fbpx

הבחירות לרשויות: מנהל/ת יעיל/ה או קרב על זהות מקומית?

 

סמנו ביומנכם: 31 באוקטובר – יום בחירות.

לא – לא בטוח שהממשלה נופלת. אולי גם זה יקרה אבל זה רחוק מלהיות בטוח. כך או כך, ב-31 באוקטובר יהיו בחירות חשובות מאוד. הכי חשובות בתולדות מדינת ישראל… לרשויות המקומיות.

למה כל כך חשובות? גם בעבר היה חשוב מי ראש העיר, אבל בישראל של היום זה נהיה חשוב יותר, ובחודשים הקרובים נראה איך המתח החברתי מתנקז לכיוון מערכת הבחירות העירונית. כלומר – צריך לקוות שנראה התפתחות כזאת. זו תהיה הוכחה לכך שמשהו זז בישראל, שיש מי שהפנימו את הצורך בהצגת חזון אקטיבי שמייצר מציאות חדשה. באיזו עיר אתם רוצים לחיות? עם איזה שכנים? באיזו אווירה? ישראל עוברת תהליך של סגרגציה. הרוחות הרעות שמנשבות בה יאיצו אותו, הבחירות לרשויות המקומיות יבטאו אותו. דיברנו על זה קצת באופן כללי לפני שבוע אצל קלמן ליבסקינד. מאז, זורמות דוגמאות, הצעות לבחון מירוץ כזה או אחר, שאלות על השפעת אירוע כזה או אחר.

בואו לתת ציון לנתניהו, סמוטריץ׳, גלנט, בן גביר, לוין, קיש, אוחנה וכל השאר

ניעזר בדוגמה: אשדוד. זו עיר שמתפתחת בה מערכת בחירות רבת משתתפים וסוערת. יש הרבה נושאים על הפרק, אבל ככל שיתקרב מועד הבחירות תרחף באוויר שאלת קרבתו של המועמד לאוכלוסייה החרדית. התקרית שבה נערה לא הועלתה ל״אוטובוס של בנים״ בוודאי תתרום עוד ממד של דחיפות לשאלה הזאת. ראש העיר המכהן, גבי לסרי, קיבל לא מעט קולות של חרדים. כמה ממתחריו מדגישים את קרבתם-שלהם לחרדים. בדרך הם עושים זאת באמצעות קוד שמובן לכולם בנוסח: ״נשמור על יחסים טובים בין כל הקבוצות״. כלומר, על הסטטוס קוו. הוא נוח לחרדים. פחות נוח לקהילות אחרות. מועמדים אחרים יאתגרו אותו. המציאות וגם הסקרים שנערכו באשדוד מלמדים שיש ויכוח בין התושבים הלא חרדים על היחסים עם החרדים. כמחצית מהם חושבים שצריך לפעול נגד מה שמכונה ״התחרדות״. מה כוללת התחרדות? בחירות לראשות העיר הן הזדמנות טובה לאוורר את השלה הזאת ולנסות להשיב עליה.

אשדוד היא דוגמה, לא בטוח שמייצגת. גם ברמת גן צפוי מאבק שעשוי להיות סוער. במודיעין אומרים שחיים ביבס ימשיך לעוד קדנציה. ביבס הוא איש ליכוד בעיר של יש עתיד. בדרכו לחמש השנים הבאות ינסה להרחיק את עצמו מהכישלון של ממשלת נתניהו לעצב סדר יום לטובת האזרחים. מעניין כמה ייאלץ להרחיק לכת בהתרחקות הזאת, כמה יצטרך לאתגר את הליכוד כדי לשמור על אהדת תושביו. וכמובן, בירושלים יהיה פחות מעניין, משום שכולם מבינים לאן ירושלים הולכת. ניסיונות של המפלגות בגוש המרכז-שמאל להתאחד יועילו כמו כוסות רוח למת. נו, ונניח שיתאחדו, ונניח שיקבלו עוד כמה מושבים במועצת העיר – זה ישנה את המגמה בירושלים?

כמעט בכל הערים שעוד יש בהן דיון על השאלה לאן העיר הולכת אפשר לצפות לפעפוע של הדיון הלאומי לרמת המקומית. למה? כי התהליך הכי מובהק שמתחולל עכשיו בישראל הוא תהליך של גיבוש זהויות קבוצתיות מובחנות, והפגנת רצון חזק של לא מעט ישראלים ״להיפרד״ אלה מאלה. כמובן, הם לא יכולים להיפרד לגמרי, ואולי גם לא באמת רוצים. אבל הם כן רוצים להקים גדרות שיגדירו כל מרחב על פי תפיסת העולם של מי שגרים בו.

