fbpx

האם חרם כלכלי בגלל הרפורמה לגיטימי?

הנה סיפור מחורף 2007. דיווחתי עליו מוושינגטון בעת שהתרחש. אחר כך גם כתבתי עליו בספר. תמציתו: על שולחנה של “המועצה היהודית ליחסי ציבור” (JCPA), אחד הגופים המדברים בשמה של יהדות אמריקה, הונחה הצעת החלטה הקוראת לתמיכה פומבית במשיכת השקעות מכל גוף הקשור מסחרית לממשלת סודאן. זו הייתה דרכם של היהודים לומר: אם מנהיגים וממשלות לא יעצרו את הטבח בדרפור, ננסה אנחנו לעצור אותו. באמצעות חרם כלכלי.

האם חשוב לכם שישראל תהיה דמוקרטית? בואו להשיב לשאלון החדש של המדד

זה היה קצת מסובך. מדוע? כי בעת שדיברו על חרם נגד סודאן, לא שכחו שמעת לעת מתחדשות באמריקה יוזמות להחרמת ישראל. בשנת 2004 החליטה הכנסייה הפרסביטריאנית של אמריקה למשוך השקעות בחברות הקשורות בישראל. בכנסייה האנגליקנית התנהל דיון על מהלך דומה. באוניברסיטאות גדולות כקולומביה וברקלי נחתמו עצומות שביקשו משיכת כל השקעה בחברות המסייעות “לכיבוש הישראלי”.

ממילא, כשכונסה “המועצה היהודית ליחסי ציבור” לדבר על החרמה של סודאן היה מי שחשש כי הקריאה לחרם תהיה חרב פיפיות. אם החרמה שכזו היא מעשה לגיטימי, ראוי, גם ישראל יכולה לשוב ולשמש מטרה לחרם, הזהירו. מי שהרגיע אותם היה שגריר ישראל בוושינגטון, סלי מרידור, שנאם בפני באי הכנס. החרמה “היא כלי בלבד”, אמר, ואם משתמשים בו למטרה מוצדקת, אין שום בעיה. כלומר – נגד סודאן מותר ונגד ישראל אסור לא בגלל שהכלי שנפסל במקום אחד מותר במקום אחר, אלא משום שסודאן פושעת וישראל צודקת.

זו דוגמה קצת קיצונית, אבל היא תסייע להבהיר את מה שאמרתי השבוע לקלמן ליבסקינד. דיברנו על השאלה אם לגיטימי או לא לגיטימי שאנשי עסקים ישראלים, או יזמי היטק, יאיימו להוציא כסף מישראל אם הרפורמה המשפטית תהפוך לחוק. בבסיס, אני מסכים עם תומכי הרפורמה המשפטית: הלחץ של כלכלנים על הממשלה הוא לא רק אזהרה מפני בעיות שעלולות לבוא – אלא הן עצמן, האזהרות, גורמות לבעיות שמפניהן הן מתריעות. האזהרה לא מונעת בעיה, היא יוצרת בעיה. במובן זה, היא מהלך פוליטי של בלימת היוזמה, לא מהלך מקצועי של הנהרת מציאות.

ועוד טענה של תומכי הרפורמה המשפטית נכונה: הוצאת כסף מישראל למדינות אחרות על ידי חברות היטק או קרנות של ישראלים זה צעד שפוגע בישראל. מותר לחשוד שגם הוא נעשה לא פחות מסיבה פוליטית מאשר מסיבה כלכלית. כלומר, זה לא שראשי הקרנות קמו בבוקר והבינו שישראל כבר איננה מקום מתאים להשקעות. הם קמו בבוקר וחשבו מה עוד אפשר לעשות כדי למנוע את הרפורמה.

ועוד טענה של תומכי הרפורמה – טענה שלישית – גם היא נכונה: יש כאן בהחלט ניסיון של בעלי אמצעים – תרצו, תקראו להם ה״עשירים״ – להטות את החלטות של הממשלה כך שיהיו בניגוד לעמדת רוב הבוחרים. ואם לומר זאת בבוטות: יש כאן ניסיון להשתמש בכוח הכסף כדי לנטרל את כוחו של הרוב הדמוקרטי.

אז מה?

זו בעצם עמדתי – אז מה. המאבק על הרפורמה המשפטית הוא מאבק קשה. יש לו היבט אידיאולוגי כמובן, אבל הוא מתנהל בכלים המקובלים במאבקים פוליטיים כוחניים. מטרתם של הלוחמים בקרב הזה היא לא תוצאה ״צודקת״, כי אין הסכמה על השאלה מהי תוצאה צודקת. מטרתם לכפות צדק שמקובל על צד אחד ולא על הצד השני. אלה רוצים לכפות רפורמה, ואלה רוצים למנוע רפורמה.

