נפלאות הן דרכי המוח האנושי, נפלאות דרכי הזיכרון, נפלאות דרכי התודעה. מה אנחנו באמת זוכרים מן העבר, ואיך אנחנו משווים אותו להווה, ואיך אנחנו מזהים שיאים ושפל. זאת שאלה מרתקת.
מה האתגר הכי דחוף לממשלה החדשה? בואו לדרג תשעה אתגרים
רוצים לסכם איתנו את 2022? זה ממש הרגע האחרון
כמה באמת טוב או גרוע עכשיו? זו לא שאלה שאפשר להשיב עליה בלי להשוות למשהו בעבר. הנה דוגמה: ראש הממשלה הנכנס אמר לפני כמה ימים שהממשלה היוצאת משאירה לו כלכלה במצב רע. עכשיו נשאל: רע יחסית למה? נתניהו מן הסתם יאמר: רע יחסית למה שאני השארתי להם, לפני שנה וחצי. לא בטוח שהעובדות לצידו בעניין הזה, ואיזה עובדות לצידו בעניין הזה. כן – האינפלציה עלתה. זו תוצאה של אינפלציה עולמית. אך בדירוג מול מדינות אחרות ישראל נראית דווקא יותר טוב מכפי שנראתה לפני שנה וחצי (ויש לומר: היא נראתה טוב גם לפני שנה וחצי, כך שבעצם אין סיפור).
אם כך, מדוע נתניהו אומר דבר כזה? קודם כל, משום שמוטב לו שכך יחשוב ציבור גדול. מוטב שיחשוב שעכשיו רע, כך שאם בעוד שנה יהיה טוב, הוא ייתן את הקרדיט לנתניהו, ואם יהיה רע, הוא ירגיש שנתניהו אולי לא הועיל, אבל גם לא הזיק. ועוד שאלה: איך נתניהו יכול להרשות לעצמו לעשות דבר כזה? הנה, על זה אנחנו מדברים במאמר של היום: הוא יכול להרשות לעצמו משום שאף אחד לא באמת זוכר. מי שבודק, ימצא נתונים, אבל רוב הציבור עסוק מכדי לעסוק באמירות הבל של פוליטיקאים, משני הצדדים, ויש לו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לבדוק אמירות הבל של פוליטיקאים, משני הצדדים. ונתניהו יודע שהציבור גם לא זוכר, וגם לא בודק. ולפחות הציבור שלו – הציבור שסומך עליו – יאמין לו. כי הוא לא זוכר אחרת, וכי לא יטרח לבדוק.
המאמר הזה איננו על נתניהו. אנחנו נטפלים לנתניהו לא משום שהוא היחיד שבוזק עובדות מומצאות על עוגת השיח הציבורי. אנחנו נטפלים אליו משום שזו דוגמה נוחה, מהימים האחרונים, שמן הסתם נחשפתם אליה. הדוגמה הזאת תשמש אותנו כדי להמשיך ולטעון שנתניהו צודק בהערכתו שהציבור לא זוכר. איך אנחנו יודעים? קודם כל, כי יש לא מעט מחקרים שמלמדים על זה. אבל נזכרנו בזה דווקא עכשיו כי השבוע אנחנו מסכמים את שנת 2022, ובין השאר מנתחים את נתוני הסקר שערכנו באתר המדד בשיתוף התוכנית העולם היום עם מואב ורדי בכאן 11. זה היה שאלון פשוט, ולא ארוך – עוד אפשר בהחלט להשיב עליו, ואתם מוזמנים – שמטרתו לסכם בעזרתכם ובעזרתכן את השנה בעולם. כלומר, להבין מה חושבים ישראלים על מה שקרה השנה בעולם.
נציג השבוע כמה מהממצאים במשדרים של העולם היום, כך שכדאי לצפות (בכל מקרה כדאי לצפות). אבל נציג משהו גם כאן, במאמרים קצרים. והראשון שבהם יאמר דבר והיפוכו. מצד אחד אנחנו אומרים: חשוב לנו לסכם את השנה בעזרתכם, כי חשוב מה בני אדם מרגישים בסיכומה של שנה. הרגשות של בני אדם הן חלק מהמציאות, והן משפיעות על המציאות. מצד שני אחנו אומרים: חברות וחברים, מה שאתם מרגישים נראה לנו – אפעס – קצת חשוד, ואולי לא לגמרי מתיישב עם המציאות. איך יכול להיות שאתם מרגישים כך? איך יכול להיות שאתם מרגישים מה שאתם מרגישים כלפי מה שקרה השנה?
