fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

כולם יודעים את האמת על מערכת החינוך

האמת היא, שזו הייתה הפתעה. לא בטוח אם לרעה או לטובה. פשוט הפתעה. תשאלו את דעתם של עיתונאים על עיתונות, ואת דעתם של לא-עיתונאים על עיתונות, ומן הסתם תצפו ותקבלו תשובות אחרות. העיתונאים אוהבים את העיתונות יותר מהלא-עיתונאים (שיש להם הרבה מאוד תלונות כלפיה). תשאלו את דעתם של נהגי מוניות על תחבורה ציבורית, ואת דעתם של לא-נהגי מוניות על תחבורה ציבורית, ומן הסתם תצפו ותקבלו תשובות אחרות. נהגי המוניות רואים את מצבה של התחבורה הציבורית מזווית אחרת, במבט אחר.

חם או קר לכם כשאתם חושבים על הליכוד? בואו לכוון את המדחום הפוליטי של המדד

מחכים שתספרו לנו את האמת: בכמה העלתם את שכר הדירה? ( או שאולי העלו לכם?)

חשבתי שכך יהיה גם עם מערכת החינוך. על מערכת החינוך אפשר לקבל כמה חוות דעת: של תלמידים, שהם הקליינטים שלה. של מורים ומנהלות, שהם המפעילים שלה. של הורים, שגם הם קליינטים, אבל מסוג אחר. ושל מי שאין להם קשר אליה. אבל גם הם מן הסתם היו פעם תלמידים (אלא אם הם עולים חדשים, בלי ילדים במערכת, שאז באמת אין להם ולא היה להם קשר אליה). אז הלכתי לבדוק את נקודות המבט של מורים ושל לא-מורים. יש לנו נתונים ממדגם די גדול של ישראלים שהשיבו על סקר החינוך הגדול שלנו. הוא אמנם לא לגמרי חדש, אבל אין סיבה להניח שהשנה פתאום חל שינוי דרמטי בעמדות של ישראלים על מצב מערכת החינוך. וגם: יש בו מידע על מורים ועל לא מורים. יש מספיק משיבות ומשיבים מורים, ויש כמובן הרבה יותר משיבים ומשיבות לא-מורים. ההשוואה אולי לא מושלמת, אבל נותנת קנה מידה לא רע למגמות. והיא הפתיעה אותנו.

שאלנו איך מערכת החינוך. היינו מצפים שאו שמורים יתנו עליה חוות דעת יותר טובה, כי היא מכירים אותה מבפנים, והמבט שלהם מבין יותר, מקבל יותר. או שאולי יתנו עליה חוות דעת יותר גרועה, כי הם מכירים מבפנים את החוליים ואת הבעיות ואת התקלות. מה קרה בפועל? שום דבר. כלום. מורים ולא-מורים חושבים על מערכת החינוך בדיוק אותו דבר. שהיא לא טובה. כאמור, המדגם לא מושלם, לכן חיברנו שלוש קבוצות, כדי להגדיל קצת את המכסה. חיברנו מי שמורים היום, מי שהיו מורים בעבר, ומי שמתכוונים להיות מורים. מולם הצבנו את מי שאינם מורים ולא היו, ולא מתכוונים להיות. המספרים כל כך קרובים, עד שבדקנו פעמיים, רק ליתר בטחון.

תראו:

זה נתון שמעניין להציג אותו בבוקר של שביתה במערכת החינוך. מעניין כי הוא מצביע על קונצנזוס בעניין אחד שמוביל למחלוקת בעניין שני. בקונצנזוס הוא שהמערכת חולה, וצריך לתקן אותה. הויכוח הוא מכאן והלאה – איך לתקן. ישנה הגברת יפה שרוצה יותר כסף לכל המורים, ובכך סבורה שתתקן את המערכת החולה. וישנם מר אביגדור, והנערים שמשרתים לידו באוצר (שהם לא באמת ״נערים״, אני מניח שאתם יודעים את זה, אלה נשים וגברים צעירים למדי ומוכשרים למדי, לפעמים קצת שחצנים, אבל בדרך כלל לא פחות נבונים ממי שעומדים מולם). הם רוצים לתקן את המערכת בכך שישתמשו בחלוקת הכסף מחדש להנעת רפורמות הכרחיות.

זה נתון שמעניין להציג אותו לצד נתונים אחרים, שאם לא זועזעתם כאשר קראתם אותם, אולי כדאי שתקראו אותם שוב. ואז עוד פעם. הם מזעזעים. הנה, מתוך דו״ח של דן בן דוד במרכז שורש: ״רמת הידע הממוצעת של ילדי ישראל במתמטיקה, מדע וקריאה נמצאת מתחת לכל המדינות המפותחות – כשדוברי הערבית הישראלים נמצאים מתחת ל-90% מהמדינות המוסלמיות שנבחנו במבחן ה-PISA האחרון. פערי הידע בתחומי היסוד גבוהים בהרבה מאשר בכל שאר המדינות המפותחות. כך גם שיעור התלמידים הנכשלים – אלה שאינם מגיעים לרמת הידע המינימלית שהציב ה-OECD – בישראל גבוה במידה ניכרת מאשר בכל מדינה מפותחת. לבסוף, שיעור התלמידים המצטיינים בישראל נמצא מתחת למרבית המדינות המפותחות. בפועל, תמונת המצב של מערכת החינוך בישראל חמורה הרבה יותר כי התוצאות הנ”ל התקבלו ללא השתתפות מרבית הילדים החרדים, שאינם לומדים את החומר – בניגוד למה שמקובל בשאר העולם המפותח – ואינם משתתפים במבחנים״.

לשבחם של אזרחי ישראל ייאמר: הם יודעים. עובדה שיותר ממחצית המשיבים לסקר המדד, גם מורים וגם מי שאינם מורים, אמרו שמצבה של מערכת החינוך לא טוב, ואפילו גרוע (הרוב אמרו ״לא טוב״, רחמנים בני רחמנים). לגנותם של אזרחי ישראל ייאמר: הם לא עושים שום דבר כדי לפתור את הבעיה הזאת, שעלולה לחבל, ומן הסתם תחבל, בסיכוייה של ישראל להצטיין ולהתקיים בשגשוג בדורות הבאים. ערב בחירות, המדינה עסוקה במה יעשה היום איזה אורבך-למך, ואם כן יצביעו או לא יצביעו, ואם זה יהיה ה-25 בחודש זה, או ה-1 בחודש שאחריו, כאילו זה חשוב.  ערב בחירות, המורים יצאו לשבות כדי ששכרם יעלה, אך מסרבים להתניה של העלאה ברפורמות. ערב בחירות, ושרת החינוך יפעת שאשא-ביטון תומכת כנראה במורים, כדי להציל את הרפורמה המקושקשת שהמציאה במערכת הבחינות. ערב בחירות, וכדאי לקרוא שוב, ולהזדעזע שוב: ״רמת הידע הממוצעת של ילדי ישראל במתמטיקה, מדע וקריאה נמצאת מתחת לכל המדינות המפותחות״.

זה נראה לכם סביר? זה נראה לכם רצוי? תשאלו: אז מה לעשות – אבל על זה כבר השבתי כאן, לפני כמה שבועות, וזו הייתה תשובה שגררה לא מעט כעס. צריך, כתבתי, ״להביט להורים בלבן של העיניים ולומר להם את האמת: המדינה לא תציל את הילדים שלכם, את זה רק אתם והקהילה שלכם, במובן הרחב, יכולים לעשות״. כולכם, מורים ולא-מורים, יודעים מה המצב – אז תצילו.

, , , , ,