בדיוק בגלל זה, בהרבה ערים יתנהל קמפיין שזה המוקד שלו – שאלת הזהות של המרחב העירוני, איזה ציבור מתגורר בו, איזה אתוס מושל בו, אילו עקרונות מקובלים בו. יהיו מקומות שבהם יודגש הצורך לחזק מאפיינים של מרחב ״יהודי״, יהיו מקומות שבהם יודגש הצורך לחזק מאפיינים של מרחב ״ליברלי״.

במקביל, הבחירות לרשויות יבטאו גם את החלשות המדינה וכוח הכפייה שלה, בין השאר כי אנחנו כבר חמש שנים בלי שלטון יציב ועקבי.

למעשה, נוצר בישראל סוג מסוים של ואקום שלטוני שאפשר להיכנס אליו. ממילא, ערים ורשויות מקומיות הם המנוע של שינוי הסטטוס קוו הישראלי בלא מעט שדות. זה לא רק שהסטטוס קוו משתנה. זה שהסטטוס קוו נשכח. מי זוכר שפעם לא היו בתי קולנוע בשבת? שבשנות ה־80 היה צריך לנהל מלחמות על העניין הזה. מי זוכר שפעם שעון הקיץ נגמר בתחילת תשרי? בעצם, זה היה ממש לפני כמה שנים. היו מי שטענו ששעון הקיץ גורם ל”קושי וסבל רב ביותר לצמים” ביום כיפור. שלמה בניזרי מש״ס כינה את שעון הקיץ “בעיה הלכתית קשה”. אבל נדמה ששומרי ההלכה הצליחו להתגבר עליה. כך קורה גם מול קווי האוטובוס שכבר מסתובבים בגוש דן בשבת. בתחילה זה קצת משונה. אחר כך הופך לשגרה. תנו עוד חמש שנים, ולא נזכור שפעם היה אחרת.

את שעון הקיץ שינתה ממשלה מתפקדת. בהעדרה, את התחבורה מסדירה עירייה מתפקדת. לאט לאט. בקרוב ידברו על חינוך. אין סיבה שגבעתיים ומודיעין יכפיפו את בתי הספר שלהן לשיגעונות של משרד החינוך. הורים חכמים, בסיוע עמותות ופילנתרופים, יעלו תביעות. מועמדים לבחירות יתחייבו למדיניות. אחר כך יצטרכו לממש, לפחות את חלקה. במשרד החינוך לא יאהבו את זה, אבל, כאמור, המדינה נחלשה. ובכל מקרה, את מערכת החינוך המקרטעת של ישראל אי אפשר לתקן מלמעלה, רק לייתר מלמטה. זה מה שהאזרחים עושים לרבנות הראשית. זה מה שיוכלו לעשות – עד גבול מסויים – גם לכנסת.

, , , , , , , ,

15/04/2024היום השמיני: שמונה כריכות (שלא נבחרו) שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הלילה הטוב הראשון מאז 7 באוקטובר נחום ברנע, Ynet
איפוק הוא לא תבוסה. המתנה אינה הכלה רונן ברגמן, Ynet
כמה ימי מילואים כל אחד יחסוך אם החרדים יתגייסו ליאור באקאלו, N12
אנחנו נלחמים, ובחוץ חוזרים לריב קלמן ליבסקינד, מעריב
"להרצי אין אויבים, אבל גם אין לו חברים" איתי אילנאי, ישראל היום
קו אחד לשתי התנקשויות: חוסר מחשבה על התוצאות עמוס הראל, הארץ
בירקנפלד, למה הפסקנו להיות ציידים-לקטים? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הסכנה הקיומית למדינת ישראל מגיעה דווקא מניו יורק מוריס הירש, מקור ראשון
ההישגים הצבאיים אינם מתורגמים להישגים אסטרטגיים אבי יששכרוף, Ynet








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-04-12)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 30 30
הליכוד 32 19 20
יש עתיד 24 15 12.7
ש״ס 11 9 10.1
ישראל ביתנו 6 12 9.4
עוצמה יהודית 6 10 9.4
יהדות התורה 7 7 7.2
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.6
מרצ 0 4 4.5
תקווה חדשה 4 4 3.6
הציונות הדתית 8 0 2.9
עבודה 4 0 1
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר