יהודים וערבים חיים בישראל יחדיו, לפעמים בטוב, לפעמים קצת פחות בטוב. חלקם מכירים את הקבוצה השנייה, הרבה מהם לא מכירים, או נפגשים באופן שטחי בלבד, רק בזירת הרחוב, ולא בזירות נינוחות יותר של ידידות והיכרות. יש להם דעות נכונות ופחות נכונות אלה על אלה. מצד אחד, כבר הרבה שנים שהם ביחד. מצד שני, כבר הרבה שנים היחסים מתוחים לעיתים. חלק מהערבים נותנים לזה ביטוי בעמדה שלילית על יהודים. חלק מהיהודים נותנים לזה ביטוי בעמדה שלילית על ערבים. רובם – צריך לומר – מבינים שדעות שליליות לחוד וכורח מציאות לחוד. הם יודעים שעתידם משותף.
איזה ציון תתנו לראש הממשלה נפתלי בנט?
ומה דעתכם על מפכ״ל המשטרה, קובי שבתאי?
השבוע של יום העצמאות, שבא בשבוע שאחרי סוף הרמדאן, על שלל אירועיו, הוא שבוע עם פוטנציאל למתיחות ביחסי יהודים וערבים. שבוע שבו היהודים חוגגים, ורבים מהערבים קצת פחות חוגגים, ולעיתים אפילו מתאבלים. אפשר להתווכח על השאלה אם יש להם על מה להתאבל. האם האלטרנטיבה למדינת ישראל הייתה טובה להם יותר. אגב, תשובתם תהיה כזאת: הם לא רוצים אלטרנטיבה לישראל, הם רוצים ישראל אלטרנטיבית, טובה יותר לטעמם. והם רוצים לצידה גם מדינה פלשתינית. אבל נעזוב את הוויכוח, הזה, הישן והמוכר. נתמקד ביחסי יהודים וערבים בתוך ישראל, ובמה שהם חושבים אלה על אלה.
הנתונים מתוך מה שמציג השבוע, כמו כל שנה לקראת יום העצמאות, המכון למדיניות העם היהודי. הנתונים נאספו על ידי אתר המדד, ושוקללו על ידי הפרופ׳ קמיל פוקס. אפשר יהיה לראות אותם במלואם באירוע הזום הפומבי של המכון (הרשמה לאירוע כאן), אבל משהו מהם נראה עכשיו. משהו שעשינו ברגע האחרון, בניסיון לזהות תנודות מהירות בדעת הקהל.
השאלה שאנחנו שואלים, גם יהודים וגם ערבים היא כמה מאנשי הקבוצה השנייה ״קיצונים פוליטית״. אנחנו שואלים יהודים על ערבים, וערבים על יהודים. האפשרויות לתשובה הן, בסדר עולה: מעט מאוד, חלק, רבים אך לא רובם, רובם. מה התשובה? נתמקד בתשובת היהודים על הערבים. כחמישית מהיהודים חושבים שרק מעט ערבים קיצונים פוליטית, וכחמישית סבורים שרוב הערבים קיצונים פוליטית. אלה עמדות הקצה. באמצע, כשליש אומרים ״חלקם״, וכמעט שליש אומרים ״רבים אך לא רובם״, שזה בעצם ״חלקם״ קצת יותר גדול. בדקנו את המצב לפני ארבע שנים, בדקנו אותו שוב במרץ השנה. התוצאות דומות למדי (יש בכל זאת פער מסוים בגלל שב-2018 הייתה גם אפשרות של ״לא יודעים״ שלא הייתה הפעם).
מה מספרים לנו הנתונים האלה? הם מספרים לנו שלא מעט יהודים חושבים שהרבה מאוד ערבים הם ״קיצונים פוליטית״, כלומר, רואים אותם כמי שמחזיקים בעמדות שאינן במסגרת המיינסטרים הסביר והמתקבל על הדעת. כמובן, כאשר בני אדם סבורים ששיעור לא מבוטל מחבריהם וחברותיהן של קבוצה אחרת הם ״קיצונים״, הם יפיקו מהתובנה הזאת מסקנות אידיאולוגיות, ואולי גם מעשיות. הם יחששו מהם, הם ירצו להגביל אותם, הם יסתייגו משיתוף פעולה איתם. כל הדברים שעושים מול ״קיצונים״.
