שנדבר על אמריקה? שני דברים מעניינים יקרו ביומיים הקרובים באמריקה (לפחות שניים, כי אולי יהיו עוד דברים שלא ידועים מראש). הראשון – עימות המועמדים הרפובליקני. עימות שמוציא לדרך את מערכת הבחירות של 2024, וידובר בעיקר בגלל מה שלא יקרה בו. דונלד טראמפ לא יקרה בו. הוא יהיה נעדר-נוכח, רוחו תרחף מעל, אבל גופו יהיה במקום אחר. טראמפ הבין את מה שראשי ממשלה בישראל הבינו הרבה לפניו: לא מוכרחים להתייצב לעימות. כן, האחרים יאמרו שאתה פחדן, או משהו מהסוג הזה, אבל אם יש לך – המועמד – הסבר טוב מדוע החלטת להיעדר, המחיר שתשלם על היעדרות יהיה קטן הרבה יותר מהמחיר שתשלם על התייצבות שלא תעלה היטב.
כבר היו בעבר עימותים ללא טראמפ. העימות הרפובליקני האחרון לפני הבחירות המקדימות באיווה, שנת 2016, התנהל בלעדיו. הייתי שם כדי לדווח על הלא-אירוע. המועמדים הרפובליקנים התעמתו בלי טראמפ, ורוב האש הופנתה לסנטור טד קרוז, מי שהיה זמין לספוג אותה. טראמפ ערך אירוע מקביל עם מצלמות טלוויזיה. האירוע שלו זכה ללא מעט חשיפה. הוא היה מרוצה. המפלגה קצת פחות. הבחירות באיווה נגמרו בסוג של תיקו משולש: טראמפ, קרוז, מרקו רוביו. כמה ימים אחר כך טראמפ ניצח בניו המפשייר בפער משמעותי למדי. זו הייתה תחילת הסוף של יריביו.
התחשיב של טראמפ פשוט: הוא מוביל בפער גדול מאוד על כל יריביו. יש לו רק מה להפסיד בעימות, מעט מאוד להרוויח. מסתבר שגם באמריקה, שבה העימותים הם לכאורה אירוע מקודש, שאי אפשר לחמוק ממנו, יש חריגים. מעניין מה יקרה לקראת הבחירות הכלליות. לכאורה, לא יעלה על הדעת שאמריקה תלך לבחירות בלי עימות מועמדים. למעשה, אין חוק שמחייב השתתפות. אם יש מועמד שיכול להחליט שלא מתחשק לו, טראמפ הוא בלי ספק המועמד הזה. המסורת הפוליטית לא מחייבת אותו. השגרה לא מחייבת אותו.
בבוקר שלאחר העימות, חמישי, טראמפ דווקא יתייצב: במדינת ג׳ורג׳יה, שבה יסגיר את עצמו בהליך הפורמלי שנוגע להגשת כתב האישום נגדו. חשבו על האיש הזה: למשך יומיים, רביעי וחמישי, הוא יככב בכל משדר, יגיע לכל בית באמריקה, בלי להוציא אגורה על פרסום או יחסי ציבור. לטראמפ, וזה התברר כבר בסיבובים הקודמים של ההתמודדות שלו, יש יכולת יוצאת דופן לשאוב את כל האוויר מהחדר, לא להשאיר מקום ליריבים. הוא פשוט מעניין יותר לצופים, לעיתונים, לצייצנים. מפתיע יותר, שערורייתי יותר, מבטיח רייטינג גבוה. זו הסיבה שרשת פוקס חיזרה אחריו במרץ כדי שיבוא לעימות, ולא עזר לה. זו הסיבה שמבחינתו גם הסגרה לשלטונות החוק בג׳ורג׳יה, עם כל אי הנוחות, היא הזדמנות צילום. הם יתייחסו אליו כאל פושע – הוא יתייחס אליהם כאל פושעים. הם יאמרו שניסה להטות את תוצאות הבחירות של 2020 – הוא יאמר שהם מנסים להטות את תוצאות הבחירות של 2024.
