fbpx

כמה אתם מוכנים לסבול כדי למנוע/לקדם את הרפורמה המשפטית?

כמה שווה הרפורמה המשפטית? מה ערכה לתומכים, מה נזקה בעיני המתנגדים – זו השאלה שתרחף מעל אירועי השבוע הבא. הקואליציה ממהרת להעביר חקיקה בקריאה ראשונה, ואיומים מצד חברי קואליציה (אם נתניהו ייסוג לא תהיה ממשלה) מחדדים את הסיכון מצד אחד. האופוזיציה מתכנסת להפגין, מאיימת להשבית, מחריפה את הטון, מושכת כספים (לא כולה). איומים של מתנגדי הרפורמה מחדדים את הסיכון מהצד האחר.

מה דעתכם על שר המשפטים יריב לוין? בואו לדרג אותו בשאלון המדד

המשתתפים, משני הצדדים, לא עושים את התחשיב המדויק, אבל ביסוד התמיכה וההתנגדות ישנו תחשיב שיש לקחת בחשבון. העברת הרפורמה כנראה תגרום נזק. היא תגביר את הניכור החברתי, אולי תוביל ישראלים לצעדים של נטישה, או של פיזור השקעות כדי להוריד סיכון, היא תשחיר את תדמיתה של ישראל.

מתנגדי הרפורמה יאשימו בכל זה את הקואליציה הלוחמנית, ויטענו, במידה של צדק, שהקואליציה בהתנהלותה אחראית לנזק. היא שהחליטה לדהור לרפורמה מקיפה, דרמטית, שנויה במחלוקת. היא שהחליטה להתעלם מהמתנגדים, מאזהרות הכלכלנים, מההפגנות, מטענות רוב המשפטנים. אם חברות זרות, בנקים זרים, מומחים לדירוג – אם כל אלה החלו לשים לב למה שקורה בישראל ולהזהיר מפניו, זה תוצאה של ההתנהלות הקואליציונית.

תומכי הרפורמה יאשימו בכל זה את האופוזיציה הרוגשת, ויטענו, במידה של צדק, שהאופוזיציה בהתנהלותה רק מוסיפה נזק. מכתבי הכלכלנים באים מבפנים. היוזמות לעצומות באות מבפנים. האזהרות הדרמטיות באות מבפנים. אם חברות זרות, בנקים זרים, מומחים לדירוג – אם כל אלה החלו לשים לב למה שקורה בישראל ולהזהיר מפניו, זה גם תוצאה של ההתנהלות האופוזיציונית.

יש אמת בטענת מתנגדי הרפורמה. יש אמת בטענת תומכי הרפורמה: הקואליציה גורמת נזק לישראל. הקואליציה מוכנה לפגוע בישראל. האופוזיציה גורמת נזק לישראל. האופוזיציה מוכנה לפגוע בישראל.

יש אמת בטענות – אבל אין תועלת. נו, אז אחרי שקבעתם שהם אשמים ולא אתם אשמים, איזו תועלת הבאתם? הנזק נשאר נזק. אם הרפורמה תקודם, ישראל תיפגע. וממילא, תומכי ומתנגדי הרפורמה סבורים שהם עושים את מה שאין ברירה לעשות. לפעמים, כדי למנוע גנגרנה, צריך לכרות את היד. זו הסיבה לשליפת הסכין (המטאפורית, אלימות הייתה ועודה מחוץ לתחום). כן, זה יכאב. כן, זה ידמם. כן, זה יותיר את הפציינט בלי יד. אבל אם זו הדרך למנוע פגיעה חמורה יותר, איזו ברירה יש?

כמובן, לשאלה הזאת יש גם צד שני: מותר לשאול בנימוס את התומכים והמתנגדים לרפורמה האם הם בטוחים שהיא כל כך נחוצה או גרועה. האם הם בטוחים שמתחייבת כריתה של יד, או רגל, או שאולי נסחפו בדיאגנוזה שגוייה והם עומדים לבצע ניתוח כואב, מדמם, פוגעני, בלי סיבה טובה. רשלנות רפואית שמקורה חרדה מוגזמת. הרופאה שתקטע יד כדי להציל את חיי החולה תזכה לשבח, אבל הרופא שיקטע יד משום שיתרשל בקריאת ממצאי הבדיקה יזכה לגנאי. צריכה להיות התאמה בין האבחנה לבין הניתוח. זה נכון לרפורמה עצמה, שנתפרה כאילו יש צורך דחוף מאוד לפתור בעיה קשה מאוד. זה נכון גם למחאה נגד הרפורמה, שמתנהלת כאילו הרפורמה המוצעת מסכנת את עצם קיומה של המדינה.

לכן צריך לשאול את התומכים ואת המתנגדים כמה הרפורמה שווה בעיניכם. כמה באמת תועיל, כמה באמת תזיק – אבל לא רק כמה תועיל וכמה תזיק, אלא כיצד עומדים הנזק הישיר והתועלת הישירה מול הנזק העקיף. האם המוצר מצדיק את המחיר.

זו השאלה ליריב לוין, שמחה רוטמן, משה גפני וחבריהם: האם הרפורמה המשפטית חשובה מספיק כדי להצדיק מחיר של מתח חברתי קשה, ירידה בדירוג הכלכלי, פגיעה בהשקעות, סיכון משפטי לחיילי צה״ל, אבדן ידידים בזירה הבינלאומית, העברת כסף לחו״ל, בריחת מוחות. וזו לא שאלה קלה, קודם כל, משום שאין כאן עובדות, רק הערכות. האם באמת תהיה ירידה בדירוג, ובכמה, ולכמה זמן? האם ברמת תהיה בריחת מוחות, ושל כמה, והאם לא היו בורחים בכל מקרה?

אם יריב, רוטמן, גפני סבורים שכל האזהרות הבל, הם יקחו את הסיכון, כי הוא לא נראה להם כמו סיכון. אם יריב, רוטמן וגפני סבורים שתהיה פגיעה בכלכלה ובחברה, אבל פגיעה נסבלת לנוכח התועלת הגדולה שהם מייחסים לרפורמה, הם שוב יקחו את הסיכון. אבל מהי פגיעה נסבלת? מה אם יתברר שכדי להעביר את הרפורמה המשפטית ישראל תידרש לירידה ברמת החיים, באחוז, בשניים, בחמישה. מה אם יתברר שכדי להעביר את הרפורמה ישראל תצטרך לקבל בהכנעה עזיבה של שלוש מאות חוקרות וחוקרים מצטיינים בתחומי מפתח. אולי יאמרו – זה בכל זאת שווה. הרפורמה כל כך חשובה, שגם פגיעה ברמת החיים מחייבת אותנו להעביר אותה. מדינות מקבלות לעיתים החלטות שנגזרת מהן פגיעה כלכלית כדי להשיג מטרות אחרות. אבל חשוב לנסות להציב את השאלה הזאת, ולנסח אותה כבחירה מושכלת, ולא כמבחן של אשמה. לומר שהצד השני אשם בפגיעה, ולכן הרפורמה תועבר למרות שהנזק לא מצדיק את התועלת, זה מעשה ילדותי. כמה התבטאויות של ראשי הקואליציה מעלות את החשד שלפחות חלקם נגועים בחשיבה כזאת.

זו השאלה גם למשה יעלון, יאיר לפיד, אהוד ברק, בני גנץ, ושאר המובילים של המחאה, מי בנמרצות ומי בגרירת רגליים. האם הרפורמה המשפטית מזיקה עד כדי תשלום מחיר של מתח חברתי קשה, ירידה בדירוג הכלכלי, פגיעה בהשקעות, סיכון משפטי לחיילי צה״ל, אבדן ידידים בזירה הבינלאומית, העברת כסף לחו״ל, בריחת מוחות. ברור שאם האופוזיציה הייתה מקבלת את הרפורמה בשלווה, ומתוך הנחה שישראל נותרת דמוקרטיה יציבה, חלק גדול מהמחיר לא היה משולם. כלומר, האופוזיציה, בהתנגדותה הנחרצת והחריפה לרפורמה מעלה את המחיר. מוסיפה על הנזק. האם זה נזק שקול לסכנה? שוב, זו לא שאלה קלה, קודם כל, משום שאין כאן עובדות, רק הערכות. האם ישראל באמת תהיה בלתי נסבלת אם תיכון בה שיטה בנוסח שרוצים מקדמי הרפורמה? האם בית המשפט יאבד את סמכותו והכנסת תעביר חקיקה דרקונית ותפגע בזכויות בסיסיות של האזרחים? האם מתקיימת בישראל דינמיקה של מעבר ל״דמוקטטורה״ כפי שמכנים זאת המתנגדים?

אם יעלון, לפיד, ברק וגנץ סבורים שכל ההרגעות של הקואליציה הן הרגעות הבל, הם יקחו את הסיכון ויעלו את המחיר עוד ועוד. אם יעלון, לפיד, ברק וגנץ סבורים שתהיה פגיעה קשה בדמוקרטיה, שאי אפשר לסבול, הם יקחו את הסיכון. אבל מהי פגיעה קשה? ומה הסיכון שהם מוכנים לקחת? מה אם יתברר שכדי לבלום את הרפורמה האופוזיציה למעשה מחזקת מאוד את הסיכוי לירידה ברמת החיים, באחוז, בשניים, בחמישה. מה אם יתברר שכדי לבלום את הרפורמה האופוזיציה למעשה מעודדת עזיבה של חוקרות וחוקרים מצטיינים בתחומי מפתח. אולי מנהיגי האופוזיציה יאמרו – זה בכל זאת שווה. הרפורמה כל כך נוראה, שגם פגיעה ברמת החיים מחייבת אותנו לבלום אותה. תנועות התנגדות מקבלות לעיתים החלטות שנגזרת מהן פגיעה כלכלית, הפרעה לחיים התקינים, ערעור הסדר הציבורי, כדי להשיג מטרות חיוניות. אבל חשוב לנסות להציב את השאלה הזאת, ולנסח אותה כבחירה מושכלת, ולא כמבחן של אשמה. לומר שהצד השני אשם בפגיעה, ולכן ההתנגדות תמשך בכל הכוח למרות שהנזק לא מצדיק את המחיר, זה מעשה ילדותי. כמה התבטאויות של ראשי האופוזיציה מעלות את החשד שלפחות חלקם נגועים בחשיבה כזאת.

עזבו את השאלה מי אשם (וכדי שלא אראה כמי שמתחמק ממנה אומר שבעיני הקואליציה היא זאת שנושאת בעיקר האחריות והאשמה למשבר). היא חשובה, אבל לא החשובה ביותר כרגע. השאלה החשובה ביותר כרגע היא שאלה קרה של עלות ותועלת. כמו שם הרומן של מאירה ברנע-גולדברג השאלה היא כמה רחוק אתם מוכנים ללכת – כדי להעביר את הרפורמה או כדי למנוע את הרפורמה. עד למתח חברתי קורע? עד למשבר כלכלי? עד למרי ואנרכיה שלטונית? עד לאלימות? אם שני הצדדים מוכנים ללכת הכי רחוק, כדאי להדק את חגורות הבטיחות. אם אחד מהם – ומוטב שניהם – יעשו תחשיב סביר, וימצאו דרך להידברות, תמצא מן הסתם נוסחה שמאפשרת איזון נכון שמשמעותו מקסימום תועלת במינימום מחיר.

, , , , , , , , ,



20/06/2024בכנסת מנשבות רוחות של בחירות מורן אזולאי, Ynet
על גיוס בני ישיבות וחרדים – מבט הלכתי מיכאל אברהם, שו״ת ומאמרים
גדי היימן, אז איפה המנוע של ההיסטוריה? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
המו"לים מופתעים ממבול הספרים על המלחמה שירי לב ארי, כלכליסט
מלחמות ונסיגות: 40 שנות המאבק הישראלי בלבנון יהודה יפרח, מקור ראשון
אורוול 1984? בית הנשיא 2024! אשר כהן, ישראל היום
אף על פי כן, אסור למחאה להתייאש נחום ברנע, Ynet
בממשלה הבאה החרדים כנראה לא יהיו שותפים חגי סגל, מקור ראשון
חשש מהורדת דירוג האשראי סוניה גורודיסקי, ישראל היום
קברניטי הספינה מכלים את זמנם בקטטות חסרות תוחלת קלמן ליבסקינד, מעריב








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-06-14)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 24 23.9
הליכוד 32 21 21.9
יש עתיד 24 15 14.2
ישראל ביתנו 6 14 11.7
ש״ס 11 10 9.9
עוצמה יהודית 6 9 9.3
יהדות התורה 7 7 7.3
עבודה 4 5 5.9
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.8
הציונות הדתית 8 5 4.2
מרצ 0 0 1.7
בל״ד 0 0 0
תקווה חדשה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר