כלומר, זה כמו לשאול אנשים אם הדירה שלהם מספיק גדולה, והתשובה היא שהם תמיד היו שמחים לעוד חדר.

אולי זו הערכה ריאלית של ישראל, כמדינה שיש בה פערי הכנסה גדולים, ושירותים סוציאליים מוגבלים בהיקפם (יותר מאמריקה, פחות מסקנדינביה), ולכן אין בה מספיק צדק חברתי.

כך או כך, זו ההערכה הכללית, אבל אפשר להבחין בפערים בהערכת המצב לפי כל מיני פרמטרים. לדוגמה, נראה שישראלים ששכרם נמוך מהממוצע נוטים לומר שבישראל יש פחות צדק חברתי. זה לא בדיוק מפתיע, אבל בכל זאת מעניין לראות שמה שאנחנו מניחים שסביר שיקרה אכן קורה גם כאשר נאספים נתונים. מבעלי הכנסה מתחת לממוצע שבעים-שמונים אחוז לא מסכימים עם הטענה שיש בישראל צדק חברתי. מבעלי ההכנסה הגבוהה כמחצית סבורים שיש צדק חברתי (וכמחצית שאין, שזה לא מעט).

כאשר בוחנים את אותה שאלה על פי חלוקה לחמישה מחנות פוליטיים, מימין לשמאל, אפשר לראות איך האידיאולוגיה מעצבת את תפיסת המציאות – או אולי תפיסת המציאות את האידיאולוגיה. צריך לזכור, כמובן, שישראל היא מדינה שבה הימין פלוס ימין-מרכז הרבה יותר גדול מהמרכז ועוד הרבה יותר גדול מהשמאל. כלומר, כאשר רואים שבימין חושבים דבר אחד ובשמאל חושבים דבר אחר המשמעות היא שיש יותר ישראלים שחושבים כמו בימין. יותר ישראלים מושפעים, גם בענייני כלכלה, מתפיסות עולם כמו של נתניהו ובנט ולפיד (ימין כלכלי), מאשר מתפיסות עולם כמו של מיכאלי, הורוביץ ובמידה מסוימת גם בני גנץ (מרכז ושמאל כלכלי). כמובן, לפעמים ישנה התנגשות. המצביע של מיכאלי שיש לו הכנסה גבוהה, וחושב שאין צדק חברתי, למרות מעמדו הכלכלי. המצביעה של נתניהו, שיש לה הכנסה נמוכה, וחושבת שיש צדק חברתי. בהמשך ננסה להבין מה משפיע בצורה יותר מובהקת, המעמד הכלכלי או המחנה האידיאולוגי. זה חישוב קצת יותר מורכב, שאפשר יהיה לעשות בצורה יותר מדויקת כאשר ייאספו עוד נתונים. בינתיים, נסתפק בזה: צדק חברתי הוא נושא שיש עליו מחלוקת שאיננה רק חברתית-כלכלית, אלא גם פוליטית.

וגם נזכיר שהאתגר שלנו פתוח לכולם, ומחכה שתצטרפו ותתמודדו איתו.



, , , , , , , ,