fbpx

המצב הכלכלי



המצב החברתי


האם הקו האדום יפעל בשבת? הנה סוג של תשובה

כדאי להתחיל בעובדות. רוב הציבור הישראלי – רוב גדול – תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. זה מן הסתם כולל גם את הפעלת הרכבת הקלה, וזה כולל גם רוב של מצביעי הליכוד. למעשה, כמעט כל מי שנוסעים בשבת, שזה רוב היהודים (66%), תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. וגם כשליש ממי שלא נוסעים בשבת מוכנים להפעלת תחבורה ציבורית ״בשכונות שבהן מספר הדתיים שזה מפריע להם יחסית קטן״ (37%).

מכאן נגזרת מסקנה פשוטה: אם מרב מיכאלי אכן חותרת להפעלת הקו האדום של הרכבת הקלה בשבת, היא עושה דבר שהציבור מעוניין בו.

יש לנו עשר שאלות חשובות על הסכם הגרעין המתגבש עם איראן: אולי יש לכם תשובות?

למשרד שלכם מצטרפות עובדות חרדיות. כמה תתחשבו בהן? בואו להתמודד עם האתגר החרדי

עכשיו עוד עובדות: למרות שרוב הציבור תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת כבר לא מעט זמן, המהלך לא קודם. למה? גם לזה יש תשובה עובדתית פשוטה: ולא – זה לא בגלל ״החרדים״. זה בגלל שלתומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת יש סדרי עדיפויות. ובכל פעם שהם נדרשים לבחור מה כן ומה לא, הם מוותרים על תחבורה לטובת דברים אחרים. ניתן דוגמה פשוטה מהזמן האחרון: שאלנו את מצביעי יש עתיד מה הם מעדיפים, קואליציה עם נתניהו, עם המפלגות הערביות, אופוזיציה, או קואליציה עם החרדים. רובם השיבו: עם החרדים. מה זה אומר? ברור מה זה אומר. ברגע המבחן, הם יוותרו על תחבורה ציבורית בשבת, כדי לשבת עם המפלגות החרדיות. יותר חשוב בעיניהם לא לשבת עם נתניהו, מאשר לקבל תחבורה ציבורית בשבת (ולא שנתניהו היה ממהר להסכים לתחבורה ציבורית בשבת, אבל ישיבה עם החרדים בוודאי לא תכלול אפשרות כזאת).

מכאן נגזרת מסקנה פשוטה: כדי שהקו האדום יופעל צריך שהנושא הזה ייעשה יותר חשוב מנושאים אחרים. עד כדי החלטה לקבוע אותו כעדיפות משמעותית.

עכשיו שאלת המחיר: בגליון שישי של ידיעות אחרונות, נדב איל פרסם נתונים מעניינים שנאספו בהזמנת הארגון ישראל חופשית (גילוי נאות: גם המדד ערך סקרים בעבור ישראל חופשית, שחלק מהנתונים המופיעים כאן לקוחים מהם). לא נחזור על כלל הנתונים (הם כאן), רק נזכיר את השורה התחתונה: החלטה לא להפעיל את הרכבת היא החלטה יקרה מאוד. המשמעות שלה היא שתשתית שיכולה לעבוד שבעה ימים תעבוד בפועל חמישה וחצי ימים, על כל מה שמשתמע מכך. כמובן – על הנתונים אין טעם להתווכח הרבה. הם מן הסתם מדויקים, או קרובים למדויקים. אבל יש טעם להתווכח על השאלה אם הם רלבנטיים, ולמי הם רלבנטיים. נסביר: חגיגות יום העצמאות עולות למדינה הרבה מאוד כסף. המדינה בכל זאת חוגגת. האם זה שווה את הכסף? אולי, אולי לא. כל אחד וטעמו. אבל ברור שהחלטה לוותר על חגיגות יום העצמאות, ולהפוך את היום הזה ליום ככל הימים, לא תעלה על הדעת. למה? כי עלות כלכלית היא לא השיקול היחיד שמכריע כיצד מדינה מנהלת את תרבותה. לפעמים מדינה מוכנה לשלם מחיר גבוה כדי לקיים אופי מסוים. היא משלמת מחיר כדי שיום העצמאות ייראה וירגיש כמו יום עצמאות. היא יכולה, באותה מידה, להחליט לשלם מחיר גבוה כדי שהשבת תיראה ותרגיש כמו שבת (בעיני מי ששבת עבורם היא יום ללא תחבורה ציבורית). ורק כדי להבהיר: כל זה לא בא לומר שהחלטה לא להפעיל, או כן להפעיל את הרכבת הקלה בשבת היא ההחלטה הנכונה. כל זה בא לומר שהחלטה כזאת אינה יכולה להיות רק פועל-יוצא של עלות כלכלית.

מכאן נגזרת מסקנה פשוטה: חישובי העלות הכלכלית ישכנעו בעיקר את המשוכנעים. מי שרוצה תחבורה ציבורית בשבת (רוב הציבור), יתרגז עוד יותר שאין כשישמע כמה זה עולה לו. מי שמתנגד לתחבורה ציבורית בשבת יחשוב שהעלות לא מעלה ולא מורידה.

וישנה שאלת העיתוי: האם ערב בחירות זה הזמן הנכון להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, כלומר, את הרכבת הקלה? יש שיקולים לכאן ולכאן. מצד אחד, אולי זו שעת כושר לקבוע עובדות שאחר כך יהיה קשה לשנות בחזרה. מצד שני, זה מבטיח שגם ציבור גדול שבעיקרון תומך בתחבורה ציבורית בשבת יתנגד למהלך, בגלל שיראה בו מחטף פוליטי. מצד שלישי, יכול להיות שבישראל אפשר להתקדם רק ממחטף למחטף, אחרת נתקעים. יכול להיות שטוב לכולם שיהיה מחטף שיכריע בשאלה הזאת. מצד רביעי, מוטב שעניינים שנוגעים לתרבותה של ישראל יוכרעו בהסכמה רחבה ולא במהלכים חד צדדיים של מחנה פוליטי. שורה תחתונה: זה דיון ללא סוף, וגם ללא תשובה. אפשר כך ואפשר אחרת. התוצאה תכריע בדיעבד אם זו הייתה החלטה נכונה.

בסוף באה שאלת הפוליטיקה: למרב מיכאלי טוב ללכת למהלך של פתיחת הקו בשבת. זה יוסיף לה אהדה. ליאיר לפיד זה אולי טוב ואולי פחות טוב. מצד אחד, יוסיף לו אהדה בקרב תומכיו, מצד שני, יקלקל את האשליה שיש לו סיכוי להכניס מפלגות חרדיות לממשלתו.

אבל העמדה המעניינת באמת תהיה זו של בני גנץ. מצביעיו תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. כמה מהם בעד? הנתונים שלנו הם מלפני כמה חודשים, אז יש נתונים לחוד לכחול לבן ולחוד לתקווה חדשה – אבל זה לא משנה בכלל. כי אלה בעד בתשעים אחוז ואלה בתשעים ושתיים. תשעה מכל עשרה בוחרים של גנץ בעד תחבורה ציבורית בשבת (מלאה או חלקית). כך שברור מה גנץ אמור לעשות ככל שזה נוגע לעמדה העקרונית של בוחריו. גם עמדתו העקרונית של גנץ היא בעד, אבל עמדה עקרונית זה כמובן לא הכל. יש גם סדרי עדיפויות. וכאן התמונה מסתבכת: כי גם לבוחרי גנץ, כמח לבוחרי לפיד, יותר חשוב לטפל בדברים אחרים – וקצת פחות חשוב לשנות סדרי דת ומדינה. מה חשוב להם? להזיז את נתניהו, להוריד את יוקר המחייה, הגרעין האיראני, לחזק את המשטרה. וחשוב להם שתקום ממשלה מתפקדת, רצוי בראשותו של גנץ. לשם כך, יזדקקו לתמיכה של המפלגות החרדיות. לשם כך, יצטרכו לוותר על רכבת קלה בשבת. וחלקם יסכימו לעשות את זה. לא בשמחה – אבל יסכימו.

כאמור, גנץ תומך בתחבורה ציבורית בשבת ברשויות שרוצות בזה. אבל הוא לא ירצה לקלקל לעצמו את האפשרות לתמרן פוליטית בגלל החלטה של מיכאלי לנצל הזדמנות של רגע. לכן, יכול להיות שינסה לבלום את המהלך, בלי להיראות כעושה דברן של המפלגות החרדיות, שגם זה לא רצוי לו פוליטית. איך יעשה את זה? אם צריך להמר, הוא יאמר שהוא נגד מחטפים. הוא בעד תחבורה, הוא בעד קו אדום בשבת, אבל מעדיף לעשות את זה ב״הדברות״. וכאמור – זה הימור. אולי גנץ יפתיע ויחליט לתמוך במהלך. אבל לגנץ אין נטייה להפתיע. הוא מנהיג סולידי, וזה אחד מיתרונותיו.

מכאן נגזרת מסקנה אחרונה: השאלה האם הקו האדום יפעל בשבת כבר בחודש נובמבר תלויה בשני גורמים עיקריים. האחד – מה החוק מתיר למיכאלי או אוסר עליה לעשות בלי לקבל אישור של הממשלה או הכנסת. זו שאלה שהתשובה עליה מורכבת, ושגם משפטנים שבחנו אותה עוד לא לגמרי יודעים איך להשיב עליה, ושבלי ספק תגיע לבית המשפט. השני – האם לאחר הבחירות יהיה סיכוי לממשלה חדשה בהשתתפות החרדים, שאז אין טעם לנסות, כי הם יבלמו את המהלך, או יגלגלו אותו לאחור – או שמא יתברר שנשארים עם ממשלת מעבר בראשות לפיד, בדרך לעוד בחירות. ממשלת מעבר יכולה לתת זמן מספיק להפעלת הרכבת לתקופה שתהפוך את העניין להרגל, שאחר כך כבר יהיה קשה לשנות.

ושלוש הערות שוליים:

לא נגענו בשאלה ״למה מיכאלי נזכרה פתאום עכשיו״? יש לזה תשובה פשוטה – כי קודם, בממשלת ההבנות של לבנט-לפיד, זה לא היה אפשרי.

לא נגענו בשאלת המסלול – כן או לא תעבור בבני ברק ואיך המשטרה תתמודד עם הפגנות של חרדים (להחליט קל, לבצע לפעמים יותר קשה. ההכי גרוע להחליט מה שאי אפשר לבצע).

לא נגענו בשאלה מה תאמר היועצת המשפטית לממשלה למיכאלי, בלי קשר לחוק המפורש בעניין תחבורה ציבורית בשבת (גבירתי – לא עושים דברים כאלה ערב בחירות, זאת בוודאי אפשרות).

, , , , , , ,


הקליקו על הכותרת כדי לעזור לנו לכוון את ״המדחום הפוליטי״ של ישראל (התוצאות משוקללות על פי מפתח פוליטי כדי לייצג בקירוב את עמדת הציבור הישראלי)
07/10/2022נתניהו זיהם לתמיד את הדיון על ההסכם עם לבנון נחום ברנע, ידיעות אחרונות
גם הכשיר את הסעודים וגם קיבל אגרוף (אנגלית) Eugene Robinson, Washington Post
שני האנשים שמתנגדים להסכם על המים הכלכליים הם נסראללה ונתניהו בן כספית, מעריב
שיקלי הוא מפא"י החדשה אריאל הורוביץ, ישראל היום
איך כל אדם מפרש באופן סובייקטיבי את העולם שמולו עידן דוויב, N12
לפיד לא נכנע לחיזבאללה בעניין לבנון. הוא נענה לביידן אלוף בן, הארץ
הנצרות והיהדות מנהלות מערכת יחסים מורכבת. מה הקשר המקורי ביניהן? יגאל בן נון, אלכסון
האחריות של פוליטיקאים ערבים לפריחת הפשיעה והטרור נאיל זועבי, Ynet
אין כמעט מדינה שבה בחוק אי־העברת תקציב מובילה לבחירות גידי רהט, ישראל היום
האיום הגרעיני של פוטין אמיתי (אנגלית) Walter Russel Mead, Wall Street Journal








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2022-10-07)
ממוצע המדד
הליכוד 30 32 32.3
יהדות התורה 7 7 7
ש״ס 9 8 8.1
המחנה הממלכתי 12 12 12
יש עתיד 17 23 23.9
חדש תע״ל 4 4 4
ישראל ביתנו 7 6 5.8
מרצ 6 5 5
עבודה 7 5 5.2
הציונות הדתית 6 14 12.6
רע״מ 4 4 4
בל״ד 2 0 0