בואו נשחק קצת בפוליטיקה בדיונית: נניח שיש מפלגה חדשה. נניח שבראשה עומד נפתלי בנט, ולצידו, בלי מלחמות של אגו, יושבים אביגדור ליברמן, גדעון סער, יוסי כהן, ועוד כמה. כלי התקשורת מתייחסים לתסריט כזה כעניין מספיק ריאלי כדי לבחון אותו. כבר לא מעט סקרים פורסמו, שנותנים למפלגה כזאת משהו שבין 24 ל-34 מנדטים. תלוי ביום, תלוי בנוסח השאלה, תלוי בהרכב המדויק של מנהיגי המפלגה.
זו פוליטיקה בדיונית מכמה סיבות. הראשונה – כי אין בחירות, ומוקדם לומר אם ואיך הישראלים יצביעו כשיהיו בחירות. השנייה – כי טרם קמה מפלגה כזאת, ולא בטוח שתוכל לקום. מדוע? חפשו את הדיווחים על ניסיונות של נתניהו להכניס את סער לקואליציה שלו כבר עכשיו, אולי כשר בטחון, והנה סיבה אחת. לא בטוח שכל המנהיגים שמדובר בהם מסוגלים להסכים להיררכיה ברורה שכדאי להם לקבל. סער – כשמדובר במנדטים של מפלגה עצמאית – הוא סחורה מפוקפקת. לא ברור כמה מצביעים הוא מביא. ליברמן הוא סחורה חמה, מנייה בעליה. מצד שני, לסער יש נטייה קבועה לפזול לחבריו לשעבר בליכוד, ונדמה שליברמן נגמל מזה. מצד שלישי, לא ברור כמה בנט שווה לבד, והאם ליברמן לא יתבע להיות ראשון, או ראשון ברוטציה, מה שיסבך מאוד את המסר המפלגתי. מצד רביעי, יוסי כהן נראה לכמה רגעים כמו הבטחה פוליטית, אבל המוניטין שלו נשחק מאז.
במילים אחרות, זה באמת שעשוע, שיותר משאפשר ללמוד ממנו על מה יקרה בעתיד, אפשר לזהות בו את מה שקורה בהווה. בעיקר, כאשר בוחנים את השאלה מהיכן המפלגה החדשה תגלח את שלל המנדטים המובטחים לה, מעשרים ומעלה.
ובכן – מהיכן? הנה מספרים מתוך סקר אחד שבחן את המעברים של בוחרים ממפלגה למפלגה. ונעשה את זה קצת יותר מסובך, אבל קצת יותר נכון. נבחן שני סוגים של מעברים: המעבר של בוחרים מההצבעה שלהם בפועל לפני שנה וחצי (הצבעה 2022) למפלגה החדשה, אם תקום, של בנט ושות׳. וגם המעבר של בוחרים מההצבעה שלהם כפי שהיו מצביעים היום (הצבעה 2024) למפלגה החדשה. כלומר, יש לנו בעצם שלושה נתונים: מה הצביעו הבוחרים לפני שנה וחצי, מה היו מצביעים היום מבין המפלגות הקיימות, ומה היו מצביעים היום אם בנוסף למפלגות הקיימות הייתה מצטרפת גם מפלגת בנט ושות׳. וכאמור, אנחנו מציגים נתונים מסקר אחד, ומזהירים מראש שיש תנודות והבדלים בין סקרים, אבל בכל זאת אפשר לקבל כאן מושג על המפלגה החדשה והפוטנציאל שלה.
יש לכם ילדים במערכת החינוך? השיבו לסקר החדש של המדד!
נתחיל מזה: מפלגה של בנט ושות׳ תקבץ את רוב המצביעים של ישראל ביתנו (אלה שהצביעו ב-2022, והרבים יותר שמתכוונים להצביע היום). היא תקבץ רוב גדול ממצביעי גדעון סער המעטים (תקווה חדשה). היא תנגוס כמחצית ממצביעי המחנה הממלכתי ב-2022, וכשליש ממי שאומרים גם היום שיצביעו למחנה הממלכתי. היא תגלח כעשירית ממצביעי לפיד ויאיר גולן.
תגידו: כל זה לא מעניין, כי אלה מעברים בתוך האופוזיציה, אבל מה עם הסיכוי שלה להחליש את הקואליציה? הנה, כאן הסיפור כבר מסתבך, כי הקואליציה נחלשת מאוד בכל מקרה, עם בנט ובלי בנט. לפחות על פי הסקרים היום, הקואליציה שווה בערך חמישים מנדטים גם לפני הכניסה של מפלגת בנט. האם בנט יוריד את הקואליציה עוד קצת? התשובה היא כנראה שכן. בסקר מעריב של היום, תסריט בנט מגלח ממפלגות הקואליציה עוד 3 מנדטים. כן, זה הכל, 3 מנדטים. הוא מוריד את הקואליציה מ-50 ל-47. כלומר, מדובר באמת בקצת. מכלל מצביעי הליכוד ב-2022, שחלקם כבר נטשו את הכוונה להצביע לליכוד בבחירות הקרובות, 17% (בסקר הזה) יעברו לבנט. מכלל מצביעי הציונות הדתית ב-2022, שחלקם כבר נטשו את הכוונה להצביע למפלגה בבחירות הקרובות, 16% (בסקר הזה) יעברו לבנט. שימו לב, שאלה בוחרי 2022, אבל שמקרב בוחרי 2024 (כלומר, מי שאומרים היום שיצביעו לליכוד ולציונות הדתית) בנט מושך הרבה פחות, 5% ו-7%. למה? כי מי שרצו לעזוב את המפלגות האלה כבר עזבו אותן קודם, ועברו לומר – לפחות חלקם – שיצביעו ל״מפלגה אחרת״. זה ההסבר לכך שבנט מקבל שיעור גבוה למדי, כמחצית, ממי שאומרים היום ״מפלגה אחרת״ (48%), וגם שיעור לא מבוטל מאלה שאומרים עכשיו ״לא יודעים״ (21%).
שורה תחתונה: נכון לעכשיו, בנט ושות׳ מסדרים את הקלפים מחדש בעיקר במחנה שמשמאל לליכוד. הם הופכים את גנץ למועמד שיש לו סיכוי קטן יותר להרכיב את הממשלה. ואת לפיד למועמד חסר כל סיכוי. והם פותחים את המגרש הקואליציוני להרבה מאוד אפשרויות של הרכבים מתחרים. אבל הם מגרדים רק מעט בוחרים מהמחנה שעודו תומך בליכוד וימינה. כמובן, בבחירות צמודות, מעבר של 3 מנדטים, אם יתרחש (ואולי דינמיקה של בחירות, ותחזית לניצחון של בנט ושות׳ גם תגדיל אותו), יכול להיות מכריע מאוד. אבל המעבר הגדול באמת של מנדטים, המכריע באמת – בהנחה שהבוחרים יישארו בעמדתם עד שיבואו בחירות – הוא מעבר שקרה עוד לפני כניסה של בנט למרוץ ובלי קשר אליו. הוא קרה כאשר מספר גדול למדי של בוחרים החליט, שאין לו עוד עניין במפלגות שמרכיבות את הקואליציה.