האם לאדם יש גם גוף וגם נשמה או רק גוף? בואו להשיב על סקר האמונה המרתק של המדד
ומה על בוחרי מפלגתו? לפני כמה ימים כתבנו כאן בקצרה על השינוי העמוק שעוברת המפלגה הרפובליקנית. בהשוואה לבוחרים הרפובליקנים של עידן רונלד רייגן – הברית המשולשת של שמרנים כלכליים, ניצים בטחוניים ומאמינים אוונגליסטים – הסברנו שהרפובליקנים של דונלד טראמפ ״הם הרבה פחות דתיים, הרבה פחות קפיטליסטים, והרבה פחות ניציים במדיניות החוץ״. הדגמנו באמצעות נתונים כיצד המפלגה נותרה גדולה, חזקה, משמעותית – אבל שינתה את עמדותיה. היום נוסיף לזה נדבך. מתוך המדור Upshotשל העיתון ניו יורק טיימס, שעושה דברים די דומים למה שאנחנו עושים כאן באתר המדד (או, אם להיות קצת יותר צנועים – אנחנו מנסים לעשות את מה שעושים אצלם). מה עשו באפשוט? לקחו את כל הבוחרים הרפובליקנים, וחילקו אותם באמצעות ניתוח סטטיסטי לשש קבוצות עיקריות. הצגה מחודשת של הקואליציה הפוליטית הרפובליקנית כפי שהיא נראית היום. וכדאי לזכור: באמריקה יש שתי מפלגות עיקריות, לא שמונה או עשר או תריסר. לכן, קואליציה פנים-מפלגתית היא לא לוקסוס, היא הכרח. לא יכולה להיות מפלגה אמריקאית משמעותית שתפנה לציבור מאוד ספציפי, נניח, מסורתים וחרדים ספרדים (כמו ש״ס). באמריקה המפלגות הן מטרייה שתחתה מתכנסות כמה קבוצות, שצריכות למצוא שפה משותפת. כאמור, רייגן עיצב מפלגה על בסיס של שלוש קבוצות עיקריות. המפלגה של טראמפ, כפי שהיא מצטיירת בניתוח של אפשוט, נראית אחרת. מפלגה של שש קבוצות. הנה הן:
הממסד המתון: לא במיוחד אוהד את טראמפ. אלה בוחרים רפובליקנים משכילים, עשירים, ליברלים למדי בנושאים חברתיים. חלק משמעותי מהם יצביעו למפלגה אך לא בהכרח לטראמפ כמועמד לנשיאות. מכלל המפלגה, הם מונים כ-14%. שמרנים של פעם: רוצים לקצץ מיסים ומתנגדים להפלות, לא במיוחד מחבבים את טראמפ אבל מקבלים אותו. 26%. ימין-ימין: צופי פוקס, מאוד שמרנים, הרבה מהם אוונגליסטים, חושבים שאמריקה על סף אבדון, הקבוצה האוהדת ביותר לטראמפ. 26%. פופוליסטים: מאוד שמרנים בענייני גזע והגירה. פופוליסטים בענייני כלכלה. אוהדי טראמפ, 12%. ליברטאנים: בעיקר אנשי מערב ודרום, בדלנים שרוצים ממשלה קטנה. מהקבוצות הפחות אוהדות לטראמפ. 14%. מצטרפים חדשים: צעירים, מגוונים, מתונים. אז למה הם במפלגה הרפובליקנית? כי הם מעדיפים אותה על המפלגה הדמוקרטית ועל שמאל הרדיקלי. 8%.
זאת המפלגה, זאת הקואליציה הפנים רפובליקנית. מתוכה צריך לשאוב מצביעים בבחירות הפנימיות, ואותה צריך לגייס לבחירות הכלליות. צירפנו גרף, כדי שתראו כמה הבדלים בולטים בין הקבוצות שמרכיבות את המפלגה. השאלה איזה פלג יהיה דומיננטי, תשפיע מאוד על העתיד האמריקאי, על המדיניות האמריקאית, בעיקר אם המועמד הרפובליקני יעלה לשלטון. כאמור – ברביעי בלילה העימות הראשון. למעשה, עימות על השאלה מי יהיה המועמד שמנסה לנצח את טראמפ. בחמישי – הזרקור כולו על המועמד המוביל. מי שמוביל בסקרים, מי שמוביל גם בכתבי אישום. שבוע מעניין של פוליטיקה אמריקאית, שפותח שנה ורבע, עד נובמבר שאחרי הבא, בלי רגע דל.
