מנקודת מבטה של הקואליציה, המצב ברור: להמשיך, וכמה שיותר. שום דבר טוב לא מחכה לחברי הקואליציה. שום שיפור צפוי בתנאים, בתפקידים, בהזדמנויות להשפיע. חלק מהמפלגות ימצאו את עצמן מחוץ לכנסת. חלק מהח״כים יסיימו קריירה קצרה, ולא מפוארת. מוטב למשוך בעול, גם כשהעגלה מקרטעת. מוטב למשוך ולקוות שמשהו יקרה. אולי תפנית במשפט בנימין נתניהו, אולי שינוי במצב הרוח של מנסור עבאס, אולי התפתחות כלכלית או בטחונית שתהדק מחדש את השורות. משהו.
בואו לראות את כל סקרי הבחירות, וממוצע המדד
האם צריך להמשיך להביא עולים לישראל הצפופה?
מנקודת מבטה של האופוזיציה, המצב ברור: לגדוע את כהונת הממשלה ולחזור לשלטון. לא כל חברי האופוזיציה מתלהבים משלטון – עוד סיבוב – בראשות נתניהו. אבל לכולם יש סיבות חזקות לקבל את הדין, ובלבד שהקואליציה הנוכחית תפורק. סמוטריץ׳ רוצה לפרק את המפלגה של בנט, ולזכות בחלק מבוחריה. החרדים רוצים להחזיר לעצמם את הכוח הפוליטי והתקציבי שאיבדו. למשותפת יש עניין להוכיח שעבאס טעה והמשותפת צדקה. כמה שיותר מהר, יותר טוב.
מה האינטרס של הציבור? קודם כל, האינטרס שלו הוא אינטרס קואליציוני, או אופוזיציוני. אבל יש לציבור גם עניינים לא פוליטיים על הפרק. יש לו אינטרס ארוך טווח ומהותי בשלטון יציב. ברור שאין טוב במצב של שלטון הפכפך וגחמני שמתחלף פעם בשנה. אם סיום דרכה של הקואליציה משמעותו חזרה לתהפוכות הבחירות החוזרות, זה לא טוב. לא טוב ציבורית. לא טוב גם בעיני מי שרוצה שהקואליציה תיפול.
מה האינטרס של הציבור? יש לו אינטרס גם שתהיה קואליציה מתפקדת. כל קואליציה. יש לו אינטרס שתהיה קואליציה שמסוגלת לקיים שלטון, לקדם יוזמות, לתכנן קדימה. קואליציה רעועה, שעסוקה בעיקר בהישרדות, ושראשיה מנווטים אותה בדרכים עקלקלות בעיקר לשם הישרדות, היא לא קואליציה שמשרתת את הציבור. גם לא את הציבור שהצביע עבורה.
הנה כי כן, האינטרס של הציבור כולל שני מרכיבים סותרים. מרכיב שמחייב את המשך דרכה של הקואליציה, ומרכיב שמחייב את פירוקה המהיר. הכל תלוי בשאלה, עד כמה יש לה סיכוי להחזיק מעמד בשלטון, ולהביא תועלת בשלטון. אם זו קואליציה שנגזר עליה להתמוטט, ועד אז בעיקר לעסוק בתמרון מגושם, ולהסב נזק תוך כדי תמרון, כנראה מוטב שתיפול. אם זו קואליציה שיש לה דרך לשרוד לטווח בינוני או ארוך, להמשיך לתכנן, להמשיך לחוקק, לשלוט, כנראה מוטב שתשרוד. כל זה, כאמור, עניין ציבורי כללי. וברור שלפני העניין הזה, לכל בוחר ובוחרת יש העדפה פוליטית, שמכתיבה את הרצון האמיתי שלהם בהקשר למה שיקרה לקואליציה.
מה רצון הבוחרים הללו?
בוחרי האופוזיציה אומרים: כל יום של ממשלת בנט-לפיד הוא יום רע.
בוחרי הקואליציה אומרים: כל יום בלי נתניהו הוא יום טוב.
הנה, בפתחו של שבוע פוליטי שעשוי לסמן את עתידה של הקואליציה לשבועות, אולי החודשים הבאים, זה מה שנותר מקואליציית בנט-לפיד. בעצם, זה מה שנחשף בקואליציית בנט-לפיד. מלכתחילה, זו קואליציה שעיקר עניינה בהזזת נתניהו מהשלטון. אבל כל עוד היה לה רוב, היא יכלה להציב לעצמה מטרות נוספות, כמו שינוי סדר עדיפויות תקציבי, או שינוי מדיניות בתחומים אחרים, או העברת רפורמות שאי אפשר היה בתקופת השלטון הקודם. אבל מרגע שאיבדה את הרוב, איבדה למעשה את היכולת המהותית לקבוע סדר יום, לעצב את המציאות. כל שנותר לה הוא הכוח לדחות. זו נותרה הקואליציה לדחיית נתניהו.
האם זו סיבה מספקת לקואליציה? בוחרים רבים יאמרו שכן. בוחרים רבים של מפלגות הקואליציה יאמרו שכן. הם תומכים בה בעיקר מהסיבה הזאת. בוחרי עבודה ומרצ, שהשלימו עם ראש הממשלה נפתלי בנט. בוחרי ימינה ותקווה חדשה, שמקבלים שותפות עם מוסי רז. אם תשאלו את בוחרי המפלגות הללו, הם יאמרו לכם שמוטב ממשלה חצי-מתפקדת, קואליציה על-הקצה, מאשר שובה של קואליציית נתניהו. הם יאמרו לכם שהם מוותרים על הרפורמות, על התכנון לטווח ארוך, על החקיקה, ובלבד שנתניהו לא יחזור להיות ראש הממשלה. עד כדי כך הם לא רוצים בו. עד כדי כך הצליח לגרום להם לחשוש מפניו, לתעב אותו.
זה מצב קשה. מצב קשה ומייאש לרבים מבוחרי הקואליציה. אם המרכבה הרעועה תתפרק להם, הם לא ידעו לאן להוליך את אכזבתם ואת ייאושם. גם את זה צריך לקחת בחשבון. אם יבואו עכשיו עוד בחירות, הן יהיו מרות ואכזריות. הן ילוו ברטוריקה בוטה, באיומים דרמטיים, בתחושת יום דין. כך שאין סיבה לשמוח בהן. אין סיבה – גם למי שתומך בקואליציה, וגם למי שתומך בפירוק הקואליציה. אין סיבה – למי שתומך בטובתה של מדינת ישראל.
