fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

המשבר הכי חמור עם ארה״ב אי פעם? במובן מסוים כן

 

בואו נשווה משברים. לא קל להשוות, אז הכינונו טבלה. אבל לפני שנציג אותה, כמה מילים על יחסי ישראל-ארה״ב, על רטוריקה של משבר, על אינטרסים וערכים, על ברית בלתי ניתנת להתרה.

נתחיל מהסוף: הברית ניתנת להתרה. מי שחושב שיחסי ישראל-ארה״ב נכתבו על לוחות הברית, ואין שום דרך לדמיין עולם שבו היחסים האלה אינם חזקים, ואפילו בקושי קיימים, מוזמן לטייל בזמן קצת לאחור, לא הרבה. לשנות החמישים של המאה הקודמת. ישראל הייתה צעירה, קטנה, ואולי גם מוטלת בספק. ארה״ב הייתה עסוקה בעיצוב העולם של המלחמה הקרה. היחסים בין המדינות היו… ובכן, הם בעיקר לא היו. הארי טרומן קבע שארה״ב תתמוך בהקמת ישראל, ואז משך ידיו ממנה. יורשו, דווייט איזנהאואר, היה אדיש עוד יותר ממנו. גולת הכותרת של יחסיו עם ישראל הייתה משבר חריף: הוא אילץ את דוד בן גוריון לקפל את כוחות צה״ל מסיני לאחר מבצע קדש.

זה היה משבר לדוגמה. קצר וחד. בן גוריון, כמו בנימין נתניהו, ידע שישראל זקוקה לארה״ב יותר מכפי שארה״ב זקוקה לישראל. בן גוריון, שלא כמו בנימין נתניהו, החליט שמוטב להתקפל מהר ולא להיכנס לקטטה. הוא היה ראש ממשלה ישראלי ראשון שהתקפל מול לחץ אמריקאי, אבל בהחלט לא אחרון.

האם תפילות יכולות לעזור בשינוי המציאות? בואו להשיב על סקר האמונה הגדול

האם המשבר הנוכחי חמור? תגדירו חמור. אתמול התברר שביידן ייפגש עםנתניהו ב״קרוב״ בארה״ב. כמה קרוב? אולי בסתיו, באו״ם. ונדמה שהביקור הוא תשלום על תמורה שהובטחה: סיום קרוב של המשבר החברתי-פוליטי. ההזמנה של ביידן אולי עוד תלויה בכך שנתניהו יממש את הבטחתו לפעול להסכמה רחבה בכל מה שקשור לרפורמה המשפטית. או שלא: אולי ביידן החליט לשים את המהמורה הזאת מאחוריו. תהיה פגישה, יפסיקו לשאול אותו מתי כבר תהיה פגישה. אם למישהו היתה אשליה שביידן הוא שיציל את ישראל מממשלתה, כדאי להתפכח.

תהיה או לא תהיה פגישה, ברור שהמשבר ביחסים עם ארה״ב הוא לא משבר מהסוג שיש בו סכנה לניתוק יחסים. אין סכנה ממשית לפגיעה ביטחונית קשה בטווח הקצר. יש בהחלט סכנה לפרויקטים מסוגים שונים, שלא לדבר על צ׳ופרים כמו פטור מוויזה. זו תהיה הפתעה גדולה אם האמריקאים יחליטו לתת לנתניהו את הפטור המיוחל מוויזה, כדי שיוכל לגנוב את הקרדיט מאחרים, ולטעון שהוא עשה והוא הביא. מלכתחילה היה ברור (וישראלים שלא מבינים את זה לא מבינים איך וושינגטון עובדת), שהפטור מוויזה הוא מנוף פוליטי. כמובן, יש את ההליכים שצריך להשלים ברמה הביורוקרטית, ובלעדיהם לא יהיה פטור. אבל גם אם מתקדמים להשלמת הליכים, הפטור מותנה ברצון של הצמרת הפוליטית. ולג׳ו ביידן אין כרגע עניין לחלק לנתניהו מתנות.

