fbpx




THEMADAD.COM 52.79 תקווה חדשה, ימינה, ישראל ביתנו, כחול לבן, יש עתיד, מרצ, עבודה, רע"מ הליכוד, ימינה, הציונות הדתית, יהדות התורה, שס, רע"מ, ח"כים פורשים הליכוד, תקווה חדשה, ימינה, הציונות הדתית, יהדות התורה, שס 6% 11% 12%

יום אחרון לסקרים: המפלגה שלכם צמודה לאחוז החסימה – איך תחליטו למי להצביע?

עוד יבוא היום שבוא אפשר יהיה לנהל ויכוח שקט, רציונלי, על החוק האוסר על פרסום סקרים בימים האחרונים שלפני הבחירות. זה חוק שמטרתו למנוע מכם מידע. זה חוק שמונע מכם מידע שיש לו משמעות מעשית. זהו המידע שמאפשר לכם לקבל החלטה מושכלת למי תרצו להצביע. המחוקקים כנראה מעדיפים החלטה פחות מושכלת. הם מעדיפים החלטה שלא מערבת מידע – אלא סנטימנטים. אם תשאלו, יאמרו לכם לקבל החלטה מושכלת. אבל בפועל הם מנעו מכם לעשות זאת. לקחו לכם את הכלי המרכזי שמאפשר החלטה כזאת.

יש לכם עוד הזדמנות אחרונה להצטרף ולחזות את תוצאות הבחירות. בואו בהמוניכם.

חדש: ואחרי שתחזו את תוצאות הבחירות, בואו לחזות גם את הרכב הקואליציה!

צפו: שמואל רוזנר משוחח עם פרופ׳ קמיל פוקס על הסקרים, המתלבטים והמתנדנדים.

ממילא, לא בטוח שזה חשוב במיוחד לבוחרים. אתמול הצגנו בשידור (במסגרת סדרת כתבות של יפעת גליק) כמה נתונים על האופן שבו חושבים המצביעים. ואם לתאר אותם בכותרת: גם הם מעדיפים החלטה לא מושכלת. החלטה אידיאולוגית ולא טקטית. החלטה מלב ולא מהראש. שאלנו: נניח שהמפלגה שרציתם נמצאת על סף אחוז החסימה, האם כדאי עדיין להצביע לה? הבוחרים השיבו (בסקר המדד וכאן חדשות בביצוע קאנטר) שכן. כלומר, כמעט שני שלישים מהם (61%) השיבו שכן.

זה כמובן מזמין שאלות נוספות. נניח שהייתם משוכנעים – לא סתם חוששים, משוכנעים – שהמפלגה שלכם לא עוברת. האם עדיין הצביע לה? זו שאלה לא בלתי מעניינת כי היא מלמדת על שאלת עומק חשובה: מהי בכלל מטרת ההצבעה? וכן, יש יותר מאפשרות אחת לבין את מטרת ההצבעה.

אפשרות אחת היא להניח שמטרת ההצבעה היא שכל אזרח יודיע, בחשאי כמובן, במה הוא תומך. מה סדר העדיפויות שלו. הודעה כזאת יכולה להיות משמעותית, אם המפלגה שלכם עוברת את אחוז החסימה, אולי נכנסת לקואליציה, אולי מעבירה חוקים או מקבלת החלטות. הודעה כזאת יכולה להיות גם סמלית בלבד. שליש מבוחריו של ירון זליכה, שהשיחה איתו אתמול בטלוויזיה הייתה כמעט פארודיה על הפוליטיקה שלנו, מניחים שלא יעבור את אחוז החסימה. אז למה הם מצביעים לו? כנראה משום שלהבנתם מטרתה של הצבעה בכנסת היא להודיע הודעה: במי אנחנו תומכים.

יש כמובן גם אפשרות אחרת להבין את מטרת ההצבעה: להשפיע באופן האפקטיבי ביותר על דמותה ומדיניותה של מדינת ישראל. אם זו המטרה – אם הבוחרים מבקשים להיות אפקטיביים – אזי צריך להתחיל להפעיל את הראש. לא רק להחליט במי אתם תומכים, ולהצביע עבורו, או עבורה, בלי להרהר בתוצאות מעשיכם. אלא לחשוב גם על התוצאה. על שאלה האם מה שתם עומדים לעשות הוא גם אפקטיבי.

