החומה הכחולה של הפוליטיקה האמריקאית נבנתה ועמדה ביציבות משנת 1992 ועד שנת 2012. שני עשורים בסך הכל. דונלד טראמפ, שהפיל לא מעט חומות, ורצה לבנות כמה, הפיל גם את החומה הזאת. מאז היא נבנתה מחדש, בערך, אבל היא כבר פחות יציבה. ובכל זאת, במפלגה הדמוקרטית מתייחסים לחומה כאשר מחפשים את הדרך הקצרה ביותר לשלטון. ביל קלינטון ניצח פעמיים בכל מדינות החומה הכחולה. גם אל גור, ג׳ון קרי וברק אובמה ניצחו במדינות הללו, וחלקם גם בבחירות (אובמה). מדובר על 18 מדינות בסך הכל, וגם במחוז קולומביה, היכן שנמצאת וושינגטון הבירה.
רוב המדינות הללו בטוחות. הן יצביעו לקמלה האריס. אבל שלוש הלבנים המתנדנדות בחומה ממקדות עניין גדול. אלה לבנת פנסילבניה, לבנת ויסקונסין, לבנת מישיגן. אם האריס תנצח בשלושתן, היא תגיע למספר הנדרש של אלקטורים – 270. היא כמובן תעדיף לנצח בעוד מדינות, ולהגדיל את הרושם של הנצחון. ומצד שני, החומה הכחולה מספיקה. אם תחזיק בה, יקראו לה ״נשיאת ארצות הברית״. הנשיאה הראשונה. ואחרי זמן לא רב ישכחו שניצחה בקושי, בקצות האצבעות. המנדט לשלוט יהיה בידיה.
נו, אז מה המצב המדינות בחומה הכחולה? אם להביט בסקרים, ובממוצעי הסקרים, מצבה של האריס נראה מבטיח. ויליאם גלסטון, ממכון ברוקינגס, שהכין סיכום מפורט, התייחס לשני ממוצעים מוכרים: אחד של האתר RealClearPolitics, והשני של האתר FiveThirtyEight. הממוצעים האלה מחושבים קצת אחרת, ולוקחים בחשבון פרמטרים שונים, לכן אפשר לראות הבדלים בתוצאות שלהם, הגם שהם מסתמכים על אותם סקרים בדרך כלל. האריס מובילה באוכלוסייה הכללית בארה״ב ביותר משלושה אחוז לפי 538, ובפחות משני אחוז, לפי RCP. אבל שלב העניין באוכלוסייה הכללית נגמר. בשבועות שנותרו עד יום הבחירות אין סיבה לבחון את האוכלוסייה הכללית, יש סיבה לבחון את מדינות ההכרעה. לפי שני הממוצעים, האריס מובילה בהן. כלומר, לא בכולן – אבל בכל שלוש המדינות של החומה הכחולה. כאמור, אלה יספיקו לה להגיע ל-270 אם לא יהיו הפתעות משונות אחרות.
אז מה, אפשר לפתוח שמפניה? התשבה היא שממש לא. למה? קודם כל כי המרוץ לא נגמר, ויש עוד עימות בדרך, ומי יודע איזה עוד אירועים (תזכורת: אנחנו שבועות ספורים מאז נסיון התנקשות בנשיא לשעבר טראמפ, ושבועות ספורים מאז פרישה של הנשיא בהווה ביידן – כך שכבר התברר שדברים גדולים יכולים להשתנות בזמן קצר). אבל גם אם יתברר שמה שנשאר עד יום הבחירות הוא רק מסע בחירות שגרתי, משעמם, לא בטוח שמה שרואים בסקרים יתקיים גם במציאות.
הנה נתון שכדאי לשמור בראש: בסוף אוקטובר 2020, ימים לפני הבחירות, הממוצע של 538 למדינת מישיגן חזה ניצחון של ביידן על טראמפ ב-7.9%. הממוצע של RCP חזה ניצחון של ביידן ב-4.2%. בסופו של דבר, ביום הבחירות, ביידן ניצח. הפער היה 2.7%. הנה, כך נוצר רושם חזק ומוטעה של סקרים שכביכול ״הצליחו״. הם הצליחו לחזות מי המנצח במישיגן. אבל שני הממוצעים היו שגויים. אחד פספס ב-5.2%. השני פספס ב-1.5%. ושניהם פספסו לאותו כיוון: הם טעו לרעת טראמפ ולטובת ביידן. ובאותו אופן טעו בפנסילבניה. ובאותו אופן טעו בוויסקונסין. החומה הכחולה אמנם נכבשה על ידי ביידן, אבל הסולמות שעליהם טיפסו הכובשים היו קצרים הרבה יותר מכפי שהיה נדמה. רק בקושי העפילו ומשכו את עצמם למעלה.
עכשיו הביטו שוב בטבלה: בכמה מובילה האריס במישיגן? לפי 538, ב-2.4%. כלומר, אם הממוצע סוטה הפעם מתוצאות האמת כפי שסטה לפני ארבע שנים, טראמפ ינצח. לפי RCP, ב-1.10%. כלומר, גם במקרה הזה, אם הממוצע סוטה הפעם מתוצאות האמת כפי שסטה לפני ארבע שנים, טראמפ ינצח.
האם מעצבי הסקרים והממוצעים לא למדו לקח מהבחירות הקודמות, האם לא שיפרו את רמת הביצוע? את אותה שאלה אפשר היה לשאול גם לפני ארבע שנים, כי אותה שגיאה היתה גם בבחירות 2016. דוגמה, נחזור למישיגן. בשנת 2016, כמה ימים לפני הבחירות, הממוצע של 538 חזה ניצחון להילרי קלינטון במישיגן בפער של 4.2%. הממוצע של RCP חזה לה ניצחון בפער של 2.4%. תוצאת האמת הייתה ניצחון לטראמפ בפער של 0.3%. פער זעיר – אבל מספיק. ממוצע אחד החמיץ את התוצאה ב-4.5%, השני ב-2.7%. אבל בעוד שביחס ל-2016 כולם זוכרים את ההחמצה, כי המדינה עברה מקלינטון (התחזית) לטראמפ (המציאות). ביחס ל-2020 רק מעטים זוכרים את ההחמצה, שהייתה די דומה בהיקפה, כי בסופו של דבר ביידן ניצח.
נו – אז למדו לקח? מ-2016 ל-2020 הממוצעים לא שיפרו משמעותית את הביצועים. וזה לא בגלל שהמעצבים שלהם לא רצו, או לא ניסו, או לא ישבו מספיק שעות על טבלאות המספרים. הממוצעים לא שיפרו את הביצועים כי הסקרים לא שיפרו מספיק את הביצועים, וזה קרה משום שדיוק בסקרים עד לרמה של אחוזים בודדים, או אפילו שברי אחוזים (ניצחון במישיגן, 0.3%, בפנסילבניה, 0.7%), זה דבר קשה. אפשר כמובן לנחש מראש שכל תוצאה בסקר מקפחת את טראמפ באחוז או בשניים ולהוסיף אותם אוטומטית, בלי שיקול דעת. אבל זה כבר לא סקר, זה ניחוש מלומד, או הימור מלומד. ואנשי מקצוע רציניים בתחום הסקרים לא עוסקים בניחושים או בהימורים, הם עוסקים במספרים.
אז קמלה האריס מובילה בסקרים. היא נראית כמי שצועדת על נתיב שמוביל לשמירה על החומה הכחולה, ולניצחון. רק שקשה לדעת אם זה נתיב אמיתי, או תעתוע של סקרים ששוב סוטים מהמטרה רק בכמה אחוזים. זה כל מה שצריך, כמה אחוזים. ובדיוק בגלל זה אין מנוס מלומר על המרוץ את הדבר שמי שעוקבים אחריו הכי שונאים לשמוע: הוא צמוד – הוא תחרותי – ואין דרך להעריך ברמה סבירה של בטחון מי ינצח.
האזינו להסכת השבועי: ראכלין-רוזנר בכאן הסכתים על הבחירות באמריקה
