סגירת הרשימות תסיים את הפרק המקדים של מערכת הבחירות, ותכניס אותה לתלם של התנהלות קצת יותר מסודרת. סופסוף מתברר מי באמת נגד מי באמת. הציונות הדתית רצה. המשותפת מתפצלת. חולדאי בחוץ, ואיתו יעלון, שמולי, יתום, שלח. לבני ויתרה. איזנקוט ויתר מזמן. יש מפה יחסית בהירה. אפשר כבר ללמוד ממנה כמה דברים. נציג כמה מחשבות על המפה, וכמה נתונים מתוך תחזית המדד המתרחבת (של גולשי כאן חדשות והמדד).
כמה מפלגות?
נכון לעכשיו, על פי ממוצעי הסקרים, בכנסת הבאה יהיו יותר מעשר מפלגות. זה לא מעט. אם היה נדמה שישנה מגמת צמצום במספר המפלגות (כנסת 15 – 15, כנסת 16 – 13, כנסת 17-18-19 – 12, כנסת 20 – 10), היא כנראה נבלמה, ואולי התהפכה בחזרה.
סכנת אחוז החסימה
מי לא יעבור?
תחזית הגולשים לא מבשרת טובות לציונות הדתית של סמוטריץ׳. גם הסקרים לא ממש. אם כי הבוקר היה אחד שכן (קוריוז מסקרן: בעשרת הסקרים האחרונים, הציונות הדתית עברה רק בשניים, שניהם של אותו סוקר, מנחם לזר, שניהם לרדיו 103). האם האיחוד עם בן גביר יעשה את העבודה? לבן גביר יש היסטוריה ארוכה של נדמה-שכן-ואז-בעצם-לא. כלומר, יש לו פחות מצביעים ממה שלפעמים נדמה. אבל בכל זאת צריך לחכות.
התחזית לא נוחה גם לכחול לבן. אבל כאן המקרה שונה. זו מפלגה שעוברת ברוב הסקרים, אבל לא בכולם. היא לא עברה בשלושה מהעשרה האחרונים (קוריוז מסקרן: שלושתם של מנחם לזר). מצד שני, ממוצע תחזית הגולשים מסרב להתיישר עם הסקרים. כל קבוצות הגיל, בעלי כל העמדות הפוליטיות, חוזים לגנץ פחות מארבעה מנדטים (בממוצע).
שאלות נוספות יעלו עם סגירת הרשימות. אם רע״ם אכן רצה לבד, האם תעבור? לא בטוח. היא כנראה בסביבות הקו. ועוד: מה יקרה למרצ ולעבודה כשהבוחרים יתחילו לחשוב אסטרטגית על ההצבעה הנכונה ביותר למי שרוצה בהדחת נתניהו. ובמילים אחרות: האם לפיד שואב מנדטים מאחת מאלה תחת סיסמת ״זה לפיד או נתניהו״. כרגע נדמה שאין לו פוטנציאל ממשי כזה. אבל צריך בכל זאת לקחת את האפשרות בחשבון.
מצב הגושים
בגלל תהליך השקלול, ממוצע הקואליציות שלנו זז קצת יותר לאט מהסקרים עצמם (זה מקנה לו אמינות במעקב אחר מגמות, אבל לפעמים מחייב להביט עליו במקביל לתמונת הסקרים העדכנית). אבל כרגע, נדמה שהמחנות מסודרים כך שיבטיחו לנו מרוץ צמוד ותוצאות מורכבות. לנתניהו אין כרגע רוב של 61, אבל הוא לא מאוד רחוק ממנו. קואליציית סער, בנט, לפיד – עם החרדים, כנראה תתאפשר. קואליציית סער, בנט, לפיד – אולי תתאפשר, אם גם מרצ ייכנסו אליה (לפירוט קואליציוני, קראו כאן). לשאלה אם סמוטריץ׳, גנץ ועבאס מנסור יעברו את אחוז החסימה יש פוטנציאל ממשי לקבוע את התוצאה הסופית.
