fbpx

3.85/104/10

46% 54%


המוטציה הכי מסוכנת: חוסר אמון בשלטון

מעת לעת צריך להזכיר את המובן מאליו: אנחנו לא כאלה מיוחדים. אנחנו – כלומר, ישראל והישראלים. יש לנו כמובן דברים שהם רק שלנו, מאפיינים אותנו. אבל לעיתים קרובות מאוד המבט המופנה פנימה משכיח מאתנו שיש עולם בחוץ, שמתנהל, במידה רבה, כפי שגם אנחנו מתנהלים. כך, כאשר מדובר בעניינים כמו יוקר המחייה (אינפלציה באמריקה, שמעתם?). כך, כאשר מדובר במעמדו של בית המשפט העליון. בעוד שאנחנו מודאגים, מי מאתנו שמודאגים, מהצניחה במעמדו. בעוד נדמה לנו שרק אצלנו – אולי בגלל בנימין נתניהו, אולי בגלל אהרן ברק, כל אחד לשיטתו – בית המשפט העליון נעשה למוקד של מחלוקת, גם במדינות אחרות מודאגים, כל אחת מסיבותיה.

את האמת: יהודים – יש לכם חברים ערבים? ערבים – יש לכם חברים יהודים?

מה יותר מפריע לכם, עליית מחירי הדלק או מחירי הפירות והירקות? בואו והצביעו

קל לראות את זה עכשיו, משום שבארה״ב התפטר שופט של בית המשפט העליון, סטיבן ברייר, והנשיא עומד להודיע על המועמדת שלו להחליף את השופט המתפטר. זו תהיה, כך הבטיח הנשיא ביידן, אישה שחורה. כלומר, מראש הגביל את עצמו למאגר קטן מאוד של מועמדות. נשים שחורות הן כ-2% מכלל בוגרי לימודי המשפטים באמריקה, וכמובן שלא כל בוגרת לימודי משפטים היא גם מועמדת לעליון. בכל מקרה, העליון מושך אליו כעת הרבה עניין ציבורי, גם בגלל המינוי המתקרב, גם בגלל כמה פסקי דין חשובים שצפויים באביב. ומה מצבו של בית המשפט בעיני הציבור? הנה, כך מנסחים זאת חוקרי מכון הסקרים פיו: ״בית המשפט נכנס לתקופה מרכזית זו עם תדמית ציבורית השלילית ביותר מזה שנים רבות, שכן מצביעים דמוקרטים – במיוחד דמוקרטים ליברלים – מביעים יותר ויותר דעות שליליות על בית המשפט״.

יש שני דברים מעניינים בחצי הפסקה המצוטטת מפיו: כמו אצלנו – בית המשפט העליון סובל מתדמית שחוקה, ונשחקת. הפוך מאצלנו – בית המשפט נשחק בעיקר בקרב ציבור של מצביעי שמאל. חוקרי פיו פרסמו לפני כמה ימים מאמר נרחב על תדמיתו של בית המשפט. מעניין להשוות את מה שנאמר בו למה שנאמר במחקר מהזמן האחרון, שבחן את תדמית בית המשפט העליון בישראל. הנה, זה לצד זה, פיו על בית המשפט העליון האמריקאי, והמכון לדמוקרטיה על בית המשפט העליון הישראלי:

ארה״ב: בשנה האחרונה חלה ירידה חדה בחלקם של הדמוקרטים והנוטים לדמוקרטים המחזיקים בדעות חיוביות של בית המשפט העליון. בתחילת 2021, בערך שני שלישים (65%) אמרו שיש להם דעה חיובית על בית המשפט. כיום, זה ירד ב-19 אחוזים, וכעת יש סיכוי גבוה יותר שלדמוקרטים תהיה דעה לא חיובית (53%) מאשר חיובית (46%) על בית המשפט.

ישראל: האמון בבית המשפט העליון נמצא בירידה מתמדת בשנים האחרונות… קצת פחות ממחצית מהמרואיינים… נותנים כיום אמון בבית המשפט העליון… פילוח של מדגם היהודים לפי מחנה פוליטי מעלה הבדלים גדולים מאוד: בשמאל 86% נותנים אמון במוסד זה, במרכז 64% ובימין 32% בלבד… במילים אחרות: בית המשפט העליון הוא יקיר השמאל־מרכז והחילונים — בשורה רעה לגורם שאמור להיות ממלכתי ומקובל על כלל האזרחים.

