על שתי שאלות אין לי דרך להשיב:
האם המילואימניקים תמימים או חכמים?
האם למילואמיניקים יש אופי ייחודי?
אלה שתי שאלות מתבקשות, מסקרנות, לנוכח ממצאיו של סקר שבחן עמדות של מי שיש להם קשר למילואים – נכנה אותם ״קהילת המילואים״ – למול אלה שאין להם קשר למילואים – נכנה אותם ״לא קהילת המילואים״.
לפטר את תא״ל גולדפוס? לא בישראל!
היום השמיני: ספר חדש של מיכה גודמן
הסקר נעשה על ידי מיזם המדד, ונותח על ידי פרופ׳ קמיל פוקס. הארגון ״ישראל חופשית״ הזמין את הסקר, ומנהלו, אורי קידר, הוא שהציע לשאול משהו על המילואים. אז שאלנו: האם בחודשים האחרונים את/ה או בן/בת משפחה מדרגה ראשונה שירתתם במילואים? אפשר היה להשיב: ״כן, אני״, או ״כן, בן/בת משפחה״, או ״כן, גם וגם״, או ״לא״. מי שסימנו את אחת משלוש הקטגוריות הראשונות הם ״קהילת המילואים״. וכאשר בחנו את העמדות שלהם בנפרד מאלה של מי שאין להם קשר לשירות מילואים, מצאנו דבר מעניין: יש הבדל. השירות במילואים מייצר הבדל. וזה לא בגלל שבמילואים יש יותר דתיים, או יותר חילונים, או יותר מסורתיים. גם כשבוחנים את שאלת המילואים בנפרד לכל מגזר מוצאים את אותו הבדל. משמע: או שמי שהולכים למילואים, מכל מגזר, הם זן מיוחד. או שהמילואים עצמם – השירות האינטנסיבי של החודשים האחרונים – שינו את חברי וחברות ״קהילת המילואים״.
כלומר: או שהחברים שיוצאים למילואים (והחברות – והחברות!) הם ישראלים בעלי מאפיינים יחודיים, חוצי מגזרים. או שחוויית המילואים מותירה בהם חותם. מיכה גודמן הציע את האפשרות הזאת במאמר גדול שפרסם לפני חודש (במקור ראשון), שיש לו הדים גם בספר החדש שלו שייצא ממש בקרוב (גילוי נאות: אתר המדד ומיזם הקיפוד והשועל הם בני דודים די קרובים. תוכלו לקרוא על הספר, ולהבין את הקשר באתר המיזם ״הקיפוד והשועל״ – kipshu.com). גודמן כתב כך: ״אחרי תשעה חודשים של מריבה לאומית, פרצה מלחמה. למעלה מ־300 אלף ישראלים התגייסו למילואים. הם התכנסו אל תוך יחידות ופלוגות שבהן ישראלים עם דעות שונות וזהויות שונות התחככו זה בזה בצורה האינטנסיבית ביותר שניתן לדמיין, וכל זאת פנים אל פנים, ללא תיווך דיגיטלי, ולאורך זמן רב. בעל כורחם הם עברו סדנה לניקוי רעלים. התוצאה הייתה בהירה ומעוררת תקווה: בפלוגות המילואים נמחקה השנאה והוחלפה באחווה, גבורה וסולידריות. בפלוגות המילואים נוצר כור ההיתוך של הישראליות החדשה״.
האם גודמן צודק? הוא מניח שהשהות במילואים היא שעושה הבדל, ואת ההנחה הזאת אני לא יודע לאשר. אבל אפשר לאשר את ההנחה שב״קהילת המילואים״ באמת יש פחות שנאה ויותר אחווה. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל קהילת המילואים היא קהילה של ישראלים שפחות ששה להתקוטט על כל מיני סוגיות חברתיות. לדוגמה: שיעור הישראלים שמעדיפים לא לטפל בקרוב בשאלה של ״נישואים אזרחיים״ בישראל, בגלל שזו סוגיה מפלגת, או בגלל ״שיש דברים יותר חשובים״ גבוה יותר בקרב קהילת המילואים. כלומר – מה שעלול לחולל מריבה, הם מעדיפים לדחות. 31% מהחילונים בקהילת המילואים אמרו לא לריב עכשיו, לעומת 20% מהחילונים שאינם בקהילת המילואים.
והם יותר אופטימיים. מה שמחזיר אותנו לשאלה הראשונה שאין לנו תשובה עליה: האם זה משום שהם יותר תמימים או יותר חכמים? נחכה ונראה. בינתיים, כששואלים ״על יחסי דתיים וחילונים בישראל״, האם הם ״ישתפרו לאחר המלחמה״ או ״לא ישתפרו לאחר המלחמה״, שוב מוצאים הבדלים מובהקים בין המילואים ללא מילואים. 47% מהמילואימיניקים הדתיים (ובני ביתם) חושבים שהיחסים ישתפרו, לעומת 41% ממי שאינם בקהילת המילואים. בקרב חילונים הפערים גדולים עוד יותר: 39% חושבים שהיחסים השתפרו, לעומת 15% ממי שלא בקהילת המילואים. תמימים או חכמים? באו כך מראש לשירות, או שהשירות שינה אותם? אם זו האפשרות השנייה בשני המקרים – כלומר, השירות שינה אותם והם יותר חכמים, מה שאין לנו שום דרך לדעת – הנה נמצא הפתרון הראוי למצוקת הקיטוב הישראלית: לשלוח את כולם לחודש-חודשיים במדים. גם יגנו עלינו מהאוייבים, ועל הדרך ילמדו להפסיק להיות אוייבים.
