חכם שלום כהן, שהלך לעולמו, היה מנהיג חרדי. ראש ישיבה, למדן, קפדן. עולמו היה עולם הלימוד. שפתו הייתה שפת החכם החרדי. לא במקרה, רוב הציבור הישראלי שאיננו חרדי לא מכיר אותו. הוא לא היה דמות ממלכתית, רב ראשי ומטיף עממי בסגנונו של הרב עובדיה יוסף. הוא היה רב חרדי. הישיבה – היא הייתה מרחב המחייה העיקרי שלו. מי שלא נקלע לישיבה, לא נקלע לחברתו, ולא הכיר את דמותו. במובן הפוליטי, זה היה נוח לכולם, ובעיקר לפוליטיקאים שהאדירו את דמותו: המפלגה שחכם כהן היה המצפן התורני שלה נשלטה על ידי עסקנים, לא על ידי רבנים. הוא קיבל את הכבוד, הם קיבלו את הכוח.
לבניין שלידכם נכנסות 5 משפחות חרדיות. איך תגיבו? בואו להתמודד את האתגר החרדי
כמה חום או קור אתם מרגישים כלפי מפלגת ש״ס? בואו לכוון את המדחום הפוליטי
עולם הישיבות הספרדי הוא עולם מעניין, שונה מהאשכנזי במובנים רבים. בעיקר, הוא עולם שרמת הניתוק שלו מעולם החול הישראלי פחות חזקה. ש״ס איננה מפלגה שכל מצביעיה חרדים, כמו יהדות התורה. החרדיות הספרדית איננה ננעלת בעולמה-שלה, אלא מקיימת יחסי גומלין הדוקים עם העולם המסורתי שמחוצה לה. לא במקרה, את ההתבטאויות הביקורתיות שלו שמר חכם כהן לדתיים אחרים, לא למסורתיים. עם דתיים אחרים – בעיקר אנשי הבית היהודי, ימינה, רבני הציונות הדתית – היה לו קרב של כוח ושל אמונה. עם המסורתיים אין לו קרב. או לפחות זה המצב עם המסורתיים שחכם כהן בא במחיצתם. מסורתיים ספרדים. הם מקבלים בהכנעה את סמכותו התורנית, והוא מקבל בהבנה את החפיפניקיות ההלכתית.
כך חכם כהן, כך עולם התורה החרדי-ספרדי כולו. במסגרת סבב סקרים שאנחנו עורכים באתר המדד על היחסים בין חרדים ובין לא חרדים (ואתם מוזמנים להשתתף בו, ולבחון האם תוכלו לפתור כמה דילמות מרכזיות ביחסים), נאספים אצלנו נתונים לא מעטים על החברה החרדית. בודדנו כמה מהם הבוקר, כדי להדגים את ההבדל בין חרדים ספרדים לחרדים אשכנזים.
ההבדל הבולט ביותר הוא בחוג המשפחה. המעגל הכי קרוב לכל אדם הוא משפחתו. מי שיש לו קרובי משפחה שהוא בקשר איתם ויש להם עמדות אחרות, אורחות חיים מסוג שונה, תחביבים אחרים, עקרונות אחרים – ילמד להכיר את מה ששונה ממנו. קשה להסתגר מול בת דודה אהובה. קשה להרגיש ניכור כלפי אחיין חמוד. ממילא, יש חשיבות גדולה לכך שהחרדים הספרדים מכירים חילונים מקרוב – במעגל המשפחתי שלהם – הרבה יותר מחרדים אשכנזים. לכמחצית מהחרדים הספרדים יש קרובי משפחה חילונים – שאלנו במפורש על ״חילונים״ ולא על ״לא חרדים״ – שהם בקשר איתם. כלומר, פעמיים כי טוב. גם יש להם קרובים חילונים, וגם הם שומרים על קשר איתם. מצבם של חרדים אשכנזים, ליטאים וחסידים, שונה במובהק. רק לאחד מחמישה יש קרובים חילונים שהוא שומר איתם על קשר. או שאין משפחה חילונית, או שיש, ובוחרים לא להיות בקשר.
זה הבדל חשוב, ולא היחיד, שמציין את הפער בנושאים מסויימים בין חרדים אשכנזים לבין חרדים ספרדים. מצאנו עוד דוגמאות לאותו עניין. גם הן מובהקות. דוגמה חשובה היא דוגמת המגורים. מי שגר ביחד, צריך ללמוד להסתדר. מי שגר לחוד, יכול להסתגר. רוב גדול של החרדים האשכנזים מסוגרים בשכונותיהם ובעריהם. בשמורה החרדית. רק רבע מהם חיים בשכונות שיש בהם גם ישראלים שאינם חרדים. לעומתם, ארבעה מכל עשרה חרדים ספרדים חיים בשכונה מעורבת. יש להם קרובים חילונים, ויש להם שכנים לא חרדים. ונוסיף קומה שלישית: מאלה מהם שעובדים (והגברים הספרדים גם עובדים יותר) – יש שיעור משמעותי שלא עובדים בסביבה חרדית. קצת יותר משליש מהספרדים, לעומת קצת יותר מרבע מהאשכנזים.
הנה הסיכום של כל זה. אם אינכם חרדים – אם אינכם חרדים ספרדים – אתם מן הסתם לא מכירים את חכם שלום כהן, שהלך לעולמו. גם הוא כנראה לא ממש הכיר אתכם. הוא חי את חיי הישיבה. אבל בסביבתו היו לא מעט חרדים מסוגו שדווקא מכירים אתכם. מכירים אתכם הרבה יותר מכפי שאתם מכירים אותם. מכירים אתכם וחיים בקרבכם. לא מכורח – מרצון. שאלנו: מה עדיף, שחרדים יחיו לחוד, בלי מגע עם קבוצות אחרות, או שיחיו בשכונות מעורבות? רוב האשכנזים אומרים ״מוטב לחוד״. מוטב שחרדים יחיו בשכונות נפרדות. מקרב הספרדים המיעוט חושב כך. מיעוט גדול אמנם, ארבעה מכל עשרה, אבל מיעוט. החרדים הספרדים הם חרדים – אבל חרדים שלא מבקשים הפרדת כוחות. אולי זה מקל במשהו על התחושה שראוי להשתתף באבלם על מותו של אחד ממנהיגיהם.
