במוצאי שבת, בשיחה עם אחד משרי הממשלה, נגענו בפרויקט שהוא מתכוון להשלים. פרויקט שייקח בערך שנה, אולי קצת יותר. עוד תהיה שר? שאלתי אותו. מעבר לקו לא נשמעה תשובה. אני חושב שהוא פשוט משך בכתפיו, ושכח שמשיכת כתפיים קשה לשמוע בטלפון, ואפילו הוא טלפון חכם. השאלה הייתה רטורית, מתבקשת לנוכח המשברים של השבועות האחרונים, ממשבר חוק האזרחות, דרך משבר יוקר המחייה, דרך משבר ההאזנות, דרך משברי איתמר וחומש, שלא לדבר על מה שקורה עם הבדואים בנגב. גם התשובה הייתה רטורית. באמת – מי יודע. כרגע לא נראה שמישהו בממשלה שש לצאת ממנה. אבל כבר נפלו ממשלות גם כשאף אחד לא רצה לצאת, וכבר נפלו ממשלות כשמישהו שינה בבת אחת את דעתו, ושנה בישראל זה הרבה זמן.
האם לדעתכם התוכנית הכלכלית החדשה של בנט וליברמן תשפר את מצבכם? הקליקו ובואו וספרו לנו
איפה הייתם מעדיפים לגור: פנטהאוז, בית עם גינה, עם בריכה, דירת גן? בואו וספרו לנו איך אתם חיים
כך או כך, אחרי השיחה הלכתי לבדוק את המצב בדעת הקהל. לא שהציבור תמיד יודע מראש מתי ממשלה תיפול, ובכל זאת, לציפיות של הציבור יש משמעות. בעולם הפוליטי יש להן משמעות. מה חושב הציבור הישראלי על מלחמה באוקראינה לא חשוב לאף אחד בשום מקום. כלומר, זה לא חשוב. מה חושב הציבור בישראל על אורך חיי ממשלת ישראל כן חשוב. זה מלמד על ציפיות, ומלמד על העדפות, ומלמד על מה שהבוחרים אומרים לנבחרים על מה שהם מצפים שיעשו.
אז מה חושב הציבור? נפתח בזה: רק כרבע ממנו מניח שהממשלה לא תשרוד את שנת 2022. זה נותן לשר המדובר את השנה שהוא צריך, או כמעט את השנה שהוא צריך. אנחנו באמצע פברואר, תחילת שנה. הציבור, ברובו, מעריך שתשרוד עד סוף השנה לפחות. כשליש ממנו מעריך שהשנה שאחרי, 2023, תהיה שנת בחירות. זו הערכה שמתיישבת עם השעון הפוליטי של רוטציה. מתישהו במהלך השנה האזרחית הבאה המתחים בין חלקי הקואליציה יגברו על הכוחות שמחברים אותה יחדיו. אולי. זה כאמור מה שחושבים בערך שליש מהציבור. מה שמשאיר עוד קצת יותר משליש שנותנים לממשלה מעל שנתיים – לתוך 2024, או אפילו לתוך 2025 (בערך חמישית מהציבור).
ובעניין הציפיות, המספרים מלמדים עוד משהו: מי שתומך בממשלה, גם מצפה שהיא תשרוד. כלומר, אותם בוחרים שרוצים, שהמבנה הרעוע שהקימו נפתלי בנט ויאיר לפיד יחזיק מעמד, הם גם הבוחרים שהצביעו למפלגות שנמצאות תחת גגו של המבנה הזה. בוחרים של גנץ וליברמן, של מיכאלי והורוביץ, גם של עבאס. הם מאמינים שהממשלה תשרוד, זו הציפיה שלהם, זו הציפיה שקולטים המנהיגים שלהם, וכל עוד זה המצב, יהססו לפני שיפרקו.
הנה, חילקנו עבורכם את תחזית הבוחרים על פי פרמטר פשוט ויחיד. לא לפי מפלגה לפי העדפה. כל מי שבאים לדרג את הפוליטיקאים (בואו!) ולהעריך את המצב הפוליטי, נשאלים גם להעדפתם ביחס לזהותו של ראש הממשלה. יש להם רק שתי אפשרויות לבחור מתוכן: בנט או ביבי. בכוונה רק שתי אפשרויות, כי זה מאפשר לנקות רעשים של כל מי שלא רוצים אף אחד מהם – אלא את איימן עודה או את בצלאל סמוטריץ׳, או עוד כל מיני רעיונות ריאליים יותר וריאליים פחות. החלוקה הגסה לשני מחנות מאפשרת לזהות מי בסופו של דבר, גם אם בחריקת שיניים ובהבעת גועל, יעדיף את המצב הקיים (בנט), ומי מוכן, אולי באותה חריקה ואותה הבעה, לקחת סיכון של חזרה למצב הקודם (נתניהו).
הנתונים מאוד ברורים: פחות מ-15% ממי שמניחים שהממשלה תיפול כבר ב-2022 הם בוחרים שמעדיפים את בנט. פחות מ-10% ממי שמניחים שהממשלה תשרוד מעבר ל-2024 הם בוחרים שמעדיפים את נתניהו. הגרף מלמד עד כמה התחזית היא תוצר של משאלת לב לא פחות מאשר של הערכה מפוכחת של המציאות הפוליטית. תאמרו: אם כך מה הטעם לשאול את הבוחרים מה הערכתם – הרי הערכתם היא בסך הכל הודעה על מה הם מעדיפים שיקרה? נשיב לכם: בדיוק בגלל זה שווה לשאול את הבוחרים מה דעתם – העדפת הבוחרים היא המפתח לשרידות הממשלה. ככל שהבוחרים של המפלגות החברות בה ירצו שתתקיים, כי עולה הסבירות שתתקיים. רק מרגע שנבחין בבוחרים של מפלגה מסוימת החברה בקואליציה, שבוחריה מאסו בקיומה, אפשר יהיה להתחיל לספור לאחור את ימיה. חריג אחד: הבוחרים של ימינה. המיאוס של רבים מהם כבר נרשם וקוטלג. בנט יודע שאצל הבוחרים האלה כנראה אין לו מה לחפש. הציפיה של מצביעי ימינה מתוחלת החיים של הממשלה דומה יותר לזו של מצביעי ש״ס ויהדות התורה מאשר לזו של כחול לבן, מרצ או יש עתיד.
