כבר שלושה שבועות שאנחנו משחקים בתחזית הבחירות של המדד וכאן חדשות (אם עוד לא הצטרפתם, זה הזמן, בתחתית המאמר יש חלון להצטרפות). שלושה שבועות לא קלים: מפלגות עוד לא התגבשו, מועמדים עוד לא נקבעו. כשהתחלנו, נפתלי בנט עמד בראש ימינה, ניצן הורוביץ היה מנהיג מרצ, תקווה חדשה עוד הייתה מפלגה שרצה לבד בכל הכוח. כשהתחלנו, איתמר בן גביר עוד נראה כמו מישהו שנשען על סמוטריץ׳, ולא להפך, העבודה עוד סירבה להתאחד עם מרצ (היא עדיין מסרבת, השלה לכמה זמן), גדי איזנקוט עוד לא החליט (הוא עדיין לא החליט, זה מתחיל להיגרר קצת יותר מדי). בדיוק בגלל זה, דיוק מוקדם בתחזית מקנה למשתתפים יותר נקודות. דיוק מוקדם קשה יותר. אבל לא בלתי אפשרי. לא ביחס לכל המפלגות.
האם החברה הישראלית כיום מאוחדת או מפוצלת? בואו לומר מה דעתכםֿ
חילונים, חרדים, מסורתיים וכל השאר – מה יש לכם לומר על החרדים בישראל
כך או כך, החלטנו לעשות בדיקה קצרה, מעין סיכום ביניים. לא של הממוצע שמקבלת כל מפלגה בתחזית (אם תמלאו את התחזית, ותשתתפו במשחק, תוכלו לראות את הממוצע לכל מפלגה), אלא של הממוצע שמקבלת כל מפלגה מהבוחרים שלה. כלומר – כמה מושבים בוחרי הליכוד סבורים שהליכוד תקבל בבחירות. כמה מושבים בוחרים יש עתיד סבורים שיש עתיד תקבל בבחירות. אנחנו יודעים מהסיבוב הקודם, שבוחרים של מפלגה נוטים לתת לה יותר מושבים מכפי שהיא מקבלת בסקרים. כלומר, עצם התמיכה במפלגה היא מקור לאופטימיות ביחס אליה. וזה נכון גם הפעם. לדוגמה, בשלב זה, בוחרי מרצ הם היחידים שסבורים שמרצ תעבור את אחוז החסימה בלי קושי. הם סבורים, בממוצע, שתכניס כמעט חמישה מושבים לכנסת. בוחרי העבודה סבורים שמרצ תעבור, אבל רק עם קצת יותר מארבעה. בוחרי כל שאר המפלגות נותנים למרצ בתחזית שלהם, בממוצע, פחות מארבעה מושבים.
או, דוגמה אחרת, יש עתיד. בסקרים היא מקבלת 22 מושבים (על פי הממוצע המשוקלל של המדד). בוחרי יש עתיד סבורים שתקבל יותר – 23 מושבים. בוחרי הליכוד וש״ס סבורים שתקבל פחות – 20 מושבים. עכשיו נשאל: מי יודע יותר טוב? גם על זה יש סוג של תשובה, שנסמכת על התחזית מהבחירות הקודמות. שהרי, גם בבחירות הקודמות ערכנו משחק תחזית, וביחס לבחירות הקודמות אפשר לבדוק מה קרה בפועל. כלומר, מה היה הפער בין התחזית לבין המציאות.
בבחירות הקודמות יש עתיד זכתה ב-17 מנדטים. הבוחרים שלה חשבו שתקבל יותר: 19 (על פי ממוצע תחזית אחרונה לפני הבחירות). בוחרי הליכוד, ימינה וש״ס חשבו שיש עתיד תקבל 17 מנדטים. משמע, במקרה הזה, הבוחרים של המפלגות היריבות דייקו יותר מבוחרי יש עתיד ביחס לשאלה כמה תקבל יש עתיד. האם כך זה עובד גם במפלגות אחרות? נבדוק: בבחירות הקודמות מרצ קיבלה 6 מנדטים. הבוחרים של מרצ היו פסימיים, הם חשבו שתקבל פחות. הממוצע היה 4.5 מנדטים. כלומר, הם טעו במנדט (אם נעגל 4.5 ל-5). האם זו היתה הטעות הגדולה ביותר? להפך, היא היתה הקטנה ביותר. בוחרי מפלגות אחרות היו עוד יותר פסימיים ביחס לסיכוייה של מרצ. בוחרי הליכוד חזו לה 3.5, בוחרי ימינה 3.6, בוחרי ישראל ביתנו 4. שלא כמו בוחרי יש עתיד שטעו יותר מאחרים, בוחרי מרצ טעו פחות מאחרים. שלא כמו בוחרי יש עתיד, שטעו כלפי מעלה, בוחרי מרצ טעו כלפי מטה.
מי חזה היטב את התוצאה של מפלגתו? בוחרי ש״ס. הם חשבו שמפלגתם תקבל תשעה מושבים והיא קיבלה תשעה מושבים. העניין הוא, שגם כל האחרים חשבו שש״ס תקבל תשעה מושבים. ש״ס היא לא מפלגה שלבוחרים שלה קל איתה – ש״ס היא מפלגה שלכולם קל איתה. כך גם יהדות התורה. מפלגה יציבה מאוד, שהבוחרים, גם שלה וגם של מפלגות אחרות, דייקו בתחזית ביחס אליה, לפחות בבחירות הקודמות. אגב, בוחרי ש״ס חוזים גם עכשיו 9 מושבים לש״ס, אבל בוחרי יהדות התורה חוזים למפלגתם קרוב יותר ל-8 מנדטים, אחד יותר מהסיבוב הקודם.
הנה טבלה. רואים בה את התחזית של בוחרי ארבע מפלגות לאותן ארבע מפלגות. היא מדברת בעד עצמה. היא מלמדת עד כמה רוב החוזים נשענים במידה רבה על הסקרים, ולא מתרחקים הרבה ממה שאפשר לראות בהם, ומצד שני כן מתרחקים קצת, בדרך כלל לכיוון שמתאים להם אידיאולוגית. במציאות שבה כל מנדט או שניים מכריעים את התוצאה, זה מסביר במידת מה תופעות של הפתעה ואכזבה למחרת הבחירות.
