פוטין
למנהיג מנצח, החוכמה היא להבין מתי לעצור. בעשורים האחרונים, ולדימיר פוטין עשה כמעט כל מה שרצה, והעולם אפשר לו לעשות כמעט כל מה שרצה, בהתנגדות מינימלית. הוא נלחם בגיאורגיה כשרצה. הוא נכנס לעשות סדר בסוריה כשרצה. הוא פלש לחצי האי קרים כשרצה. בכל פעם נשמעו אזהרות שהנה-הנה הפעם הוא עומד להתחרט. האזהרות התבררו כריקות מתוכן. פוטין השיג את מטרותיו.
יכול להיות שגם אם יפלוש לאוקראינה ישיג מטרה. יכול להיות שישיג את המטרה גם בלי צרוך לפלוש – עצם האיום ההולך ומתגבר יספיק כדי לחלץ ויתורים מיריביו. ויכול להיות שאוקראינה היא תחנה אחת יותר מדי. זה תלוי בשאלה עד כמה הרוסים נחושים. זה תלוי בשאלה עד כמה האמריקאים נחושים. זה תלוי בשאלה עד כמה האירופים נחושים. פוטין מניח שרק הרוסים נחושים. ויכול להיות שזה המצב. אבל לא בהכרח. ההיסטוריה גדושה בסיפורים על מנהיגים שהפכו שרשרת של הצלחות לכישלון גדול, בגלל שלא הבינו מתי לעצור. זה יכול לקרות גם לפוטין, בעיקר משום שהקלפים שיש בידו לא כל כך חזקים. יש לו פחות עוצמה צבאית, מדינית, פוליטית וכלכלית מאשר ליריביו. הדבר היחיד שיש לו יותר מהם זו נחישות, מתובלת בעורמה. כל עוד הם אינם נחושים, הוא ינצח. אבל אם לפתע יתברר שבתהליך פלאי הצמיחו עמוד שדרה, הוא עלול לגלות שהימר לא טוב.
איפה הייתם מעדיפים לגור: פנטהאוז, בית עם גינה, עם בריכה, דירת גן? בואו וספרו לנו איך אתם חיים
האם לדעתכם התוכנית הכלכלית החדשה של בנט וליברמן תשפר את מצבכם? הקליקו ובואו וספרו לנו
ביידן
לפני ארבעה-חמישה ימים, נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן הודיע שאם רוסיה תפלוש לאוקראינה, צינור הגז נורד סטרים 2 לא ייכנס לפעולה. זו הודעה טכנית, כמעט משעממת, אבל למעשה האיום המעניין ביותר עד כה של ביידן על פוטין. ולא רק על פוטין – גם על מדינות מערב אירופה, ובראשן גרמניה. צינור הגז הזה הוא אחד מהמיזמים הכלכליים החשובים ביותר של רוסיה. הוא גם מיזם חיוני לגרמניה, שהגז יעבור אליה. גרמניה לא מיהרה להתייצב בעמדה לוחמנית מול הרוסים בשאלת אוקראינה, בין השאר, בגלל התלות שלה בגז הרוסי. אמריקה לא מרוצה מההססנות הגרמנית. היא רוצה עמדה אחידה וברורה נגד פוטין.
לא ברור איך ביידן מתכוון למנוע הפעלה של צינור גז שאיננו אמריקאי, והפעלתו אינה תלויה באישור אמריקאי. הוא טיפס על עץ גבוה, שעלול להוביל אותו לדרך של עימות ישיר עם הגרמנים. מה יעשה – סנקציות על גרמניה? הפצצה של הצינור? איך ימנע הפעלה שלו? אחד ההבדלים העיקריים בין מה שעושה רוסיה למה שעושה אמריקה בשנים האחרונות נוגע לאמינות האיום. רוסיה מאיימת – ומקיימת. אמריקה מאיימת – ומוותרת. יש לזה תמיד סיבות טובות. אבל יש לזה גם מחיר. את מי שמאיים ולא מקיים קשה לקחת ברצינות, גם כאשר הוא מתכוון לקיים. פוטין לא נראה כמי שלוקח את ביידן ברצינות. השאלה עד כמה ביידן לוקח את ביידן ברצינות.
בנט
המשבר באוקראינה הוא אירוע שאיננו מבשר טובות לישראל. זה בגלל שבאופן כללי, לישראל יש בעיה מתפתחת שנוגעת להרבה מאוד זירות. אפשר לתאר אותה על קצה המזלג כך: פעם הייתה לישראל עסקה ברורה ודי משתלמת – תמיכה ללא סייג במדיניות האמריקאית, וגב אמריקאי ללא סייג, או כמעט ללא סייג, לצרכים הביטחוניים הקריטיים של ישראל. העסקה הברורה הזאת כבר לא על הפרק. האמריקאים כמובן עוד רוצים את התמיכה ללא סייג, אבל בתמורה להרבה פחות גיבוי. הם כבר לא נוכחים במזרח התיכון כמו פעם. הם כבר לא מחויבים למניעת פיתוח גרעיני באיראן כמו פעם. הם כבר לא מסתובבים כמו בריון גדול שאויבי ישראל חוששים ממנו כמו פעם. זה מחייב את הבכירים בירושלים לשקול מחדש כל אירוע. מצד אחד, גם בגרסה המופחתת, התמיכה האמריקאית היא עדיין הרבה מאוד. הרבה מכדי שישראל תוכל לוותר עליו. מצד שני, בגרסה המופחתת המחיר מתחיל לכאוב – ביחסים עם סין המתעצמת, ביחסים עם רוסיה המתערבת, אולי גם ביחסים עם מדינות נוספות (מצרים, ערב הסעודית).
המשבר באוקראינה הוא בסך הכל דוגמה קטנה של הבעיה הגדולה. האמריקאים ילחצו על ישראל להתייצב לצדם. הרוסים יושבים עם מטוסי קרב בסוריה, ולישראל אין עניין להרגיז אותם. ברקע – ישנה איראן. אם האמריקאים יבטיחו לחץ כבד על איראן בתמורה לתמיכה ישראלית בעניין אוקראינה, יהיה מקום לשקול. אבל הם כנראה לא יבטיחו. כלומר, יבקשו את התמיכה בלי לתת תמורה (כי בעיניהם, מה שהם נותנים כבר עכשיו מספיק). אבל ישראל בכל זאת תיקח בחשבון שעמידה לצד ארה״ב עלולה לסבך את המצב מול איראן (שתמיכה בה היא אחד הקלפים שפוטין מחזיק נגד האמריקאים). לא פלא שבנט ולפיד המליצו לשרי הממשלה לא לדבר על המשבר באוקראינה. ובגלל המשקל הסגולי הגבוה של מה שמדובר בו, יש אפילו סימנים שעל ההמלצה הזאת הם מתכוונים להקפיד.
