fbpx

תחזית הגולשים: מי תזכה בגביע?

מדינהאחוז
ארגנטינה 40%
ברזיל 25%
צרפת 14%
גרמניה 6%
אנגליה 5%



המצב הכלכלי



המצב החברתי


הגרעין והספין: נתניהו לא אשם, וגם לפיד לא אשם, בגרעין האיראני

ספין הוא מושג במכניקת הקוונטים. זו תכונה של חלקיקים יסודיים, כמו. מסה וכמו מטען חשמלי. כך שהפיזיקאים שעוסקים בפיתוח תוכנית הגרעין של איראן נדרשים לספין – ובמקביל אליהם, גם המנהיגים שמנסים לעצור אותם, בישראל ובמקומות אחרים, נדרשים לספין. אלה עוסקים בספין פיזיקלי, ואלה עוסקים בספין מדיני ופוליטי. וככל שמתקרבת האפשרות של הסכם גרעין עם איראן, כך מגביר הספין (הפוליטי) את מהירות סחרורו (הספין הפיזיקלי לא משנה את מהירותו, כי אין לו ״מהירות״ במובן היומיומי שלנו, אבל לא ניכנס לזה).

יש לנו עשר שאלות חשובות על הסכם הגרעין המתגבש עם איראן: אולי יש לכם תשובות?

למשרד שלכם מצטרפות עובדות חרדיות. כמה תתחשבו בהן? בואו להתמודד עם האתגר החרדי

בפיזיקה, לכל ספין יש כיוון. האם הספין הוא ״ימינה״ או ״שמאלה״. כאשר אלקטרון עובר בשדה מגנטי, הוא יכול להידחף בכיוון השדה או נגד כיוון השדה. גם ישראל של בחירות 2022 היא סוג של שדה מגנטי, שבו לכל ספין יש כיוון. במקרה שלנו, בכיוון נתניהו או נגד כיוון נתניהו. זה נכון גם במקרה של הנושא האיראני. שננסה להתיר כאן באמצעות פירוק הספין למרכיביו:

ספין בכיוון השדה (כלומר, בעד נתניהו): כשהוא היה ראש ממשלה, הוא נלחם כמו אריה נגד הסכם הגרעין, ולא היסס להתעמת עם הממשל האמריקאי סביב נושא קריטי לביטחונה ולשרידותה של מדינת ישראל.

למה זה ספין? סיבה פשוטה. נתניהו אכן נלחם כמו אריה, וגם נכשל כמו אריה. המלחמה שלו לא מנעה חתימת הסכם. היא אולי מנעה אפשרות לרווח ישראלי מהצד לאחר חתימת ההסכם, בדמות סיוע מוגדל מסוגים שונים. וגם: היא הניעה מהלכים שתועלתם נראית מפוקפקת בדיעבד. ראו את הספין הבא.

ספין נגד כיוון השדה (כלומר, נגד נתניהו): בגלל נתניהו בוטל הסכם הגרעין, מה שקירב את האיראנים לפצצה. מוטב היה לקבל את ההסכם ולהיבנות ממנו, ולא להילחם נגדו.

למה זה ספין? מכמה סיבות. קודם כל, משום שנתניהו לא היה היחיד נגד ההסכם (של 2015). רוב ראשי המפלגות שהיום צועקים נגד נתניהו התנגדו בעצמם להסכם. נכון – חלקם חשבו שנתניהו מגזים בעוצמת המלחמה שלו נגד האמריקאים, אבל זה לא בגלל שחשבו שההסכם טוב, זה בגלל שחשבו שאין ברירה אלא לקבל אותו כעובדה מוגמרת. בעניין הזה, דווקא נתניהו צדק: הוא נלחם והוכיח שההסכם אינו עובדה מוגמרת, אלא משהו שניתן לשינוי. האם היה טוב לשנות אותו? זו כבר שאלה אחרת. ששייכת לספין הבא.

ספין בכיוון השדה (כלומר, בעד נתניהו): מרוב שלפיד ובנט רצו לשמור על יחסים טובים, האמריקאים הרדימו אותם ומאחורי גבם התקדמו להסכם.

למה זה ספין? כי אותו דבר קרה לנתניהו. ואולי גרוע יותר – אותו דבר, רק בלי היחסים הטובים.

ספין נגד כיוון השדה (כלומר, נגד נתניהו): אם ההסכם מ-2015 היה נשאר על כנו מצבה של ישראל היה היום הרבה יותר טוב.

למה זה ספין? כי אין שום דרך לדעת מה היה קורה אם ההסכם היה נותר על כנו. אולי איראן הייתה מאטה את התוכנית, אולי הייתה מאיצה אותה בסתר, אולי הייתה נהנית מתזרים מזומנים שהיה מוביל אותה למדיניות יותר תוקפנית, אולי הייתה מבטלת בעצמה את ההסכם בתירוץ כזה או אחר. אפשר בהחלט לטעון שהאסטרטגיה הישראלית של חתירה לביטול ההסכם הייתה שגויה, אבל נתניהו לא חתר רק לביטול ההסכם. הוא חתר לביטול ההסכם ולחץ מקסימלי על איראן. החלק השני לא קרה, ולכן החלק הראשון התברר בדיעבד כלא מספק.

ספין בכיוון השדה (כלומר, בעד נתניהו): זה בעצם הספין שעושה נתניהו עצמו. ״ההסכם הנוכחי גרוע פי כמה מההסכם הקודם״.

למה זה ספין? נו, באמת. אם נתניהו לא היה חותר לביטול ההסכם הקודם (הפחות גרוע), לא היה צורך בהסכם הנוכחי (היותר גרוע). אגב, במקרה הזה הספין הוא גם נגד האמריקאים – שחותמים על הסכם יותר גרוע (כי הנשיא הקודם ביטל בהשפעת נתניהו את ההסכם הפחות גרוע), וגם נגד הממשלה המכהנת – שמשלימה בלי קרב קשה עם הסכם גרוע יותר (אולי משום שראשיה מניחים שאם לא תשלים, בעוד שנתיים יהיה הסכם עוד יותר גרוע מהגרוע, כמו שקרה לנתניהו).

ספין נגד כיוון השדה (כלומר, נגד נתניהו): נתניהו עשה שיקולים פוליטיים. הוא התקוטט עם הנשיא אובמה כדי לנצח בבחירות בישראל, ועכשיו הוא מותח ביקורת על לפיד כדי לנצח בבחירות בישראל.

למה זה ספין? נו, באמת. נתניהו מזהיר מסכנת הגרעין האיראני לפני, אחרי, ותוך כדי בחירות. האם יש לו שיקולים פוליטיים? בטח שיש. כמו לכל פוליטיקאי. אבל כדאי להיות הגונים: האם התמונה של לפיד יושב עם ראש המוסד לא יצאה לתקשורת מסיבה פוליטית? האם לתמונות של גנץ מבקר בבסיס הפיקוד של סנטקום אין ערך פוליטי? הנה הצעה: בואו ניתן קרדיט לכולם. גם נתניהו, גם לפיד, גם גנץ, באמת לא רוצים שיהיה לאיראן נשק גרעיני. שלושתם עושים כמיטב יכולתם לפעול כהבנתם כדי למנוע מציאות כזאת. שלושתם גם עושים על הדרך קצת פוליטיקה. אלה החיים.