ראש הממשלה
גולשי תחזית המדד, מכל המחנות הפוליטיים, נוטים להעריך שנתניהו יישאר ראש הממשלה. זה הרוב שיש לו. רוב של מאמינים (חלק ניכר מהם בחריקת שיניים). הם נוטים להעריך שהוא יהיה המנצח בפער גדול לעומת שני הבאים בתור, לפיד וסער (בערך באותו שיעור). בנט בקושי במשחק. רק מעטים חוזים לו העפלה לדרג הראשון של המתמודדים. מה זה אומר? אולי שהם פשוט רגילים, וקשה להם לדמיין שינוי. אולי שהם מזהים כמה נתניהו קרוב ל-61, ומניחים שתימצא לו הדרך להבקיע.
מפלגות אווירה
זו אולי בשורה טובה. אנחנו מרבים להתלונן על העובדה שמפלגות אווירה ומפלגות מדף הפכו את הפוליטיקה לקרקס. אבל שמו לב: רוב המפלגות שעפו מהמרוץ, או מתקשות להצליח בו, היו מפלגות כאלה. דווקא הוותיקות יותר שרדו. נכון, ימינה היא לא בדיוק ״ותיקה״, אבל כבר יש לה קצת קילומטרז׳. ויש עתיד היא כבר מפלגה של ממש. גם ליברמן לא עשה סיבוב חדש במסגרת חדשה. מי שכן – חולדאי, שלח, יעלון – נפלט. וגם הקופצים מעגלה לעגלה נפלטו – פרץ, שמולי, נזכיר שוב את יעלון, ניסנקורן, יזהר שי. לפעמים מתברר שדווקא הנכונות להיצמד למוכר ולישן מוכיחה את עצמה.
זנבות לא סגורים
זליכה. הוא עבר עד היום בסקר אחד. בחמישה האחרונים לא עבר. לא לגמרי ברור למה הוא מצפה. אם לנס – צריך לומר ביושר שיש לפעמים ניסים בפוליטיקה.
מבט על השינוי
עשינו את התרגיל הבא. משחק התחזית רץ כבר שבועיים-שלושה. לקחנו מכל מי שכבר פרסם יותר מתחזית אחת את הראשונה שלו ואת האחרונה שלו. השווינו שתי מפלגות, אחת שיורדת ואחת שעולה. מה שהתקבל מעניין. מי שזיהה הכי טוב בתחזיות שלו את הקריסה של חולדאי הם מצביעי שמאל-מרכז, המצביעים של חולדאי. ממי שזיהה הכי טוב בתחזיות שלו את הנסיקה של מיכאלי הם מצביעי שמאל. כנראה שזה המאגר שממנו היא שואבת, לפחות כמו מהשמאל-מרכז. אנחנו מניחים שהתחזיות מושפעות מהרבה גורמים. כמובן, מהסקרים, אבל גם, אצל כל אחת ואחד, מהסביבה החברתית, מהרשתות, ועוד. במילים אחרות: מי שרואה את החברים שלו בפיד נוטשים את חולדאי, ימהר להבין שחולדאי בדרך למטה. מי שרואה את החברות שלה בעבודה מדברות על מיכאלי בהתלהבות, תזהה מוקדם יותר את ההתאוששות של העבודה.
ככה זה נראה:
צעירים וזקנים
עוד מילה על התחזית, ובכלל על השפעת הגיל על התרגיל (הפוליטי). בישראל, שלא בדומה למדינות אחרות במערב, פערי הצבעה בין צעירים למבוגרים אינם מאוד גדולים. יש הבדלים כמובן, אבל הם נובעים בעיקר מדמוגרפיה (יש יותר צעירים חרדים) מאשר מפערי עמדות. בדקנו את השפעת הגיל על תחזית הגולשים, ונכון לעכשיו יש מפלגה אחת שבה הפער יחסית בולט – קצת יותר משני מנדטים. הליכוד מקבלת בקרב בני הדור הכי צעיר, מתחת ל-24, משמעותית יותר מאשר בקרב בני הדור הכי מבוגר, שישם וחמש פלוס. ממה זה נובע? אולי מהעובדה שצעירים פשוט לא זוכרים מציאות עם ליכוד שאיננו גדול ובשלטון.
