1.
אין דבר פחות ממוקד מלומר שצריך ״לחשוב מחוץ לקופסה״ על עזה. בכלל, לחשיבה מחוץ לקופסה יצא שם טוב מדי, ולא בהכרח בצדק. מחוץ לקופסה מסתובבים בעיקר רעיונות הזויים, מסוכנים, תמוהים. דרו בויד ויעקב גולדנברג כתבו על זה ספר: לחשוב בתוך הקופסה. הנה, כך כתבו: ״יצירתיות מושגת רק לעתים רחוקות על ידי הרחבת אופקים; סביר הרבה יותר שדעתכם תוסח בשל כוכבים בגלקסיה מרוחקת, ושבמוחכם יצוץ רעיון שאינו רלוונטי לכאן ולעכשיו. אבל חשוב יותר, הגבהת המבט מעודדת חשיבה מופשטת, כלומר חשיבה נטולת בסיס מוחשי. רעיונות כאלה נוטים להיות נדושים יותר מאשר יצירתיים, שכן אבן הבוחן לרעיונות חדשניים באמת מגיעה כשמיישמים אותם״.
ובתרגום לעזתית. הנתונים ידועים, השחקנים מוכרים, האינטרסים קבועים, הזירות לא משתנות. אפשר להציע הרבה מאוד רעיונות מחוץ לקופסה ביחס למה שאפשר לעשות עם עזה, ומעט מאוד רעיונות ישימים ביחס למה שאפשר לעשות עם עזה. ישימות היא מרכיב הכרחי. ויש עוד מרכיב הכרחי: רמת סיכון סבירה. כלומר, אין טעם להציע רעיון יצירתי שאם יצליח זה יהיה נפלא אבל אם ייכשל זה יביא לחורבן. בעיקר אין טעם להציע רעיון כזה אם הסיכון של חורבן נמדד באחוזים ולא בשברי אחוזים.
2.
אחרי הדיבורים על קופסה, אפשר לדבר על הממשלה. יש מי שמאוכזבים מהעובדה שממשלת נתניהו פועלת בעזה בדרך שמזכירה להפליא את הדרכים של כל קודמותיה. הרי הבטיחו ימין-מלא, מתלוננים הימנים. נו, נראה אתכם, מתגרים השמאלנים.
לטעמי, העובדה שהממשלה פועלת בדומה לקודמותיה דווקא מרגיעה. במשך שלושה חודשים הממשלה עסקה בניסיונות לפעול אחרת מקודמותיה, לעשות מהפכות דרמטיות, לחולל שינוי חוקתי מפליג. זאת הייתה בהחלט יציאה מחוץ לקופסה, והתוצאה הייתה כאוס. טוב שכאשר הגיעה לעיסוק ישיר בחיי אדם זחלה בחזרה לקופסה. זה בדיוק מה שצריך עכשיו – קופסה. עם קירות ממוגנים נגד רקטות.
3.
אין טעם להתלונן על כך שראש הממשלה נתניהו עושה שיקולים פוליטיים בזמן המערכה בעזה. אין טעם להניח שנתניהו יכול להימנע משיקולים פוליטיים בזמן המערכה בעזה. לפוליטיקאים יש שיקולים פוליטיים. תמיד. בכל זמן. כשהם ערים וכשהם ישנים. כשהם עושים שלום וכשהם עושים מלחמה. זה היה המצב כאשר שמעון פרס יצא למבצע ענבי זעם. זה היה המצב כאשר מנחם בגין הורה להפציץ את הכור בעיראק. זה היה המצב כאשר יצחק רבין שלח את צה״ל לבלום את האינתיפאדה הראשונה.
נסו הצעה כזאת: צריך להימנע משיקולים כלכליים בזמן מלחמה. לא עובד, נכון? נסו גם: צריך להימנע משיקולים דיפלומטיים בזמן מלחמה. גם זה לא עובד. נסו: צריך להימנע משיקולים של מורל העם בזמן מלחמה. בטח שלא עובד. מלחמה (או מבצע, או פרץ אלימות, או איך שתקראו לזה) איננה יציאה מחוץ למרחב ולזמן. מלחמה מתנהלת בעולם, היא מתנהלת במקביל לכל שאר הדברים. נכון, צריך לקוות ששיקולים הנוגעים לה עולים בעוצמתם על שיקולים אחרים. אבל צריך להבין שהם תמיד מתקיימים במקביל – ביחד – עם שיקולים אחרים. שיקולים כלכליים, מדיניים, חברתיים – גם פוליטיים.
4.
לפעמים, ההצלחה של צה״ל פוגעת בו. דוגמה מובהקת היא תחום המודיעין.
צה״ל (והשב״כ) אסף מידע מדויק על תנועות של מפקדים בג׳יהאד. הוא ידע באיזה קומה הם ישנים, באיזה חדר, באיזו מיטה, ליד איזה חלון. צה״ל יודע דברים, זו המסקנה. הוא יודע אותם בדיוק מירבי.
התפעלות מהידע מולידה ציפייה: שצה״ל יידע איך הג׳יהאד יגיב, שצה״ל יעריך נכון מה יעשה חמאס, שצה״ל יוכל לקבוע בוודאות אם כן או לא תפתח אש בצפון, שצה״ל יודיע בלי היסוס מתי הושגה ״הרתעה״. כמובן, כל אלה דברים שצה״ל אינו יכול לעשות. במקרה הטוב, הוא יכול לעשות אותם קצת יותר טוב מקורא עיתונים עירני. במקרה הפחות טוב, גם זה לא בטוח.
במילים אחרות: הצלחה מרשימה ביצירת מודיעין טקטי מובילה לציפייה לא ריאלית ביחס למודיעין אסטרטגי.
5.
האם ראוי שעשרות אלפים ילכו להופעה בפארק הירקון בשעה שמאות אלפים מבני עמם מתרוצצים בדרך למקלטים? הנה שאלה עתיקה כימי המדינה, שאין דרך להכריע בה. אפשר לומר: טוב שמתקיימת נורמליות במקומות היחסית מוגנים. אפשר לומר: חבל שלא מתקיימת סולידריות במקומות היחסית מוגנים.
במלחמת העצמאות היו מי שירדו להילחם בנגב, והיו מי שישבו בבתי קפה. ב-1960, כאשר צעירים החלו לבלות עוד יותר מזמנם בבתי קפה, חבר הכנסת והסופר יזהר סמילנסקי, השתאה על מי שמבקשים ״חוויית-מעט ובלבד שתהיה חריפה, מהירה וזולה”. הוא הדביק להם את הכינוי “דור האספרסו”. במלחמת המפרץ הראשונה, ראש העיר תל אביב, שלמה להט, כינה את העוזבים את העיר ״עריקים״. השאלה נשארה אותה שאלה: האם מי שלא תחת אש צריך לסבול לשם הזדהות, או שמוטב שמי שלא תחת אש יחיה את חייו, כי אין שום ערך לסבל שיסבול. זה סבל מיותר.
יצאתי לחצר, וחשבתי על השאלה הזאת. ברקע, מפארק הירקון הסמוך, נשמעו צלילי גיטרה, ואי אפשר היה שלא לזהות את קולו החורק של אביב גפן. אי אפשר היה שלא לשמוע אותו אומר: ״בחרנו בחיים״. מייד אחר כך פצח בשיר: ״האימה האיבה / קולות המלחמה / ושנאת אחים / שבכל יום גוברת״.
