בחירות 2020 היו מהגרועות ביותר בתולדות סקרי הבחירות באמריקה. וזה למרות שחזו נכון מי ינצח בבחירות. כן – זה נשמע מוזר, אבל זה המצב. לפעמים תחזית נכונה של מי יהיה המנצח היא לא יותר מכסות נוחה לשגיאה גורפת. פרופ׳ קמיל פוקס כתב על זה יפה בספרו, כאשר השווה את הסקרים שערך בישראל בבחירות 1996 ובבחירות 2009. בראשונות – הוא דייק. כמעט דייק. הלכנו לישון עם שמעון פרס, וקמנו עם בנימין נתניהו. אבל הסקר עצמו פספס בסך הכל באחוז אחד. לעומת זאת, בשנת 2009 התחזית הייתה פחות מדויקת, אבל דייקה יותר בשאלה מי ניצח. התגובות היו מפרגנות, ופוקס כותב ״לא אכחיש שהמחמאות נעמו לי. זה עדיף על המצב ההפוך. אבל במבט לאחור הייתה לי גם תחושה מרירה במקצת, מעוררת מחשבות״.
הסיפור של פוקס על הבחירות בישראל, 1996 לעומת 2009, מזכיר במשהו את הסיפור של הסוקרים האמריקאים על הבחירות שלהם, 2016 לעומת 2020. במקרה הראשון, הסקרים פספסו בלא מעט, ובעיקר פספסו את הדבר החשוב: הם חזו שהילרי קלינטון תנצח, ודונלד טראמפ ניצח. במקרה השני, הסקרים פספסו בהרבה יותר, אבל צדקו בדבר החשוב: הם חזו שג׳ו ביידן ינצח והוא אכן ניצח.
אז כן, גם לסוקרים של 2020 צריכה להיות תחושה מרירה, מעוררת מחשבות, למרות המחמאות שבטח קיבלו. מקצועית, לא רק שטעו, אלא טעו יותר. מקצועית, הסתבר להם שלקח 2016 לא נלמד. לכן, כפי שמדווח העיתון וול סטריט ג׳ורנל, ״סוקרים בילו את השנים מאז 2020 בנסיון למצוא דרכים לגרום לבוחרים שקשה להגיע אליהם להשתתף בסקרים, ובבדיקת טכניקות סטטיסטיות שנועדו לשפר את הדיוק״. האם הניסיון הצליח? את זה נדע רק לאחר הבחירות. התפתחויות כמו המעבר של מצביעים שחורים והיספנים למחנה של טראמפ ״יוצרות מקורות פוטנציאליים לטעויות נוספות״. זה כמובן, בהנחה שאכן יש מעבר של שחורים והיספנים למחנה טראמפ. כי אחרי הכל, גם על התופעה הזאת אנחנו לומדים מהסקרים.
לקושי לתת תשובה שיש בה איזשהו מימד של רצינות על השאלה מי צפוי לנצח בבחירות 2024, בעוד שבועיים בדיוק, יש שתי סיבות. האחת, הקרב צמוד מאוד. הצמוד ביותר בתולדות הקרבות הנשיאותיים מאז שהחלו לסקור אותם. בכל מדינות המפתח, הפער בין המועמדים הוא פחות משני אחוזים. בארבע מהן הוא פחות מאחוז. כלומר, טעות של חצי אחוז בסקר, שהיא כמובן טעות שגרתית, בלתי נמנעת, תשנה את התוצאה. כמו בבחירות 1996 של פרס ונתניהו. זה מסוג הבחירות שאי אפשר לחזות. אפשר לומר: זה מה שהסקר אומר, מה שאומר שכל אחד מהצדדים יכול לנצח. ועכשיו תתאזרו בסבלנות. חכו לבוקר. כי זה שהלכתם לישון עם פרס לא אומר שלא תקומו עם נתניהו. וזה שתלכו לישון עם האריס או טראמפ, לא אומר שלא תקומו עם המועמד השני.
האזינו לטרילוגיית הבחירות באמריקה: העם נגד האליטות, 1824
הסיבה השנייה לקושי היא הידיעה שלסקרים קשה בשנים האחרונות עם הבוחרים של טראמפ. היה קשה ב-2016, ואם נדמה היה שנלמד הלקח, התברר שלא – היה קשה עוד יותר ב-2020. תשאלו: אי אפשר לתקן מלאכותית את הסקרים כך שייקחו בחשבון את הטעות? התשובה היא לא. גם זה יהיה מעשה לא רציני. העובדה שהייתה טעות לכיוון אחד בפעם הקודמת לא מלמדת שום דבר על הפעם הזאת. סקרים הם דבר רציני, עם כללי עבודה, עם יעד מקצועי. סקרים לא משופרים באמצעות ניחוש מראש של טעות שאולי כן ואולי לא תהיה. כמובן, אתם מוזמנים – אם אתם רוצים – להניח שגם הפעם הסקרים טועים. זה מה שעושים המשקיעים בבורסת ההימורים על תוצאות הבחירות. הם נותנים יתרון משמעותי למדי, שממשיך לגדול, לטראמפ – למרות שבסקרים יש יתרון קטנטן להאריס. הם עושים את מה שלסוקרים אסור לעשות. משהו כמו: אם ההובלה של האריס היא פחות משני אחוזים, כנראה שטראמפ ינצח, כי הסקרים בטוח טועים. ובהחלט יכול להיות שהמהמרים צודקים. אבל, כאמור, לסוקרים אסור להטות את התוצאות שלהם באופן כזה. הם צריכים להציג את מה שהסקר מעלה.
בכמה הסקרים צריכים לטעות כדי שהאריס תנצח או כדי שטראמפ ינצח? כמה גופים מאפשרים לקבל תשובה מוסמכת על השאלה הזאת. הם עושים זאת באמצעות התרגיל הבא: ניקח את הסקרים כפי שהם היום (ממוצע הסקרים בכל מדינות המפתח), ונבדוק מה קורה אם הם טועים, בכל מדינה, כפי שטעו במערכות בחירות קודמות. כלומר, מה יקרה אם נכתיב לסקרים של היום את הטעות של בחירות 2012, של בחירות 2016, של בחירות 2020 (אין בחירות בלי טעות כלשהי). נו – מה קורה? אם הטעות תהיה כמו ב-2020, טראמפ ניצח, ובפער משמעותי. הוא ינצח בכל מדינות המפתח. וגם אם הטעות תהיה כמו ב-2016 הוא ינצח. רק מדינה אחת תישאר של האריס – נבדה. היא מובילה בה כעת, ושגיאה בנבדה כמו ב-2016 תוסיף לה עוד אחוז ליתרון. ומה אם הסקרים ידייקו – כלומר, לא ידייקו – כמו בבחירות 2012, של ברק אובמה נגד מיט רומני? במקרה כזה האריס תנצח. לא בכל המדינות, אבל במספיק מהן. טראמפ ינצח באריזונה, בג׳ורג׳יה, ואולי גם בצפון קרוליינה. אבל להאריס מספיקות שלוש המדינות בחגורת הפלדה – פנסילבניה, מישיגן וויסקונסין – כדי להכריע.
לכן, אל תאמינו. אל תאמינו למי שאומר לכם שהוא יודע, או היא יודעת, מי ינצח. ואם ביום שאחרי הבחירות הוא או היא יגידו – הנה, צדקתי – אל תתרשמו. לכל אחד שמטיל מטבע יש חמישים אחוז סיכוי להיות צודק. וכמו שפוקס כתב, לפעמים גם מי שנראה שצדק בעצם טעה.
הקרב על אמריקה: עם מאיה ראכלין ושמואל רוזנר
