fbpx

תחזית הגולשים: מי תזכה בגביע?

מדינהאחוז
ארגנטינה 40%
ברזיל 25%
צרפת 14%
גרמניה 6%
אנגליה 5%



המצב הכלכלי



המצב החברתי


הציבור התנהג באחריות, עכשיו תור המנהיגים

הציבור הישראלי עשה את עבודתו. הלכנו, הצבענו, למרות שבאמת נמאס. עכשיו תורם של המנהיגים. לעיתים קרובות מדי נדמה שהמנהיגים שלנו התבלבלו – הם חושבים שתפקידם ליצור בעיות ולא לפתור בעיות. לפני ארבע שנים יצרו בעיה, ומאז הם עמלים להחריף אותה. ממערכת בחירות למערכת בחירות הם מתחפרים בעמדותיהם, מתנגחים בעמיתיהם, מקשיחים את תנאיהם. הנה, יש להם הזדמנות להתנהג באחריות, כמו הציבור, ולסיים את הפרשה העגומה הזאת.

מערכת בחירות ישראלית מתנהלת בשני שלבים. השלב המקדים הוא זה שנגמר הערב. זה השלב הנתון בידי הציבור, שכאמור, עשה את שלו בלי התחפרות ובלי תנאים. יצא להצביע. השלב המכריע הוא זה שמתחיל בסיום ספירת הקולות. שלב המשא ומתן להקמת קואליציה. אם להאמין למדגמים, זה אמור להיות פשוט יותר הפעם. אבל לא בטוח שצריך להאמין, ולא בטוח שמה שנראה פשוט באמת פשוט. היה קשה לדעת איך תצא ישראל מהשלב הראשון – ולא כדאי להניח שאנחנו יודעים בוודאות איך תצא מהשלב השני.

וגם אם כן, לא פתרנו את הבעיה. בחירות חמישיות הותירו אותנו במצב דומה לזה של קודמותיהן. בין אם יסתיימו בכך שתהיה ממשלת ימין צרה, שמן הסתם לא תאריך ימים, או ממשלת קומבינה יצירתית, שגם היא לא תאריך ימים, או יציאה מיידית לבחירות שישיות, בעוד לא הרבה ימים – בין כך ובין כך, המצוקה הפוליטית שמלווה אותנו כבר כמה שנים עודנה איתנו. ואם נדמה לכם שיש לה פתרון קל ומהיר, אתם כנראה שוגים באשליות. אמנם, כמו שאמר סיינפלד, המופע המתמשך הזה הוא במידה רבה מופע על שום דבר, כי פער העמדות האמיתי בין המפלגות העיקריות בשני המחנות הפוליטיים הוא די קטן. אבל אם להשתמש בעוד מכתם מוכר (המיוחס לעיתים לנשיא וודרו וילסון, כאשר השווה בין פוליטיקה אקדמית לפוליטיקה ארצית), לפעמים הקרב נעשה אכזרי דווקא משום שהמשמעות שלו קטנה.

התוצאות מבטיחות שלא יהיה אף מנהיג שיוכל לממש את הבטחותיו לבוחרים. זה לא עניין מבוטל: הבוחרים – אנחנו – מאבדים אמון במנהיגים שלנו, וכל מערכת בחירות שמסתיימת בהבטחות בלתי ממומשות שוחקת עוד את האמון הנדרש בכדי לקיים חיים דמוקרטיים. ישראל היא מדינה שמצבה הכללי לא רע, ושכפי שכבר רמזנו, חלק עיקרי מבעיותיה הם בעיות שהפוליטיקאים לא פותרים – אלא יוצרים. הכלכלה במצב טוב, החדשנות הטכנולוגית מוכרת, הצבא חזק, היחסים עם מדינות בעולם יציבים, חלק ניכר מהאויבים מורתעים, ההגירה חיובית, מזג האוויר נעים. מה רע לנו – אם תתעלמו לכמה דקות מרעש הרקע המטרטר של הפוליטיקאים המתחננים לתמיכתכם תגלו שלא כל כך רע. תגלו שבלי הרעש יותר טוב. ציבור ישראלי חכם היה מוצא דרך להשקיט קצת את ההנהגה הפוליטית. אולי עוד ימצא.