למה אנחנו מתכוונים. הנה, כאן נכנס הממד של השוואה. ממד הכרחי בשיפוט של מצבים. אם אתם אומרים: נתניהו צודק – או טועה – והכלכלה שמסר במצב טוב היא עכשיו במצב גרוע, אתם עושים השוואה. מה היה לפני שנכנסה ממשלת בנט-לפיד, מה קורה עכשיו, לקראת צאתה. אותו תהליך נכון לכל שאלה שיש בה היבט של שיפוט: אם נשאל: האם ולדימיר זלנסקי הוא מנהיג טוב לארצו, גם זו שאלה של השוואה. טוב יחסית למי, או יחסית למה? הוא יכול להיות טוב או רע יותר ממנהיגים אחרים (של אוקראינה או של מדינות אחרות). הוא יכול להיות טוב או רע יחסית לציפיות שלכם ממנהיגים. בכל מקרה, אתם משווים למשהו. למנהיגים אחרים, או לסולם הציפיות שלכם. אין ״טוב״ או ״רע״ סתם כך באוויר, בלי עוגן שאפשר להיאחז בו. וזה נכון לשאלה אם זלנסקי הוא מנהיג מוצלח (שנמצאת אצלנו בשאלון). וזה נכון לשאלה מה הגורם המרכזי לאנטישמיות, שנמצאת בשאלון (גורם מרכזי משמע שיש גורמים אחרים, וצריך להשוות). וזה נכון לשאלה מה ישראל צריכה לעשות מול רוסיה, שגם היא בשאלון (וגם כאן נדרשת השוואה בין אלטרנטיבות).
אז אמרנו שיפוט, ואמרנו השוואה. עכשיו נראה לכם למה לפחות השוואה אחת שהתקבלה השנה מחייבת מבט נוסף, ומחייבת תהייה על עצם היכולת שלנו לשפוט בדיעבד התפתחויות פוליטיות, או כלכליות, או חברתיות. מה נשווה למה? נשווה את מה שאמרתם בסיכום שנת 2021, ומה שאמרתם בסיכום של 2022, על שאלה זהה. בשני המקרים שיקללנו את התוצאות לפי הצבעה, כך שייצגו פחות או יותר את העמדה של אזרחי ישראל. כלומר – אתם מקבלים כאן השוואה של מה אמרו הישראלים בממוצע על שנת 2021, ומה הם אומרים עכשיו בממוצע על שנת 2022.
מה הייתה השאלה? שאלת סיכום הכי פשוטה: איזו מן שנה זו הייתה. האם מאוד דרמטית, די דרמטית, שנה רגילה כמו כל השנים, או שנה משעממת. ושימו לב: לא ביקשנו השוואה לשנים קודמות. ב-2021 שאלנו איך הייתה 2021. ב-2022 אנחנו שואלים איך הייתה 2022. ומה מסתבר? דבר מוזר ומרתק: הן היו כמעט אותו הדבר. לא באמת – זה לא שהן היו אותו הדבר. אבל בעיני הישראלים המסכמים בסוף השנה, הן קיבלו כמעט את אותו ציון. שימו לב: שיעור האומרים ״שנה דרמטית״ עלה רק במעט. שיעור האומרים ״שנה מאוד דרמטית״ עלה בעוד פחות. שיעור האומרים ״שנה משעממת״ או ״שנה רגילה״ קצת ירד. בסך הכל, שיעור החושבים ש-2022 הייתה דרמטית עלה לעומת שיעור החושבים כך ב-2021 עלה רק בכמה אחוזים. לא שיעור לגמרי מבוטל, אבל גם לא כל כך גדול.
בטח לא אם חושבים על השנתיים האלה ביחד. בטח לא אם חושבים על השאלה שלא שאלנו, אבל לו היינו שואלים מותר להניח שהתשובה עליה הייתה לגמרי אחרת. שאלה כמו ״כמה לדעתך שנת 2022 הייתה יותר דרמטית משנת 2021״. או אם היינו שואלים את שאלת ההשוואה וגם מוסיפים לה תזכורת: ״זכרו שהשנה החלה מלחמת רוסיה-אוקראינה״. גם אתם מניחים שבמקרה כזה התשובה הייתה אחרת, או שאולי אנחנו טועים, וגם אם היינו מזכירים את המלחמה הציון לא היה משתנה, ו-2022 הייתה נראית דומה כל כך ל-2021. נזכיר כמה ממאורעות 2021: אירועי גבעת הקפיטול בארה״ב, חילופי שלטון ביפן וגרמניה, נסיגה מאפגניסטן, המשך מגפת הקורונה. האם משהו מאלה משתווה למלחמת רוסיה-אוקראינה? האם משהו מאלה מצדיק דירוג דומה ל-2021 ו-2022 בסולם השנה הדרמטית?
שאלה שלא קל להשיב עליה. כך או כך, ייתכן שהדירוג מלמד עלינו יותר מאשר על השנה שנגמרת. הוא מלמד שהזיכרון קצר, ושהדירוג שלנו מתאפס בכל שנה לא בהשוואה למה שהיה מייד קודם (האם 2022 הייתה דרמטית יחסית לשנה שלפניה או לשנים בעשור האחרון), אלא בהשוואה לאיזו הערכה כללית שלנו מה זאת ״שנה דרמטית״. יש לנו בראש איזו תמונה של ״שנה דרמטית״, והשנה שנגמרת עכשיו נראית בעינינו, מול התמונה הכללית הזאת, די דומה לשנה שעברה. ואולי זה בעצם המצב. האם השנה באמת הייתה דרמטית? יחסית ל-2021 היא בטח הייתה דרמטית. אבל מה אם מעמידים אותה מול 2019 (תחילת הקורונה), או מול 2001 (מגדלי התאומים) או מול 1989 (נפילת חומת ברלין), או מול 1945 (סוף מלחמת העולם השנייה). אם מעמידים אותה מול אלה, אולי היא נראית דומה למדי ל-2021. די דרמטית, אבל לא מספיק בכדי להקפיץ אותה לקומת המאוד דרמטית. לפחות לא בעיני המתבוננים הישראלים.
