למה לשאול דווקא עכשיו על ג׳ו ביידן? למה לשאול פתאום על ג׳ו ביידן ועל ישראל? אפשר לחשוב על כמה סיבות. הראשונה (והאמיתית): אנחנו מסכמים את השנה. אנחנו – זה המדד, העולם היום של מואב ורדי, ואתר כאן חדשות. ואי אפשר לסכם שנה בלי לדבר על נשיא אמריקאי די חדש בסך הכל. נשיא שזו שנתו הראשונה. ועוד סיבה: באמת שעוד מעט תעבור שנה. עוד לא עכשיו, רק לקראת סוף ינואר, אבל זה מתקרב. באמריקה תקופת חגים, ואז ימלאו שנה לאירועי ההסתערות על הקפיטול, ושבועיים אחר כך שנה להשבעה של ביידן. הסיכומים יבואו בכל מקרה, אנחנו פשוט קצת מקדימים.
בואו וספרו לנו כמה גשם עוד ירד לדעתכם השנה בישראל
בואו ודרגו את ליברמן, שאשא ביטון, מיכאלי, ושאר השרים
ויש עוד סיבה: זה זמן טוב לשאול על ביידן ועל ישראל משום שבדיוק עכשיו ביידן חושב על ישראל – וישראל חושבת על ביידן. כלומר, חושבת על איראן, מה שמחייב אותה לחשוב גם על ביידן, על המיומנות שלו במשא ומתן, על המחויבות שלו למנוע מאיראן פצצה, על הנכונות שלו לקחת סיכונים. כמובן, מצד אחד זה אומר שכל שאלה שאנחנו שואלים על הנשיא עכשיו היא שאלה קצת נגועה. אולי בעוד שבועיים יתברר שהוא תקיף יותר ממה שחשבנו מול איראן, ונשנה את דעתנו עליו לטובה (או לרעה – זה בעצם תלוי בעמדה שלכם בעניין איראן). אולי בעוד שבועיים יתברר שההוא נכנע לאיראנים ללא תנאי וחתם על הסכם שלא משאיר לישראל מרחב תמרון. במקרה כזה, אפשר להניח, שרוב הישראלים (אם כי לא כולם – זה אף פעם לא כולם) ישנו את דעתם על ביידן לרעה.
במילים אחרות, מה שיש לנו עכשיו על ביידן זה צילום מצב ברגע רגיש. יותר הבעה של תחושה לקראת מאשר של ידיעה אחרי. יותר דעה שמבוססת על ציפיות מאשר על מעשים. ביידן עוד לא היה תקיף מול האיראנים, הוא גם עוד לא נכנע לאיראנים ללא תנאי. ביידן מתלבט מה לעשות, והישראלים מתלבטים מה לחשוב על הנשיא שעוד לא החליט מה לעשות. חלקם מניחים שהוא יעשה את הדבר הנכון, או הנכון ביותר שהוא בגדר אפשרי. אלה נותנים לא ציון טוב, אפילו מצויין, בהקשר הישראלי. חלקם מניחים שלא יעשה את הדבר הנכון. אין להם אמון. אלה נותנים לא ציון לא טוב, אפילו גרוע, בהקשר הישראלי. וכמובן, יש את מי שאומרים שהוא בערך בסדר. לא טוב ולא רע. מצד אחד, זו תשובה קלה, כי לא צריך ממש להכריע. מצד שני, לא בטוח שזו תשובה שהיא מחמאה. הישראלים מצפים – בצדק או שלא בצדק – שנשיא אמריקאי יענה על התואר ״הידיד הכי גדול״ שמנהיגי ישראל נוהגים להעתיר עליו (אגב, ישראל הרשמית נאלצת לומר גם על נשיאים פחות ידידותיים שהם ידידים גדולים. זה חלק מהריטואל הקבוע).
