אפשר להציע שלוש תגובות אפשריות לבחירה הצפויה בשני רבנים ראשיים ש… איך נאמר, לא ממש מרשימים בשיעור הקומה, המעמד הציבורי, היכולת לתקשר עם הציבור הרחב. אחד הוא פשוט הבן של איש חשוב. מה שמוכיח שבאגפים מסוימים שלה, ישראל המודרנית של 2024 מתנהלת כמו חצר חסידית. השני – ועוד לא לגמרי ברור מי זה יהיה, כך שמי שרוצה להיות במתח יכול להיות במתח – עשוי בהחלט להיות שקרן קטן, שהתחייב לא להתמודד. שקרן מהסוג של פוליטיקאים שקרנים, שכולנו כבר רגילים ולא מתרגשים מהעובדה שפעם בכמה זמן הם מפרים התחייבות, או שוכחים את עמדתם הקודמת.
אז לזה אפשר להציע שלוש תגובות אפשריות.
הראשונה, לא מומלצת, זעם. על כך שכנראה שוב לא יהיה רב ציוני, משרת, מודרני, מתקשר. על כך שהרבנות נעשתה לעניין שכל כולו פוליטיקה של תן וקח מהסוג העלוב ביותר. על כך שלא לפוליטיקאים ולא לרבנים נותר שמץ של כבוד עצמי, ולא נותרה בהם שמץ של יושרה. על כל הדברים האלה.
השנייה, מומלצת יותר, אדישות. מבחינתם של רוב הישראלים – ושל כל הישראלים שבוחרים בזה – השאלה מי יהיה הרב הראשי דומה למדי לשאלה איזה עציץ יוצב במבואה של המשרד לעניינים אסטרטגיים. יבחרו קיסוס, שיהיה קיסוס. יבחרו ויסטריה, שתהיה ויסטריה. נכון – זה על חשבונכם. העציץ הציבורי על חשבונכם, והמים להשקיה, והגנן שבא לבקר מעת לעת כדי לוודא שהקיסוס צומח, וגם הרב הראשי על חשבונכם, כולל כל הכיבודים, הלשכות, העוזרים ושאר קישוטי השררה. אבל מכל בחינה אחרת הרב הראשי והעציץ חד הם. זה לא משפיע על חייכם, וההוא לא משפיע על חייכם, אלא אם ממש תתעקשו שאתם רוצים שישפיע על חייכם.
השלישית, קצת מפתה, שביעות רצון. מוסד הרבנות הראשית הוא מוסד מקולקל ומיותר. אפשר היה לסגור אותו בלי שהיה נגרם נזק לאף אחד. רצוי היה לסגור אותו, ואם לא לסגור לגמרי, אזי לצמצם אותו לאופרציה שיש בה משרד קטן, עוזר אישי, ודלקן לנסיעות של הרב הנבחר ברחבי הארץ. מכיוון שהסיכוי שסגירה כזאת תתממש קטן מאוד (ולא – זה לא בגלל שהרבנות חשובה אידיאולוגית, זה בגלל שהרבנות היא מערכת של משרות למקורבים ודרך לספק פרנסה להמוני מקורבים) ייתכן שמוטב לכולנו שהרבנים הראשיים יהיו שניים לא מרשימים, לא מתקשרים, לא מחוברים. זה יעלה את הסיכוי שפחות ופחות ישראלים ירגישו צורך לתקשר עם הרבנות, ויותר ויותר ישראלים יבינו שהשליטה של הרבנות הראשית בחייהם נמצאת בעיקר בראש שלהם – ולא במציאות הישראלית. במציאות אפשר להתעלם מהרבנות הראשית, לעקוף אותה, לחמוק ממנה. אפשר להתנהג כאילו מדובר בויסטריה במבואה של המשרד לעניינים אסטרטגיים. שתהיה ויסטריה. שיפרחו אלף פרחים. אנחנו נגדל קיסוס.
מה זה אומר להתעלם? כל מה שתחליטו: אין הכרח להינשא דרך הרבנות, אין הכרח להיקבר דרך הרבנות, אין הכרח לקבל עצות מהרבנות, אין הכרח לאכול בכשרות של הרבנות. ולא צריך לעשות מזה יום לימודים ארוך. אם טעים לכם מוצר של חברה עם כשרות של הרבנות, אל תפסיקו לאכול אותו. אבל אם טעים לכם מוצר שלא בכשרות של הרבנות – והוא מוצר כשר – אל תמנעו מלאכול אותו. אם אתם רוצים לערוך חופה באמצעות הרבנות, כי זה מה שישמח את החתן והכלה, אז שיהיה במזל טוב. אבל אם חופה באמצעות הרבנות לא באה לכם בטוב, יש הרבה מאוד אפשרויות אחרות. החותמת של הרבנות על חיי הנישואים שלכם היא בחירה שלכם. אם זה מה שאתם רוצים – הכול טוב. אם זה מה שאתם לא רוצים – מדינת ישראל מאפשרת לוותר על החותמת.
יש כמובן גם אפשרות רביעית. יש מי שיהיו מרוצים מהבחירה. לא רבים – אבל יש. לאלה לא נשיא עצות, רק נברך אותם על נצחונם.
סרטי המדד על האתגר החרדי: בואו לצפות