אפשר להמשיך בזה עוד, אבל העיקרון ברור. ישראל ניסתה בעימות – שיטת נתניהו. ישראל ניסתה בנחמדות – שיטת בנט-לפיד. התוצאה די דומה, בפער של כמה שנים. השאלה אם יש או אין הסכם עם איראן תלויה קודם כל באמריקאים ובאיראנים. ישראל יכולה ללחוץ, לשכנע, להצביע על סעיף בעייתי, לבקש בטחונות וערבויות. אבל היא לא הגורם הקובע. ישראל יכולה להתפתל בספינים פוליטיים כדי להצביע על אשמים, אמיתיים או מדומים, בכך שלאיראן יהיה או לא יהיה נשק גרעיני, אבל האמת היא ש-א. זה לא כל כך משנה אם ״נתניהו אשם״ או אם ״לפיד אשם״. לפעמים הפוליטיקה היא בקושי הערת שוליים למציאות, וזה אחד מהמקרים הללו. מה שמשנה זה האם לאיראן יהיה נשק גרעיני. ועוד משהו – ב. לא נתניהו אשם ולא לפיד אשם. אשמים האיראנים שמפתחים נשק גרעיני, ואשמות המעצמות שמדברות הרבה ועושות לא הרבה כדי למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני. ישראל לא צריכה לעסוק בהלקאה עצמית מול מציאות שאינה פרי מדיניות שלה, אלא פרי מדיניות של גורמים אחרים, שאין לה שליטה עליהם, ויש לה רק יכולת מוגבלת להשפיע עליהם.

מכל זה נגזרות כמה מסקנות שאין מהן מנוס.

הראשונה: ישראל צריכה להיערך לאפשרות של הסכם ולמשמעויותיו. היא צריכה להחליט, בין השאר, מה היא רוצה במציאות של הסכם: האם היא שוב חותרת לביטול שלו, או שמא היא מחליטה לקבל אותו כעובדה מוגמרת, ומנסה להפיק מהמצב החדש את המירב האפשרי. השאלה מה היא רוצה תקבע, בין השאר, כמה חזק להילחם בו. אם רוצים ביטול שלו, יש טעם להילחם חזק, בתקווה שחילופי ממשל יובילו לביטול (כמו בפעם הקודמת).

השנייה: ישראל צריכה לבחון ברצינות האם יש לה דרך ריאלית למנוע גרעין איראני גם במציאות של הסכם. נכון, זו הדוקטרינה של ישראל – מניעת נשק גרעיני ממדינות יריבות. אבל לדוקטרינה אין משמעות אם אי אפשר עוד ליישם אותה, אלא במחיר בלתי נסבל (כמובן, ישראל יכולה להחליט שאינה יכולה למנוע, אבל היא יכולה לעכב, בתקווה שהעיכוב יוליד הזדמנויות חדשות למניעה. זו טקטיקה שיש הבדל בינה ובין בחירה ב״מניעה בכל מחיר״).

השלישית: ישראל צריכה להרהר בשאלה מה תעשה במקרה שלאיראן יהיה נשק גרעיני. זה המקרה שבו דוקטרינה א (נכנה אותה ״דוקטרינת בגין״) נכשלת, וצריך דוקטרינה ב. היערכות ביטחונית, מדינית, חברתית, למציאות חדשה.

מסכימים? לא מסכימים? בואו להשיב על עשר שאלות שהכנו על הגרעין האיראני. תשובה חלקית אתם יכולים לראות בגרף שמוצג כאן, אבל אנחנו עדיין ממשיכים בסקר. דעתכם חשובה לנו.

, , , ,



02/12/2022גידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, אבל היישובים הערביים נשטפים בדם מירב ארלוזורוב, הארץ
מינוי מעוז הוא תחילת הסוף של החינוך הממלכתי שי פירון, Ynet
האנשים שמריעים לסוף האנושות (אנגלית) Adam Kirsch, The Atlantic
יום אבל על הקמתה של ישראל מנוגד לרוח האו"ם עדי שורץ, ישראל היום
איזנקוט הפך למטרה החדשה של הביביזם בן כספית, מעריב
האירועים בגדה מרמזים על כיוון אחד: התלקחות עמוס הראל, הארץ
ברית המיעוטים המודרים: מנחם בגין ונאום הצ'חצ'חים אלעד נחשון, השילוח
למה בחוק שיגרום למשכנתה לא לעלות אין היגיון? שאול אמסטרדמסקי, כאן חדשות
אנחנו בדרך למלחמת כל בכל. מלחמת נתניהו אורי משגב, הארץ
האם לאילון מאסק פשוט היה מזל? (אנגלית) Megan McArdle, Washington Post