fbpx


5.19/105.13/10

18.3%28.8%23.2%26.7%

כמה יורדת התמיכה בביידן בעקבות הנסיגה מאפגניסטאן

אין נסיגות שמחות. ג׳ו ביידן עצמו מבין את זה. הוא גם אמר את זה, בנאום ההגנה שלו על הנסיגה מאפגניסטאן. נכון – זה לא נראה טוב, לא מצטלם טוב. ומצד שני, גם להישאר לנצח לא מתאים. לא לאמריקאים במצברוח של היום. לא לביידן עצמו, שהחל לדבר על כך שאפגניסטאן אבודה לפני כעשור, עוד בעידן ברק אובמה.

מכאן, הפרדוקס הקבוע של דעת הקהל. מצד אחד, תמיכה גורפת, עד ערב הנסיגה, בהחלטה לסגת. מצד שני, צניחה בתמיכה בביידן כאשר התמונות מקאבול מופיעות על המסך. רגע, זה לא מה שרציתם? כן, זה מה שרצינו. אבל רצינו שזה לא רק ייעשה, אלא גם ייראה טוב. רצינו נסיגה נינוחה, בלי דרמה. ושוב התברר שקשה לאחוז מקל בשני קצותיו. אפשר לסגת, וזה ייראה רע. אפשר להישאר, וגם זה מן הסתם ייראה רע, אבל פחות דרמטי, ופחות בבת אחת, ופחות בגלל מעשה ידי האמריקאים.

האם ג׳ו ביידן הוא נשיא טוב לאמריקאים? האם הוא נשיא טוב לישראלים? בואו והשיבו.

ובהזדמנות זאת: האם יש לכם אמון בשר החוץ יאיר לפיד? בואו ודרגו אותו ואת שאר השרים

כך או כך, הנה מספרים. התמיכה הגורפת בנסיגה בחודשיים האחרונים, בסקרים שונים של ארגונים שונים. הפער בין התומכים למתנגדים עומד על שלושים-ארבעים אחוז עד ליום שבו מתחילה להסתמן הנסיגה עצמה, ואז צונח ל-12 אחוזים סקר האחרון, מ-13 באוגוסט. אם מחפשים מקבילה ישראלית, חישבו על עסקאות להחזרת חטופים או גופות חטופים. תמיכה ציבורית גדולה עד שזה קורה – חמיצות גדולה וקריסת התמיכה ברגע שמתברר המחיר והמעשה נעשה.

לאן תלך דעת הקהל האמריקאית מכאן? זה תלוי בשלושה גורמים: הגורם האחד, וכנראה הפחות חשוב – איך תיראה אפגניסטאן. לאמריקאים אכפת כרגע, אבל עוד מעט האכפתיות תתחלף באדישות. אפגניסטאן היא עוד מדינה מהרבה מאוד מדינות לא לגמרי משגשגות. זיכרון הכיבוש ייעלם במהרה, והשאלה מה גורל האפגאנים לא תטריד את רוב תושבי ארה״ב, אלא אם… הגורם השני – והיותר חשוב – האם למצב באפגניסטאן תהיה השפעה על חיי האמריקאים. ובמילים פשוטות: האם אמריקה תסבול מטרור שמקורו באפגניסטאן. אם כך יקרה, הנסיגה תיראה באור שלילי, נמהרת ומזיקה. אבל זה ייקח מן הסתם זמן, אולי מעבר לקדנציה של ג׳ו ביידן כנשיא. הגורם השלישי שעשוי להשפיע על דעת הקהל הוא קצת מעורפל יותר, וקשור לתפיסת העוצמה האמריקאית. האם בעקבות הנסיגה אמריקה תיארה קטנה יותר, חלשה יותר, קצת מובסת. האמריקאים (כמו כולם) הם בני אדם גאים, ולא אוהבים חולשה. אם תהיה להם תחושה שהנסיגה כרסמה בדימוי העוצמה האמריקאי, יהיו מהם שיראו זאת בעין רעה.

וכמובן, השאלה מה יחשבו האמריקאים על הנסיגה תשפיע גם על רמת האמון שלהם בנשיא, שגם היא שווה כמה מילים של הסבר. בחודשי כהונתו הראשונים, מאז שנבחר ועד היום, ביידן נהנה מתמיכה סולידית, אך לא גבוהה. האווירה הקוטבית בחברה האמריקאית מקשה עליו לקבל תמיכה מיריבים, אבל גם גורמת לכך שרק מעט ידידים יפקפקו בו. למעשה, במובן זה מצבו לא שונה בהרבה ממצבה של ממשלת ישראל המכהנת (בוחרי ״רק ביבי״ לא אוהבים אותה, לא משנה מה תעשה, בוחרי ״רק לא ביבי״ ממשיכים להעדיף אותה על האלטרנטיבה, לא חשוב מה תעשה). השאלה היא האם המראות מאפגניסטאן יביאו לתפנית לרעה במצבו, כפי שהסתמן מסקר ראשון שהוריד אותו מתחת לחמישים אחוזי תמיכה.

התקדימים לא בהכרח משחקים לטובתו של ביידן. ציבורים במדינות רבות לא תמיד מעריכים את המנהיג שמסיג כוחות, ואפילו אם הנסיגה זוכה לתמיכה. כך אהוד ברק אחרי היציאה מלבנון, ואריאל שרון אחרי הנסיגה מעזה. כך ג׳רלד פורד אחרי הנטישה של ויאטנם, וג׳ימי קרטר אחרי הבריחה מאיראן. כמובן, יש שמנווטים את דרכם ביתר כשרון. רונלד רייגן קיפל את הדגל האמריקאי בלבנון (בראשית שנות השמונים), ומיהר לפלוש לגרנדה, אולי כדי להסיח את דעת הציבור מהכישלון ולספק הצלחה מיידית. ספק אם לביידן יש אפשרות לעשות מהלך דומה, ומה שאיבד השבוע הוא את התדמית המוצלחת של המנהל היעיל, שגם אם אינו מקרין השראה רבה על ציבור הבוחרים, הוא עומד בראשו של ממשל אפקטיבי ומקצועני. זו לא בהכרח תהיה ״עיראק״ של ביידן. זו יכולה להיות ״קתרינה״ של ביידן – סופת ההוריקן מ-2005, שהוכיחה לאמריקאים שממשל הנשיא בוש פשוט איננו מתפקד היטב במצבי חירום. התחזיות, ממש מהזמן האחרון, שהצבא האפגאני יחזיק מעמד, ושהנסיגה לא תוביל להתמוטטות של הממשלה בקאבול, רודפות את ביידן. אלה תחזיות של ״ווישפול ת׳ינקינג״ לא של מקצוען קר רוח ומנוסה.

כך או כך, ביידן החליט לספוג את המכה בתדמית, ולקוות שהציבור ייזכר במהרה שבעצם לא רצה להיות באפגניסטאן. הציבור יבין, כך הנשיא מקווה, שזו הייתה הסרה מהירה של פלסטר. הסרה כואבת, חותכת, אבל הפלסטר ירד, ועוד מעט הכאב יעבור.

(מקורות לנתונים: האתר 538, סקרי גאלופ ואיספוס)

, , , , , , ,