תגידו מה שתגידו, המפלגה של בני גנץ היא מפלגה עם די.אנ.איי מיוחד. יש שיקראו להם חלשים, חסרי חוט שדרה. יש שיאמרו שהם פתאים, שוטים. יש שיחשבו שהם תמימים. ויש שיאמרו דווקא ההפך: הם אלה שבאמת מוכנים לפשרות כואבות, באמת ממלכתיים, באמת שמים את המדינה לפני המפלגה. תחשבו מה שתחשבו על המפלגה, עמדותיה ותומכיה, זו מפלגה שניכרת בשונותה. הסקר שאתמול התחלנו לפרסם את ממצאיו, על הרפורמה המשפטית והשלכותיה, מדגים את העובדה הזאת היטב. כמעט בכל שאלה, יש מחנה ימין, ויש מחנה מרכז-שמאל – ויש את המחנה הממלכתי. הוא באמת מחנה לעצמו.
בעיצומם של ימים סוערים, בואו לדרג 25 החלטות חשובות בתולדות מדינת ישראל
הנה דוגמה: כמה מתומכי הליכוד רוצים פשרה יותר מכל אפשרות אחרת? 44%. וכמה מתומכי יש עתיד רוצים פשרה יותר מכל אפשרות אחרת? 43%. כמעט אותו שיעור לשתי המפלגות. כי התומכים של שתיהן מעדיפים ניצחון על פשרה. 52% מבוחרי הליכוד בוחרים באפשרות ״הכי טוב אם הקואליציה תעביר את כל מה שהיא רוצה״. 55% מבוחרי יש עתיד בוחרים באפשרות ״הכי טוב אם הקואליציה תכשל לחלוטין בהעברת הרפורמה״. זה לא אומר, כמובן, שבהינתן האפשרות של תבוסה או פשרה, בוחרי הליכוד ויש עתיד יעדיפו את התבוסה המפוארת על פני הפשרה הפושרת. מן הסתם, במקרה כזה גם הם ירצו פשרה. אבל כאשר מציעים להם ניצחון מלא (עם או בלי רפורמה, לפי המחנה), או אפשרות של פשרת ביניים, בשתי המפלגות הגדולות מעדיפים את הניצחון המלא.
במחנה הממלכתי זה לא המצב. קודם כל, משום שרבים מתומכות ותומכי המחנה הממלכתי היו בעד רפורמה מלכתחילה (58%, בזה הם דומים לעוד מפלגת אופוזיציה – ישראל ביתנו). אבל זה לא רק העניין הזה, של מפלגה שבוחריה חלוקים בעמדתם על עצם הצורך ברפורמה, זה גם האמונה – כנראה משותפת – בפשרה כערך. רוב תומכי המחנה הממלכתי רוצים את הפשרה, ומעדיפים אותה על פני ביטול כל הרפורמה או העברת כל הרפורמה. הם כנראה רואים תועלת אמיתית, מהותית, במצב של פשרה (71% מהם בעד פשרה).
יותר מזה, הם בעד פשרה כמעט בכל סעיף ברפורמה. קחו לדוגמה את הרכב הועדה למינוי שופטים. האם תתעקשו על עמדתכם, או תסכימו לנוסחת ביניים? בליכוד – מתעקשים (81%). בציונות הדתית של רוטמן, עוד יותר מתעקשים (87% נגד פשרה). גם תומכי מרצ מתעקשים (83% נגד פשרה). וגם תומכי העבודה (63% נגד פשרה). המפלגה שתומכיה בולטים במיוחד ברצונם בפשרה – לא כולם כמובן, אבל כמחצית בהרבה מאוד סעיפים – היא המחנה הממלכתי. ומכל המפלגות, תומכי המפלגה הזאת הם גם מי שמנסים להיות הכי ענייניים, ולהפריד בין המחלוקת על הרפורמה לבין השאלה האם הממשלה צריכה להמשיך לכהן בתפקידה. חלק גדול מהם (40%) לא מביעים עניין בהפסקה מיידית של כהונת הממשלה. מבחינתם, שהרפורמה תעבור או לא תעבור (כל אחד לפי עמדתו) והממשלה תמשיך לכהן. זו עמדה ייחודית בקרב חברי האופוזיציה, שרוב תומכיה רוצים בהפסקת כהונת הממשלה בהקדם, ובהליכה לבחירות חדשות (75% מתומכי יש עתיד, 69% מתומכי העבודה, 62% מתומכי ישראל ביתנו).
אתמול כתבנו כאן על ישראלים ששוקלים לעזוב את ישראל בגלל הרפורמה, ודיברנו (במשחקי הכיס, עם יפעת גליק) על ישראלים ששוקלים להוציא את כספם מישראל בגלל הרפורמה. שימו לב לתומכי המחנה הממלכתי, כי גם בעניין הזה הם מתבלטים לעומת שאר תומכי מפלגות האופוזיציה. 54% מבוחרי יש עתיד שקלו להוציא כסף – לעומת רק 34% מבוחרי המחנה הממלכתי. שזה כמובן לא מעט, אבל מעט יחסית לשאר מפלגות האופוזיציה. 53% מבוחרי יש עתיד שקלו לעזוב את ישראל, ו-55% מבוחרי ישראל ביתנו, ו-51% מבוחרי העבודה, ו-57% מבוחרי מרצ. אבל מבוחרי ובוחרות המחנה הממלכתי רק 28%. שוב, לא מעט בכלל, יותר מרבע, אבל בהשוואה לשאר מפלגות האופוזיציה זה בהחלט מעט.
כמעט בכל שאלה אפשר לזהות את העמדה הממלכתית של המחנה הממלכתי. עמדת אמצע. כמה מראשי המחנה הזה כבר יותר מהבטיחו לנשיא יצחק הרצוג, שאיזו פשרה שלא יביא, הם איתו. הם סומכים עליו שהפשרה תהיה בסדר, והתחייבו לתמוך ברגע שתתפרסם. זה לא בהכרח בגלל שהם אמיצים יותר (זה כמובן גם לא שולל את האפשרות שהם אמיצים יותר). זה בגלל שזה מה שרוצים הבוחרים שלהם.