אז יש מה שדומה – זו השחיקה. ויש מה ששונה – זה סוג הציבור שמראה שחיקה. אך בעצם, גם זה לא ממש שונה. מי הקהל שמראה שחיקה? זה שמרגיש שבית המשפט נוטה פוליטית נגדו. במקרה האמריקאי, יש רוב של שישה שופטים שמרנים בבית המשפט. שם קל לזהות את השיוך האידיאולוגי, כי בדרך כלל נשיא שמרן ימנה שופט שמרן (היו בעבר מקרים של הפתעות בדיעבד, האחרון שבהם, המינוי של דייויד סוטר על ידי הנשיא בוש האבא), ונשיא ליברל ימנה שופט ליברל (ובשנים האחרונות, בדרך כלל שופטת). במקרה הישראלי, מדובר בימין, ובעיקר הימין המסורתי-דתי, שהשתכנע, בצדק או שלא בצדק, שבית המשפט נוטה אידיאולוגית נגדו. בין השאר, משום שלא זיהה בין השופטות והשופטים הרבה טיפוסים שהרקע שלהם מזכיר את הרקע המקובל בימין המסורתי-דתי (וכאשר זיהה שופטים כאלה, הם היו בדרך כלל שופטי מיעוט).

במילים אחרות, בישראל כמו באמריקה הציבור מניח שבית המשפט עושה אידיאולוגיה ולא משפט. הוא קובע נורמות, ולא מפרש חוקים. אבל זה לא הדבר היחיד שדומה בין שתי המדינות הללו, וגם דומה למה שקורה בעוד מדינות: הירידה באמון בבית המשפט מתלווה לירידה כללית באמון במוסדות השלטון. הנה, מחקר אוסטרלי על רמת האמון בבית המשפט העליון באוסטרליה, שאיננה גבוהה במיוחד, אבל גם לא קשורה ישירות למחנות פוליטיים: ״הממצאים שלנו מצביעים על כך שלגיטימציה שיפוטית באוסטרליה תלויה בעיקר במחויבות של אנשים לדמוקרטיה מבנית ומוסדות דמוקרטיים… האמון של האוסטרלים בבית המשפט העליון אינה תלויה במחויבות אידיאולוגית… אלא מבוססת, בעיקר, על

רמת האמון של אנשים במוסדות הלאומיים באופן רחב יותר״. מסקנת החוקרות היא שגם פסיקה שנויה במחלוקת בבית המשפט של אוסטרליה, לא תוביל לירידה חדה ברמת האמון בבית המשפט. מה שעלול לפגוע בבית המשפט זו ירידה ברמה הכללית של הציבור במוסדותיו הדמוקרטיים.

וזה גם מה שאמור להדאיג את מי שמתעניין בעיקר בישראל. לא הירידה הספציפית באמון בבית המשפט העליון, אלא הירידה המשותפת באמון בכלל מערכות השלטון. סקר של גלובס, מהשבוע שעבר, זיהה ש״לרוב יחסי של הציבור (39%) אין אמון באף אחת מהדמויות העיקריות המייצגות את שלטון החוק – מהמפכ”ל ועד לפרקליט המדינה״. האמון בנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ירד. זה ממצא דומה לממצא שהצגנו כאן לפני כשבועיים. האמון ביועץ המשפטי לממשלה היוצא צלל (זה גלובס). ואם מותר להעריך, היועצת המשפטית לממשלה, בהנחה שתהיה זו היועצת ששר המשפטים מבקש למנות, תכנס לתפקיד כשרמת האמון בה נמוכה גם היא (כל מי שחושד בממשלת בנט-לפיד-סער יחשוד גם בה).