יש עניין ששוחרי השיטה הדמוקרטית נוטים לשכוח. לא בדיוק סוד, אבל משהו שלפעמים נדמה כסוד. תמציתו: בדמוקרטיה לא קובע הרוב, קובע הרוב שמשתתף. ובתרגום ליום בחירות: לא רוב, אלא רוב מי שיבואו לקלפיות להצביע. רוב של מי שאכפת להם יותר, גם אם מדובר במיעוט. אם החרדים באים להצביע והערבים פחות – הערבים יקבעו פחות, למרות שיש יותר מהם. אם בוחרי יש עתיד ימצו את כולם, ובוחרי הליכוד לא ימצו את כוחם, לפיד יעלה ונתניהו ירד. את הסוד הזה כדאי לזכור גם לאחר פרסום תוצאות האמת. יהיו שיגידו, העם השתנה, המצב השתנה, העמדות השתנו. לעיתים קרובות, מה שמשתנה הוא בסך הכול הרוב שמשתתף. אותן קבוצות, אותן עמדות, פעם אלה באים יותר ופעם אלה באים יותר. נתרגם גם את זה לשפת ליל הבחירות: ברוב העניינים הציבור לא משנה את עמדותיו ואת נטיותיו משעה לשעה או משנה לשנה. שינוי עמדות, למעט במקרים חריגים, הוא תהליך מתמשך, מתגלגל, איטי. רוב משתתף עשוי ליצור רושם ש״המדינה השתנתה״. היא כל הזמן משתנה, אבל לא בבת אחת. לא הלילה. גם אם התוצאות יוצרות אצלכם את הרושם שכן.

מה אפשר לומר כשהתוצאה הסופית עוד לא ידועה? יש דברים שאפשר לומר, יש מסרים שאפשר לשמוע. הנה אחד: ציבור גדול מאס בחדלונה של המדינה בכל מה שקשור לטיפול בפשע ובבריונות בכבישים, בשדות החקלאים, בקו התפר, בערים המעורבות, בשבילי העפר בנגב. הציבור הזה שלח היום מסר לראש הממשלה הבא, יהיה מי שיהיה. ליונת הדואר שנבחרה, המתעופפת במסוק, יש שם: איתמר בן גביר. זה תפקידו האמיתי בבחירות האלה. יש מי שמביטים בו בחלחלה. יש מי שזועקים ״פשיסט״ או ״גזען״. אפשר לדבר על בן גביר ועל משנתו, וכנראה יהיה עוד צורך לעשות את זה. אבל במקום זעקות שבר, מוטב להאזין למסר שבן גביר נושא. לא המסר שלו – המסר של בוחריו, שאינו בהכרח זהה. לבן גביר יש סדר היום. לבוחרים שלו יש סדר יום. לפעמים הם נפגשים, לפעמים הם נפרדים. הוא משתמש בבוחרים כדי לצבור כוח. הם משתמשים בו כדי להעביר מסר.

והנה עוד מסר שנשלח היום: גם הבוחרים הערבים לא מרוצים. זו טענה שנתעקש עליה, גם אם בקצת פחות נחרצות, אפילו אם בל״ד תעבור את אחוז החסימה. הם באו להצביע במספרים לא גדולים (גם לא קטנים כפי שהיו מי שחששו). הם באו להצביע למפלגות שהתקשו מאוד לסחוף אותם. המנהיגים שלהם מאשימים את היהודים. בגלל נתניהו, או לפיד, או גנץ, לערבים אין עניין להצביע. זה מה שהם אומרים. זו אמורה לא מנהיגותית, לא רצינית. תפקידם של מנהיגים להביא את נבחריהם, למכור להם חזון, להציע להם סיבה. אם הם לא באים, המנהיגות היא שכשלה. זה המסר שנשלח לה היום – כשלת. מה תעשה עם המסר הזה – מה יעשו איתו עודה וטיבי ושאר חבריהם, קשה לדעת. אולי שוב יאשימו את היהודים. אולי שוב יחברו לרשימה משותפת, או יחפשו פתרון טכני אחר לבעיה שנוצרה להם. אם זה מה שיעשו, כנראה שהמסר לא מספיק מהדהד. הבעיה הפוליטית של הציבור הערבי אינה עניין טכני, היא עניין מהותי. חמישית ויותר מהאוכלוסייה, שהשפעתה על המציאות הישראלית קטנה מאוד יחסית למה שהייתה יכולה להיות.

בטבלה: הפער בין הסקרים לבין המדגמים. בהמשך נציג באותו אופן את הפער בין המדגמים והסקרים לבין תוצאות האמת.




02/12/2022גידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, אבל היישובים הערביים נשטפים בדם מירב ארלוזורוב, הארץ
מינוי מעוז הוא תחילת הסוף של החינוך הממלכתי שי פירון, Ynet
האנשים שמריעים לסוף האנושות (אנגלית) Adam Kirsch, The Atlantic
יום אבל על הקמתה של ישראל מנוגד לרוח האו"ם עדי שורץ, ישראל היום
איזנקוט הפך למטרה החדשה של הביביזם בן כספית, מעריב
האירועים בגדה מרמזים על כיוון אחד: התלקחות עמוס הראל, הארץ
ברית המיעוטים המודרים: מנחם בגין ונאום הצ'חצ'חים אלעד נחשון, השילוח
למה בחוק שיגרום למשכנתה לא לעלות אין היגיון? שאול אמסטרדמסקי, כאן חדשות
אנחנו בדרך למלחמת כל בכל. מלחמת נתניהו אורי משגב, הארץ
האם לאילון מאסק פשוט היה מזל? (אנגלית) Megan McArdle, Washington Post