אבל צריך לומר: דובריו של נתניהו צודקים כאשר הם אומרים שהיחסים בסך הכל יציבים, ושהיחסים עם ארה״ב לא נמצאים על סף חורבן. לא כרגע. במה הם טועים? בניסיון להשוות בין המשבר הזה לבין משברים קודמים. המשבר הזה איננו בר השוואה לקודמיו לא משום שהאמריקאים נוקטים בצעדים קשים יותר – הוא לא בר השוואה משום שישראל, עד היום, מעולם לא חוללה משבר מול וושינגטון בגלל עניין כל כך קטן וחסר חשיבות. ובמילים אחרות: אם ישראל מתעקשת להפציץ את הכור בסוריה, גם במחיר של נרגנות אמריקאית (הנשיא בוש לא התלהב בתחילה, אבל לא היה משבר), זה מהלך שאפשר להבין. אינטרס חיוני כמו מניעת הצטיידות של סוריה בנשק גרעיני יכול להצדיק אפילו משבר מול האמריקאים. וכן, את אותו נימוק נתניהו יכול לשלוף, מול מי שטוענים שהגזים בעמידה שלו מול ממשל הנשיא אובמה בעניין איראן. האם הגזים? יכול להיות שהוא עשה בחירה טקטית לא נכונה (לנאום בקונגרס). אבל ברמה האסטרטגית היה לו נימוק חזק: הגרעין האיראני הוא נושא כבד דיו כדי להצדיק עימות עם וושינגטון, אם אין ברירה אחרת.

את הנימוק הזה קצת קשה יותר לשלוף במקרה הנוכחי. על מה המשבר, על עילת הסבירות? ברצינות? בשביל להעביר את החוק הזניח יחסית הזה הממשלה מוכנה להיכנס לעימות עם האמריקאים? בן גוריון ויתר על כל סיני כדי לא לריב. מנחם בגין הפסיק את ההפצצות על ביירות כדי לא לריב. אבל נתניהו מוכן להתקוטט כדי ששמחה רוטמן יוכל להגשים חלום ישן על צמצום עילת הסבירות? נגיד את זה כך: זה לא נשמע כמו נימוק סביר.

כמובן, יהיו מי שמייד יקפצו ויזכירו שאנחנו לא רפובליקת בננות. גם בגין הזכיר את זה, ואז שמע את רונלד רייגן בטלפון והבין שלהיות פופאי בנאומים זה דבר אחד, ולקחת אחריות על מדינת ישראל זה דבר אחר. גם יצחק שמיר לא אהב את הבחשנות האמריקאית. אבל בכל זאת נכנע לתביעה ללכת לוועידת מדריד. ונתניהו הבין. פעם, כשעוד אפשר היה פחות או יותר לנמק את מה שהוא עושה ולמה. נתניהו עמד על שלו כשהרגיש שזה הכרחי, ובכל זאת ויתר בחברון ובועידת וואי. הוא עמד על שלו כשהרגיש שהלחץ נסבל. הוא עמד על שלו כשהבין שהצד האמריקאי לא נחוש. אבל כשהבין שזה לא המצב, נתניהו הקפיא התנחלויות – זוכרים? הנה מה שאמר אז, על ההתנחלויות, ויכול היה לומר גם היום, אם יחליט לוותר על צמצום הסבירות: ״זה צעד לא קל, כואב, ואנחנו לוקחים אותו מתוך שיקולים לאומיים רחבים”.

במובן הזה, המשבר הנוכחי הוא הכי חמור אי פעם. הוא הכי חמור בפער בין סיבה לתוצאה. בין הסיבה הקלושה, לתוצאה העגמומית.

והנה טבלה, עם כמה דוגמאות: מתי ישראל התעקשה וניצחה? כשהיה אינטרס קיומי. בכל שאר המקרים, נו, אתם כבר מבינים מה קרה בכל שאר המקרים.

, , , , , , , , , , , , , ,