וכאמור, את כל זה למדנו מחדש בסקר שערכנו במרץ, כדי לשקוד עליו בלי לחץ לקראת פרסום הנתונים בתחילת מאי. אלא שאז בא חודש אפריל. באו פיגועים קטלניים, שבחלקם השתתפו ערבים ישראלים, באו מהומות בהר הבית, באו קרבות מדיניים, בא רמדאן והריטואל הנלווה אליו של התלהמות. באפריל פתאום הבנו, שאולי הצגת הנתונים של מרץ לא תיתן תשובה טובה לשאלה מה חושבים היהודים עכשיו, אחרי הפיגועים, אחרי המהומות. פתאום חשבנו שאולי כדאי לשאול שוב, את אותם יהודים, האם שינו את דעתם. ושימו לב: זה לא רק לשאול שוב את אותה שאלה. זה לשאול שוב את אותה שאלה את אותם אנשים. מה שמאפשר לדעת במדויק כמה נשארו בעמדתם הקודמת, וכמה הושפעו ממשהו שחודש האחרון עד כדי שינוי עמדה. כמובן, לא תמיד ברור מה שינה את דעת המשיבים. אבל אפשר להניח שאם היה חודש גדוש באירועים, ואם הרבה משיבים שינו את דעתם, עשוי להיות קשר בין השינוי לבין האירועים. לכן שאלנו.
התוצאות טריות ממש. פרופ׳ פוקס עבד עליהן בשבוע שעבר. הוא בחן תשובות חוזרות של כחמש מאות יהודים ישראלים שהשיבו לשני הסקרים, של תחילת מרץ ושל סוף אפריל. המסקנה: שינוי, אבל לא דרמטי. ועוד מסקנה: כצפוי, מי שבחרו בקטגוריות האמצע שינו את דעתם יותר. כלומר, מי שחושבים שרק ״מעט״ ערבים הם קיצונים, או ש״רוב״ הערבים הם קיצונים, לא שינו את דעתם לנוכח האירועים (לאלה שאמרו ״רוב״ גם אין כל כך למה לשנות, כי אין קטגוריה יותר חזקה מ״רוב״). מי ששינו הם משיבים שאמרו ״חלקם״ או ״רבים אך לא רובם״. חלק קטן יותר מהמשיבים (7%) שינו את דעתם על הערבים ״לטובה״, כלומר, עברו לקטגוריה פחות ״קיצונית״. חלק גדול יותר מהם (13%) שינו את דעתם על הערבים ״לרעה״, כלומר, עברו לקטגוריה יותר ״קיצונית״. זה אומר שורה תחתונה שונה במעט, ולכיוון שלילי. יותר יהודים חשבו באפריל שהרבה ערבים הם קיצונים, לעומת שיעור היהודים שחשבו כך במרץ.
הנה החלוקה, שלשם הפשטות מוצגת בשתי קטגוריות בלבד: מי שאמרו ״מעט מאוד״ או ״חלק״, הם קטגוריית הממעיטים. מי שאמרו ״רבים״ או ״רוב״, הם קטגוריית המרבים. בקרב המשיבים החוזרים החלוקה היא כזאת:
54% היו ונשארו בקטגוריה הממעיטה.
27% היו ונשארו בקטגוריה המרבה.
7% זזו לכיוון הקטגוריה הממעיטה.
13% זזו לכיוון הקטגוריה המרבה.
התוצאה: בסיבוב של מרץ כשליש אמרו ״הרבה״ או ״רוב״. בסיבוב של אפריל כ-40% אמרו ״הרבה״ או ״רוב״ (מקרב מי שהשיבו פעמיים – הנתונים ביחס לכלל המשיבים במרץ שונים, ומופיעים בגרף). סיכום: אולי אפשר לראות כאן את השפעת האירועים על האוכלוסייה. למרות שרק מעטים מאוד מבין הערבים עשו פעולות קיצוניות בחודש אפריל, הפעולות הללו כנראה גרמו לקצת יותר יהודים לחשוב שיותר ערבים הם קיצונים.