ניתן דוגמה: נניח שאתם יודעים בוודאות שהמפלגה שלכם לא עוברת את אחוז החסימה. האם להצביע לה? אם הצבעה היא הודעה – אז כן. אם הצבעה היא כלי להשפעה על מדיניות – התשובה היא כנראה לא. מפלגה שלא נכנסת לכנסת לא משפיעה על מדיניות. ניתן עוד דוגמה: נניח שאתם יודעים בוודאות שהמפלגה שלכם מקבלת תשעה או עשרה מנדטים, ומפלגה שקרובה אליה, ונחוצה לה להרכבת קואליציה, מתנדנדת על סף אחוז החסימה. נניח שאתם יודעים בוודאות שאם תצביעו למפלגה המתנדנדת היא תעבור את אחוז החסימה. מה לעשות? אם אתם מצביעים מהלב, כדי למסור הודעה על המפלגה הקרובה ללבכם, אזי תבחרו במפלגה המקורית. זאת המפלג שלכם. אם אתם בוחרים שמבקשים להשפיע על מדיניות, אזי תבחרו במפלגה השנייה, זו שלא כל כך קרובה ללבכם, אבל תאפשר למפלגה שכן קרוב ללבכם לממש את מדיניות שאתם רוצים בה.

כשראש הממשלה נתניהו קורא למצביעים לבחור בציונות הדתית, שאינה המפלגה שלו, הוא מאותת להם שבעיניו הצבעה אינה מעשה של סמל, היא מעשה של תכלית. סמלית – ברור שנתניהו צריך לעודד הצבעה רק למפלגה של עצמו. מעשית – הוא זקוק למנדט הנוסף של הציונות דתית יותר מאשר למנדט של עצמו. למזלו, ולמזלם של סמוטריץ׳ ובן גביר, כמעט כל מצביעי הציונות הדתית ממילא מניחים שהמפלגה שלהם תעבור את אחוז החסימה. 96% מהם, אם לצטט את נתוני הסקר. לכן, סביר שלא יעלו על דעתם לשנות את דעתם ברגע האחרון. מי שאומר עכשיו שיצביע לציונות הדתית כנראה באמת מתכוון להצביע לציונות הדתית.

אגב, אם בוחרי הציונות הדתית ישנו את דעתם, האלטרנטיבה שלהם היא בעיקר הליכוד. נתניהו רמז להם לא לשנות את דעתם. אבל במקרה אחר, של כחול לבן, יאיר לפיד החליט לפעול הפוך: הוא בפירוש קורא לבוחרי המפלגה לשנות את דעתם, והוא יודע למה: ארבעה מכל עשרה בוחרים של כחול לבן רואים את יש עתיד כאלטרנטיבה שיבחרו לעצמם אם ישנו את דעתם. לפיד רוצה להתחזק בבוחרים אלה, וגם איננו סומך על כמה מהח״כים של כחול לבן שיעמדו מול לחצו של נתניהו להציל את ישראל מבחירות חמישיות באמצעות כניסה לממשלתו. האם החלטתו של לפיד לנסות לרסק את כחול לבן היא החלטה רציונלית? אפשר לתהות על השאלה הזאת. בני גנץ סבור שזה הכל אישי. מלחמה של אגו.

כך או כך, הדוגמאות שהצגנו כאן בעייתיות. מדוע? כי הן שואלות מה הייתם עושים אם הייתם יודעים מראש את תוצאת מעשיכם. אבל במערכת בחירות, כאשר אתם הולכים לקלפי, אתם לא יודעים מראש את תוצאת מעשיכם. אתם יכולים לשער, אתם יכולים לחשוב הסתברויות. אתם יכולים לנסות תסריטים של אפשרויות שונות. זה נהיה מסובך, וקצת מעייף. ומכל מקום, הפוליטיקאים החליטו לקחת לכם את הסקרים, כדי שהתחזית שלכם תהיה פחות מדוייקת, פחות מושכלת.

אז זהו, היום לוקחים לכם את הסקרים. מכאן והלאה, טיסה בערפל. אם אתם בוחרים שמצביעים לפי האידיאולוגיה, ולא חשוב התוצאה, זה לא משנה לכם. תצביעו למי שיתחשק ומה שיהיה יהיה. אם אתם מצביעים שרוצים להשפיע, להתחשב מראש בשאלה איך הצבעה שלכם משנה את המציאות, תצטרכו להתאמץ ולחשוב, ולהחליט בתנאים של אי ודאות. קשה? כן, לפעמים זה קצת קשה. להיות מצביעים זו אחריות כבדה.

, , ,