והבעיה איננה בעיה ישראלית. זו בעיה עולמית. הנה לדוגמה, מה שקורה בפינלנד, שהיא מדינה שמאופיינת באמון גבוה במוסדות השלטון. ובכל זאת, מחקר עדכני זיהה שהאמון הציבורי ירד בה ב-12% בתוך כעשור, מ-76% ל-64%. מי מאבד אמון? בפינלנד, כמו כמעט בכל מדינות ה-OECD, אלה הצעירים יותר מהמבוגרים. מחקר איטלקי עדכני מסביר עד כמה זה בעייתי: מסתבר שצעירים שאיבדו אמון במוסדות השלטון בגלל שנחשפו לפרשיות שחיתות מושפעים מהעובדה הזאת גם עשרות שנים מאוחר יותר. ובלשון המחקר: ״מצביעים בפעם הראשונה שנחשפו לשערוריית שחיתות מגלים גם 25 שנים מאוחר יותר אמון נמוך הרבה יותר במוסדות. החשיפה לשערוריות שחיתות בגיל צעיר משפיעה גם על העדפות ההצבעה שלהם לטווח ארוך. הם מעדיפים מפלגות פופוליסטיות.

וכל זה מתקשר בחזרה למשבר הקורונה, שאיתו מתמודד העולם. מחקר ב״לנסט״ מהימים האחרונים מצביע על זיקה בין יכולת להתמודד עם הנגיף לבין רמת האמון בממשלה. ובמילים פשוטות: מדינות שבהן הציבור סומך 1. על הממשלה, 2. אחד על השני, 3. יש פחות שחיתות – הן המדינות שיודעות להתמודד עם המגפה טוב יותר. הגרף שמצורף כאן מתוך המחקר מתאר את הזיקה הזאת. שימו לב לקווים העולים והיורדים בשורה התחתונה, המחברת חיסונים לאמון. אמון מוביל לחיסונים, שחיתות פוגעת בחיסונים.

שורה תחתונה: זו אכן מגפה. לא הקורונה. כלומר, גם הקורונה. אבל לא פחות ממנה, הירידה באמון הציבור במוסדותיו. מי אשם בזה? אולי המוסדות היום גרועים יותר או מושחתים יותר מכפי שהיו בעבר. אם כי לא קל להוכיח טענה כזאת. אולי בכמה מדינות כן, אבל לא בכל העולם. כך שהירידה באמון היא בוודאי גם תוצר של קיטוב גובר, שהוא תוצר של העלאת רף הציפיות, של שקיפות שמובילה לחשיפת יתר, של פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, של דומיננטיות של הרשתות החברתיות שמהדהדות כעס, ועוד ועוד. זו מגפה שהחלה עוד לפני שבאה הקורונה, וכנראה תישאר גם אחריה. זו מגפה מסוכנת יותר מהקורונה. כמו שאמר כבר רבי חנינא, סגן הכהנים (בפרקי אבות): ״הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו״.

 

, , , ,
19/05/2022הגרף שמסמן את נקודת סוף ההתרסקות בשווקים גיל בפמן, כלכליסט
רוסיה היא מדינה פאשיסטית (אנגלית) Timothy Snyder, New York Times
האם לטורקיה יש מקום בנאטו? (אנגלית) Joe Lieberman and Mark D. Wallace, Wall Street Journal
החוק אומר לי "את כמעט ישראלית, את לא שייכת" עינב חלבי, וי-נט
מדינת כל אזרחיה: הפרומו המבהיל אריאל הורוביץ, ישראל היום
בקרוב נשלם ביוקר על המשכורת הנמוכה של המורים? חן ביאר, כאן חדשות
צה"ל לא יפתח בחקירת מצ"ח על מות העיתונאית הפלסטינית בג'נין עמוס הראל, הארץ
בכיר לשעבר במשרד האוצר נגד הרגולטורים: "איבדו את הצפון" יהודה שרוני, מעריב
בנט הקדים והגיע לנחם את משפחתו של נעם רז ז"ל עמית סגל, N12
קמפיין הבחירות הבא של הליכוד: "הערבים משתלטים" זמן ישראל, שלום ירושלמי








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2022-05-09)
ממוצע המדד
הליכוד 30 36 36
תקווה חדשה 6 4 2.77
יהדות התורה 7 7 7
ש"ס 9 7 7.37
ימינה 7 8 6.89
כחול לבן 8 7 7
יש עתיד 17 18 18.73
המשותפת 6 8 7.32
ישראל ביתנו 7 5 5.36
מרצ 6 5 5
עבודה 7 6 6.38
הציונות הדתית 6 9 8.62
רע"מ 4 0 1.63