מה שאלנו על ביידן (ואתן ואתם עדיין מוזמנים לתרום גם את דעתכם)? שאלנו אם הוא נשיא טוב או לא לאמריקה, ושאלנו אם הוא נשיא טוב או לא לישראל. באופן טבעי, ישראל היא מה שחשוב לנו יותר. אבל מעניין לראות שיש מי שמזהים את ביידן כנשיא טוב לאמריקה, אבל אינם חשים כך ביחס לישראל (כמעט אין אף אחד שאומר ההפך, שביידן טוב לישראל ופחות טוב לאמריקה). זה אומר שהם מבינים שיש אפשרות שנשיא אמריקאי יהיה טוב לבוחריו, שהם מה שבאמת חשוב לו, ולשם רווחתם הוא פועל, ופחות טוב למי שאינם בוחריו, נתיני מדינות זרות, ידידותיות ככל שיהיו. בעצם, מי שאומרים שביידן טוב לאמריקה אבל לא טוב לישראל אומרים, במשתמע, שהוא כנראה עושה את הדר הנכון. שהרי, התפקיד שאליו נבחר הוא נשיא ארצות הברית, לא נשיא ישראל, לא ידיד ישראל, לא מגן ישראל. נשיא ארצות הברית. אם הוא טוב להם – גם אם הוא לא כל כך טוב לנו – אפשר לומר שהוא ממלא את תפקידו.
עכשיו מספרים: הערב נציג (בהעולם היום) את מה שכלל הישראלים אומרים בממוצע על ביידן, ובינתיים נעשה זאת בחלוקה למגזרים. קל לראות ששני שלישים מהמזדהים כאנשי ימין סבורים שביידן לא טוב, ואפילו גרוע (כשליש) לישראל. קל לראות שבשמאל-מרכז יש שיעור דומה שסבורים שביידן טוב ואפילו מצויין (בעיקר טוב, אפילו בשמאל הקטן אין הרבה שסבורים שביידן מצויין). בימין אף אחת לא חושבת שביידן מצויין, ורק מעטים סבורים שהוא טוב. בשמאל אף אחת לא חושבת שביידן גרוע, ורק מעטות סבורות שהוא לא טוב.
כל זה כמובן לא לגמרי מפתיע. אבל שווה בדיקה השוואתית לעבר. באפריל, במלאת מאה ימים לכהונתו של ביידן, שאלנו שאלות דומות מאוד. לא זהות. במקום ״מצויין״ ו״גרוע״ היה ״בכלל לא טוב״ ו״מאוד טוב״. במקום ״ממוצע״ היה ״מוקדם מדי לומר״ – כי אחרי מאה ימים, הנחנו שרבים ירגישו שמוקדם מדי לומר. צריך לקחת בחשבון, שאולי גם היום רבים מרגישים שמוקדם מדי לומר. ייתכן שאם היינו נותנים אפשרות לומר שמוקדם מדי לומר, רבים היו בוחרים בה, רבים יותר מכפי שבחרו באופציית האמצע ״ממוצע״. כך או כך, מעניין להביט בשני הגרפים, שלפחות במבט ראשון, וכל עוד לא הוכח אחרת, מלמדים על שני דברים.
מצד אחד – שום דבר לא השתנה. גם לפני חצי שנה הימים נתן פחות אמון בביידן הדמוקרטי והשמאל נתן בו יותר אמון. ככל שהולכים שמאלה רואים יותר כחול, וככל שימינה יותר אדום.
מצד שני – יש הבדל ניכר בכל הקבוצות ביחס לביידן, ותמיד הבדל לטובתו. גם בוחרי השמאל (שמאל מרכז ושמאל) העלו את הציון של ביידן. גם בוחרות הימין שמלכתחילה לא היה להן הרבה אמון (אבל חלק מהן בכל זאת אמרו שמוקדם מדי), העלו את הציון. זה לא שביידן זוכה עכשיו לאמון רב מכלל הישראלים. אבל הוא בהחלט נראה פחות מאיים, או פחות מסתורי, מכפי שנראה לפני חצי שנה. הבנו במי מדובר. אולי לא תמיד מה שקיווינו, אבל גם לא יריב מסוכן, או נשיא עויין במיוחד. במילים אחרות: הציון של ביידן עדיין מקוטב על פי עמדה פוליטית, אבל הוא יותר טוב מכפי שהיה בתחילת השנה לכל רוחב הגזרה.
*
הערה: מוקדם יותר העלנו את המאמר הזה לכמה דקות בנוסח אחר, בגלל שגיאה בבדיקת המספרים. הנוסח המוצג כאן הוא הנוסח הנכון. אנחנו מתנצלים על הטעות.