במאבקים כוחניים מהסוג הזה כל מחנה מפעיל את הכלים שיש לו. מה יש לממשלה? יש לה רוב בכנסת. זה הרוב הקובע. בעזרת הרוב הזה היא יכולה להעביר את הרפורמה ולצפצף על המחאה. מה יש למתנגדים שעשוי לגרום לממשלה לחשוב פעמיים לפני שהיא מצפצפת? יש להם יכולת להפגין, אבל חלק ניכר מהציבור לא מניח שההפגנות יועילו. יש להם גם יכולת להשתמש בכוח כלכלי. כולל מה שדומה קצת לחרם. הגיוני שהם יעשו בכוח הזה שימוש. כי כמו שאמר השגריר מרידור: החרמה “היא כלי בלבד”, ואם משתמשים בו למטרה מוצדקת, אין שום בעיה.

מכאן, שתי שאלות. האם המטרה מוצדקת, והאם הכלי אפקטיבי. ואלה בין השאר שאלות של עלות מול תועלת: כמה הוצאת כסף או צעדים כלכליים אחרים יסייעו בהשגת המטרה – וכמה מצד שני הם יקעקעו את הלגיטימיות של המטרה. אם ראשי חברות היטק, או קרנות, או מה שזה לא יהיה, יגידו שהם מוציאים פעילות מישראל אם הרפורמה תעבור, אולי זה יפחיד את הממשלה והיא תרכך או תבטל את הרפורמה.

מצד שני, אולי זה פשוט יעזור לממשלה לטעון שמתנגדי הרפורמה הם אנשים ונשים שלא אכפת להם מישראל ומוכנים לפגוע בה. הם יוקיעו אותם כ״מחרימים״ לא לגיטימיים. הם יאמרו – זה מה שקלמן אמר – שהמהלך שלהם לא שונה במהותו מתמיכה ב״בי.די.אס״ (ורוב הישראלים מתעבים את הבי.די.אס). הם יאמרו שאלה אנשים שמוכנים ״לשרוף את המועדון״. כמובן, מתנגדי הרפורמה יאמרו את ההפך. הם סבורים שהרפורמה היא-היא שריפת המועדון, והם בסך הכל מנסים להיות כבאים. ומוכנים להשתמש בכל מחבט שיכול לחנוק את הלהבות.

אחרי שאלה יאיימו כך ואלה יאמרו כך, הדילמה תחזור למתנגדים. או שיעלו את סכום ההימור, או שיחליטו להיכנע, לוותר. ואם יעלו את סכום ההימור, הדילמה תחזור לממשלה. או שתספוג את הנזק (לישראל) כדי להתעקש על הרפורמה, או שהיא זו שתוותר. וחוזר חלילה.

בקיצור – מחלוקת על העלות למדינה ועל התועלת למדינה. זה מה שמבטאת משיכת החבל. זה מה שמבטא המאבק. וכל טענה שצעד זה או אחר איננו לגיטימי, גם כאשר מדובר בצעד חוקי, היא עצמה חלק מהמאבק.

האם חשוב לכם שישראל תהיה יהודית? בואו להשיב לשאלון החדש של המדד

, , , , , , , ,



24/05/2024נתניהו צריך לפטר את מירי רגב רותם שטרקמן, הארץ
כך התובע בהאג הפיל אותנו בפח רוברט נוייפלד, וואלה
המאבק בין סמוטריץ' לצה"ל על השליטה ביהודה ושומרון חנן גרינווד, אמיר אטינגר, ישראל היום
איך יוצאים מהפלונטר האסטרטגי מיכה גודמן, Ynet
ההיערכות להילולה במירון: פני ההר כפני המדינה חן ארצי סרור, Ynet
אורנה לנדאו, למה את בוכה? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הקרע בין נתניהו לגלנט מונע את בחירת הרמטכ"ל הבא אמיר בוחבוט, וואלה
מרוצה, או נקמני ודורסני? כך תיראה חזרת טראמפ שמואל רוזנר, מעריב
האג: ישראל נרדמה בשמירה רונן ברגמן, Ynet
מיתוס היום שאחרי: מול חמאס – אין לישראל קיצורי דרך יוסי קופרווסר, N12








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-05-24)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 29 28.3
הליכוד 32 20 20.7
יש עתיד 24 14 14.3
ישראל ביתנו 6 11 10.3
ש״ס 11 9 9.8
עוצמה יהודית 6 10 9.5
יהדות התורה 7 7 7.3
רע״מ 5 5 4.9
חדש תע״ל 5 6 4.8
הציונות הדתית 8 0 4.6
מרצ 0 5 3.8
עבודה 4 4 1.2
תקווה חדשה 4 0 0.3
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר