לשאלה בכותרת אין תשובה. לא באמת. לא אחת. יש תשובה לשאלה ״כמה מתים מקורונה סופר משרד הבריאות״. ביום הכתיבה: 2990. אבל לספירה של משרד הבריאות אפשר להוסיף הרבה מאוד הסתייגויות. חלקן טכניות: האם אנחנו באמת יודעים על כל מי שמת דווקא מקורונה. ועוד: האם כל מת מקורונה מת בעיקר מקורונה. לדוגמה, חולה אנוש מסרטן ריאות שמת מקורונה – האם הוא מת מקורונה? ומה אם אנחנו יודעים שבכל מקרה היה מת בשבוע הקרוב? בחודש הקרוב? בשלושה חודשים הקרובים? האם נכון לספור אותו כמת מקורונה?
אפשר לומר שכן, כי טכנית, זה מה שהרג אותו. אפשר לומר שלא כי מהותית, מה שמעניין אותנו זה האם הקורונה הורגת בני אדם שלא היו מתים ממילא בתוך זמן קצר. וכמובן, עכשיו כבר הוספנו סיבוך על סיבוך. נניח שמישהו לא מיהר לבית החולים עם התקף לב, בגלל שחשש מקורונה, ובגלל זה מת. האם הקורונה הרגה אותו? טכנית – לא. מהותית – אולי דווקא כן. ויש גם מי שהקורונה הצילה אותם: כל מי שלא עלו על הכביש בימי הסגר ולכן לא נדרסו (מצער שאין הרבה כאלה). כך שאפשר לומר שהקורונה הורגת אבל גם מצילה. האם נכון להפחית ממספר המתים מקורונה את מספר הניצולים בזכות הקורונה?
אז איך יודעים? אחת האפשרויות, וגם לה יש כמובן יתרונות וחסרונות, היא לעיין בטבלאות המתים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שם אפשר למצוא נתון קשיח, שלא נתון לוויכוח: כמה מתו החודש לעומת החודש שעבר, כמה מתו השנה, לעומת השנה שעברה, כמה מתו בגיל כזה, וכמה בגיל אחר. כמובן, כדי לדעת ממה מת כל אחד, צריך להתחיל לבחון סיבות, ולנתח את משמעותן, אבל כדי לקבל תמונה כללית אפשר להביט ביער לפני שבוחנים את העצים. וביער יש כמה תופעות שקל לראות. קודם כל, בכל חודשי המגפה של שנת 2020 מתו יותר ישראלים מכפי שמתו בחודשים המקבילים בשנת 2019. בחודשים הקשים של המגפה, כשישראל נאלצה להודיע על סגר שני, הפער נעשה משמעותי. הרבה יותר מתים מאשר בחודשים מקבילים בשנה שעברה.
האם זו תופעה חד פעמית, בגלל שב-2019 היו רק מעט מתים? התשובה היא לא. כפי שאפשר לראות בגרפים (וכאמור, כולם מבוססים על נתוני למ״ס), שנת 2020 היא שנה חריגה. יש בה הרבה יותר מתים לחודש מאשר בשנה רגילה. מה זה אומר? מן הסתם זה אומר שכאשר משקללים את מי שמתים מקורונה, במישרין או בעקיפין, לעומת מי שניצלים בזכות הקורונה, בעקיפין או במישרין, עדיין ברור שהנזק, אם אפשר לקרוא לזה כך, גדול מהתועלת. הקורונה הורגת יותר מכפי שהיא מצילה (וזה לפני שמדדנו נזקים כלכליים והשלכותיהם ארוכות הטווח על תוחלת חיים ואיכות חיים).
את מי היא הורגת? הנה, הכנסנו עוד משתנה. משרד הבריאות עצמו אומר שרוב המתים סבלו ממחלות רקע. קופת חולים כללית מציעה אפילו כלי ידידותי לחישוב רמת הסיכון של כל אחד ואחת. צריך למצוא את ה-BMI לפי גיל, משקל וגובה (שלי: 25.5). אם הוא גבוה, אתם בסיכון יותר גבוה. צריך לבדוק אם יש לכם מחלת רקע מסכנת. צריך לחשב נקודות. מי שיש לו נקודות, יכול לקבוע אם הוא בסיכון ״רגיל״, ״גבוה״ או ״מירבי״. עכשיו נשאל, ומי מת בפועל? התשובה היא: בעיקר בני שבעים ומעלה. ובעיקר כאלה שהם גם בגיל הזה, וגם סובלים מבעיות נוספות.
אבל נישאר עם הגיל. ונביט בגרף. באוקטובר של שנת 2020 מתו 960 ישראלים יותר מאשר באוקטובר של שנת 2019. זה הרבה. מתוך ה-960 אלה, רוב עצום של 809 היו בני למעלה משבעים. כלומר, אם מסתכלים על האוכלוסייה מתחת לגיל שבעים, מספר המתים על בכמאה לעומת השנה שעברה. לא מספר מבוטל, אבל גם לא מאוד גדול כאשר מדברים על 4000 בני אדם. 100 מתוך 4000 זה 2.5%. ברגע שמביטים על האוכלוסייה המבוגרת, מתברר מה קרה השנה: הקורונה הורגת – את הכי מבוגרים. כמעט כל העלייה בשיעור המתים השנה היא בגלל עלייה בשיעור הזקנים שמתים.
אפשר לומר: זה לא ממש חידוש גדול, הרי תמיד מבוגרים מתים יותר מצעירים. נכון. אלא שהשנה, שיעור המבוגרים המתים גבוה אפילו מהרגיל (הגבוה) שלו. אם ברוב השנים, שיעור בני השבעים ומעלה מכלל המתים הוא קצת יותר משבעים אחוז, השנה שיעור המתים מגיל שבעים ומעלה מתקרב לשמונים אחוז. עם העלייה במספר המתים – יש גם עלייה בגיל המתים.
אז כמה ישראלים מתו השנה מקורונה? בשנים קודמות, בחודש סטנדרטי, מתים בערך 3500 בני אדם. השנה, בחודשי קורונה קשים, מתים בערך 4500 בני אדם. כל חודש קורונה קשה, הוא עוד אלף מעל התמותה הרגילה. עוד לא היו בישראל הרבה חודשי קורונה קשים. זה מה שמסביר את המספר הלא מאוד גדול של מתים מקורונה. יחסית.
