הרבה מאוד אמריקאים רוצים שהנשיא ג׳ו ביידן יוחלף במועמד – מן הסתם מועמדת – צעיר יותר, עירני יותר, חד יותר, לפני הבחירות. זה נתון חשוב, אבל לא הנתון המכריע. הרבה מאוד פרשנים, בעלי טורים, פוליטיקאים וסתם אזרחים קראו בסוף השבוע להחליף את הנשיא ג׳ו ביידן במועמד – מן הסתם מועמדת – צעיר יותר, עירני יותר, חד יותר, לפני הבחירות. זה נתון חשוב, אבל לא הנתון המכריע. הרבה מאוד שמועות כבר מתרוצצות, ספקולציות נערמות, על השאלה מי יהיה המועמד – מן הסתם מועמדת – צעיר יותר, עירני יותר, חד יותר, לפני הבחירות. זה נתון חשוב, אבל לא הנתון המכריע. הרבה מאוד אמריקאים הגיעו למסקנה שביידן לא כשיר מנטלית או פיזית להיות נשיא ארה״ב. זה נתון חשוב, אבל לא הנתון המכריע.
לג׳ו ביידן עימות נשיאותי רע מאוד בחמישי בלילה. כמעט הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. כמובן, אם היה מתמוטט על הבמה ממש, או מאבד את חוט המחשבה לפרק זמן שמעיד על בעיה קוגניטיבית קשה, היה גרוע יותר. אבל אז היה גם קל יותר, כי היה ברור שאינו יכול להמשיך. זה לא מה שקרה ביום חמישי בלילה. מה שקרה מאפשר לו, בשלב זה, להמשיך להתעקש, גם לנוכח הקולות הרועמים התובעים את החלפתו. מה שקרה בחמישי בלילה מאפשר לו, בשלב זה, להחזיק בכסא בלי לשחרר, מה שעלול להוביל אותו ואת מפלגתו למפלה בנובמבר.
אמרנו, כל הקריאות להחלפתו, המאמרים, הפרשנויות, השמועות, כל זה חשוב, אבל לא מכריע. מה יהיה מכריע? התשובה פשוטה: הסקרים. אלה שיבואו בימים, אולי שבועות הבאים. מהם נלמד האם ביידן איבד את תום פרידמן ופול קרוגמן מהניו יורק טיימס – חשוב אבל לא מכריע – או שאיבד את מצביעיו – שזה הדבר המכריע. תשאלו: לא אמרת שהרבה מאוד אמריקאים, כולל דמוקרטים, רוצים שביידן יוחלף? אכן, אמרתי. יש סקרים שמגבים את האמירה הזאת. למעשה, יש סקרים כאלה שנערכו כבר לפני העימות, שהעידו על חוסר שביעות הרצון של הבוחרים הדמוקרטים מהמועמד שלהם. אבל יש הבדל גדול בין ״אני רוצה שיוחלף״ ל״לא אצביע עבורו״, והבדל עוד יותר גדול בין ״לא אצביע עבורו״ ל״אצביע ליריבו״, דונלד טראמפ.
כמה שנים אפשר וצריך לחיות? האזינו
איפה המנוע של ההיסטוריה? האזינו
הנה הימור, לא במיוחד נועז: יהיו מעט מאוד בוחרי ביידן, אם בכלל, שימירו את הצבעתם מביידן לטראמפ בעקבות העימות. רוב בוחרי ביידן מבינים שהייתה לו הופעה גרועה, מביכה, מדאיגה. אבל ספק אם מי מהם הביט ביריבו ואמר ״זה מה שאני רוצה״. טראמפ היה חד יותר, מדוייק יותר, אבל נותר טראמפ. הוא מועמד שבוחרי ביידן מכירים היטב, הוא מועמד שבוחרי ביידן חוששים מאוד מניצחונו. עד כדי כך חוששים, שרובם יצביעו לביידן למרות שהם מודאגים מהופעתו, ממצבו, מבריאותו, מחדותו. הם יצביעו לביידן אחרי העימות מאותה סיבה שהתכוונו להצביע לו לפני העימות: לא מאהבת ביידן אלא מחרדת טראמפ. במובן זה, העימות לא שינה שום דבר. הוא לא יזיז בוחר אחד ממקומו.
את מי הוא עשוי להזיז? את מי שהתלבטו. עכשיו צריך לשאול: האם יש מי שהתלבטו? כמובן, תמיד יש מי שאומרים שהם מתלבטים. אבל מאלה, רבים פשוט לא הולכים להצביע, אלא בוחרים יחסית אדישים. ויש כאלה שאומרים מתלבטים אבל אם קצת לוחצים אותם מתברר שהם לא באמת מתלבטים, רק אוהבים לספר לעצמם שהם מתלבטים. וצריך לומר: ככל שחברה יותר מקוטבת חברתית ופוליטית כך שיעור המתלבטים קטן יותר. אפשר לראות את התופעה הזאת גם בישראל – הרבה יותר קל להעביר בוחרים ממפלגה למפלגה מאשר להעביר אותם מגוש לגוש, כי הקיטוב מקשה עליהם לדמיין אפשרות של הקמת קואליציה על ידי המחנה ״השני״. כלומר, ההתלבטות היא פיקציה. היא בין זרועות שונות של אותו תמנון מחנאי.
זה המצב גם באמריקה. קיטוב עמוק, שמקשה מאוד על התלבטות אמיתית. ביידן וטראמפ הם סחורה מוכרת היטב, אין בוחרים שעוד בוחנים את העמדות שלהם, את האישיות שלהם, את היכולות שלהם. כולם יודעים מי הם, ומה הם מייצגים. כולם – טוב, כמעט כולם – כבר יודעים את מי הם רוצים יותר ואת מי פחות (ובשוליים יש את מי שלא רוצים את שניהם ויבחרו לא להצביע, או להצביע סוג של הצבעת מחאה למועמדים חסרי סיכוי).
בהתאם, הסקרים שבאו מייד אחרי העימות, שיש להזהיר שהם מוקדמים מדי, ולא בהכרח מבטאים את מה שנראה בימים הבאים, לא לימדו על תזוזה ממשית של בוחרים בעקבות הכשלון של ביידן להרשים. קחו לדוגמה את הדיווח של 538 ואיספוס על הסקר שערכו לאחר העימות. ״נראה שההתמודדות פנים אל פנים לא גרמה לאנשים רבים לשקול מחדש את הצבעתם. עם זאת, ביידן אכן איבד נתח קטן של מצביעים פוטנציאליים: לאחר העימות, 46.7 אחוז מהמצביעים אמרו שהם שוקלים להצביע עבורו, וזה נמוך ב-1.6 אחוז מאשר לפני הדיון״. וכמה קולות נוספו לטראמפ? לפי הסקר הזה, 0.4%. כלומר, זה שחשבנו שביידן נוצח, לא אומר שיש לנו כוונה להצביע לטראמפ.
ירידה של אחוז וחצי בתמיכה בביידן זה הרבה בבחירות צמודות. אבל זו לא קריסה. קל לאבד בערב אחד, אולי יהיה גם קל גם להחזיר בערב אחר. בעיקר, זה מותיר את הבחירות במרחב תחרותי, ויש עוד ארבעה חודשים של קמפיין. בעיקר, זה מאפשר לביידן, כפי שאכן עשה במסגרת תיקון הנזקים ביממה שלאחר העימות, להודיע שאינו נבהל מעימות לא מוצלח, ושיש לו כל כוונה להתקדם במסע שהחל בו. אלא אם ישנה את דעתו. כן, לפעמים פשוט צריך להמתין.
