1. מי יזכיר לגדי א. את גבי א.?
כבר היה לנו איזה איזנקוט, לפני שנתיים. לא קראו לו גדי, קראו לו גבי. לא קראו לא איזנקוט, קראו לו אשכנזי. מגבי א. לגדי א. כל השאר כמעט אותו דבר: רמטכ״ל פופולרי שחובר לרמטכ״ל פופולרי בתקווה לשבור את התיקו. נוח להם ביחד. נוח לגבי וגדי ובני. הם לוקחים אחד את השני ברצינות רבה יותר מכפי ששותפים-אזרחים לוקחים אותם ברצינות. בנימין נתניהו החליף בקריירה גנרלים כמו גרביים – השתמש והחליף. פעם מרדכי, פעם מופז, פעם יעלון, עכשיו גלנט. נתניהו מכבד את הגנרלים, אבל לא כמו שהם מכבדים את עצמם. יכול להיות שגם ליאיר לפיד יש חולשה כזאת. גם הוא אזרח. גם הוא פוליטיקאי. גם הוא עלול לכבד גנרלים כקישוט הכרחי, אבל לא באותה רצינות תהומית שהם מכבדים את עצמם. לכן, איזנקוט בחר נכון, ובחר נוח. הוא בחר ללכת עם חבר מהצבא, סחורה שהוא מכיר, מישהו שיש לו איתו שפה משותפת. אזרחים הם אנשים מסובכים.
בואו לנצח את הסקרים ואת הסוקרים במשחק תחזית הבחירות 2022
איזה מתח מטריד אתכם יותר, היהודי-ערבי או החילוני–דתי?
2. מי יספר לאיילת שקד שזה נגמר?
עכשיו זה לא סקר אחד או שניים. זה ארבעה. באותו ערב. ארבעה בלי לעבור את אחוז החסימה. במדד המשוקלל של אתר המדד הרוח הציונית עומדת על 1.1. גם הבוחרים רואים את זה. גם הם מבינים שחבל על הקולות. כמה מהדתיים, שרצו משהו לא מדי שמאלה, וכן עם כיפה, ילכו אחרי מתן כהנא למפלגה שפעם קראו לה כחול לבן ומשום מה החליטו לשנות לה את השם. בשבוע שעבר הראינו כאן שזו אלטרנטיבה מקובלת על חלק מבוחרי ימינה של פעם. אחרים יעברו לציונות הדתית, או יחברו לליכוד. נכון – לא נעים להוציא את השטקר כשהמרוץ רק בתחילתו. ושקד, הנדל והאוזר מן הסתם יאמרו שתבוסתנות היא לא המשחק שלהם. הם ראויים להערכה על אמירה כזאת, וראויים גם לקרדיט ולבחינה מחדש כל עוד לא ייכנעו. אבל קל לא יהיה להם.
3. מי יקצר את שמות המפלגות?
פעם היו ״ליכוד״, ״עבודה״, ״מרצ״, ״שינוי״, ״ד״ש״. פה ושם היו גם ״הליברלים העצמאים״. אבל בדרך כלל היו ״מפא״י״, או ״מפ״ם״, או ״מפד״ל״. פעם הספיקו למפלגות שמות קצרים, מילה אחת. חבל על האנרגיה שמתבזבזת על יותר מזה. חבל על הזמן שעובר עד שאומרים ״הרוח הציונית חברה למחנה הממלכתי שהתנגש עם יש עתיד שהתכתש עם ישראל ביתנו שהתלחש עם הציונות הדתית״. תופעה מוזרת: ככל שהמפלגות עצמן נהיו חשובות פחות, ומה שנהיה באמת חשוב זה המנהיגים שלהן, ״לפיד״, ״שקד״, ״סמוטריץ׳״, ״נתניהו״, ״ליברמן״, כך התארך שמן. חריגים לטובה, ״הישראלים״ של רון חולדאי. וגם ״ימינה״. וגם ״תל״ם״. בטח שמתם לב מה משותף למפלגות עם השם הקצר – הן לא תמיד עוברות את אחוז החסימה (גם מרצ קצת בסכנה).
4. מי ישים לב למגזר הערבי?
אם לא שמתם לב – שימו. לפי הסקרים, רע״ם מתחילה להתקרב במספר המנדטים החזוי לה לרשימה המשותפת. בשלושה מארבעה סקרים אתמול היא הייתה על חמישה מנדטים. המשותפת על שישה (ובסקר אחד על חמישה). זה משמעותי, לא בגלל מה שצפוי לקואליציה. נדמה שהקואליציה הבאה לא תכלול את אחת משתי המפלגות האלה. בטח לא את המשותפת, וגם את רע״ם קשה לראות מצורפת. אבל שני דברים בכל זאת חשובים: 1. לפעמים אפשר לנהל מערכת יחסים פוליטית פוריה גם בלי חברות פעילה בקואליציה. להגיע להסכמים אד-הוק על תמיכה בזה תמורת תמיכה בזה. עם רע״ם זה יהיה הרבה יותר פשוט. 2. אם רע״ם תעלה והמשותפת תרד יהיה בזה מסר לפוליטיקאים הערבים (אנחנו רוצים אינגטרציה) ולפוליטיקאים היהודים (שימו לב: חל שינוי). זה מסר חשוב מבחינה חברתית הרבה יותר מכל מעבר של פוליטיקאי ישן למפלגה חדשה, או מהצטרפות של גנרל חדש למפלגה ישנה.
