אלו ימים של מתח ומבחן. נשיא חדש נבחר, והעולם תוהה על עתידה של ארה”ב, על עתידה של מדיניות ארה”ב, על עתידה של השתתפות ארה”ב בעניינים בינלאומיים. האמריקאים הולכים לקלפיות וחושבים על הכלכלה, ההגירה, ההפלות. שאר העולם חושב על דברים אחרים.
כל נשיא חדש הוא קופסה שחורה. כן, גם אם הוא היה הנשיא לפני ארבע שנים. כן, גם אם היא סגנית הנשיא המכהן. נשיא חדש חושב מחדש על תוכניות, נטיות, מינויים, עדיפויות, לחצים. אנחנו יודעים – וב”אנחנו” אני מצמצם את ההקשר לדיבור על ישראלים – שעל נשיא חדש מוטלת החובה להיות “טוב” לאמריקה. אנחנו רוצים לחשוב ש”טוב” לאמריקה לא אומר “פחות טוב” לנו, הישראלים, שאין להם יכולת ממשית להשפיע על בחירת מנהיג אמריקאי חדש, אך הם מושפעים במידה רבה מהתוצאה.
בשבוע שעבר שאלנו את הישראלים (במסגרת הסקר של המכון למדיניות העם היהודי) שתי שאלות על דונלד טראמפ וקמלה האריס. שאלנו מי מביניהם “טוב יותר” לארה”ב, ומי “טוב יותר” לישראל. בסקר של המכון לדמוקרטיה שאלו שאלה דומה, אבל רק על ישראל: “מבחינת האינטרסים של ישראל, מי משני המועמדים לנשיאות בארה”ב יהיה טוב יותר?״. לא הגדרנו מה פירוש “טוב יותר”, והמכון לדמוקרטיה לא הגדיר מה פירוש ״האינטרסים של ישראל״. “טוב יותר” יכול להיות דברים רבים. ועדיין, קיבלנו תשובה שנראית הגיונית: בסך הכל, שיעור הישראלים הסבורים שטראמפ והאריס טובים יותר לאמריקה הוא בערך באותו גודל. תומכי ימין אומרים שטראמפ טוב יותר לאמריקה, תומכי מרכז-שמאל אומרים שהאריס. אך כאשר הפרספקטיבה משתנה, כאשר שואלים את הישראלים על המועמדים וישראל, התשובה משתנה גם היא – ל-56% לטראמפ מול 20% להאריס (61%-20% בקרב יהודים, ובנתוני המכון לדמוקרטיה, 72%-11% בקרב יהודים).
מה גורם לשונות? מיהם הישראלים הסבורים שהאריס טובה יותר לאמריקה אבל שטראמפ טוב יותר לישראל? אלה בעיקר ישראלים מהמרכז והשמאל שמשנים את דעתם. הנה דוגמה איך: 75% מהישראלים שמגדירים עצמם כ”מרכז-שמאל” אומרים שהאריס טובה יותר לאמריקה. קל להבין מדוע. לישראלים האלה יש דעות דומות לדעות של המפלגה הדמוקרטית בנושאים כמו הפלות, דמוקרטיה, כבוד לזכויות המיעוטים. אך כשואלים אותם על המועמדים וישראל, רק 46% מהם בוחרים בהאריס כטובה יותר, בעוד שהשאר משנים את התשובה לטראמפ (10%), או ל”אף אחד” (22%) או ל”לא יודעים” (22%). לרבים מהישראלים מהמרכז-שמאל קשה להצביע במפורש על טראמפ — טראמפ! — כבחירה העדיפה. ועדיין, הם מבהירים את בחירתם בכך שהם נמנעים מלהמשיך עם האריס כשהשאלה משתנה. בטבלה שמופיעה כאן תוכלו לראות את כלל המעברים משאלת הטוב לאמריקה לשאלת הטוב לישראל. 15% ממי שאמרו שהאריס טובה יותר לאמריקה, עברו לטראמפ בשאלת הטוב לישראל. אף ישראלי לא עבר מטראמפ להאריס.
האזינו להסכתי הקיפוד והשועל על הבחירות באמריקה
בחירות באמריקה: העם נגד האליטות, 1824
בחירות באמריקה: לעצור את המהגרים, 1924
יש מי שעשויים לחשוב שזה מוזר. “טוב יותר לישראל” צריך לשקף אידאולוגיה. לכן, אולי אפשר היה לצפות שישראלים שתומכים, נניח, במשהו כמו “פתרון שתי המדינות” וישראלים שתומכים במשהו כמו “סיפוח” לא יצביעו על אותו אדם כ”טוב יותר” לישראל. ועדיין, רוב ברור של ישראלים עושה זאת. למה? אולי כי בכל זאת יש כמה דברים שרוב הישראלים מסכימים עליהם, ואלה בדיוק הנושאים שבהם טראמפ נראה להם כבחירה הטובה יותר”.
ניתן דוגמה ברורה ועכשווית. יש עוד, אבל נשתמש באחת: מעמדה של אונר”א. לאחר שנים רבות שבהן הארגון הכביכול הומניטרי שירת בעיקר מטרה אחת – לשמר את בעיית הפליטים הפלסטינית כבעיה ולמנוע כל תקווה למציאת פתרון לפליטים שלא יפגע בביטחונה ובעתידה של ישראל – ישראל סוף סוף איבדה את הסבלנות. ההשתתפות של עובדי אונר”א בטבח 7 באוקטובר ובמה שבא לאחריו, הניעה את הכנסת לפעול. היא החליטה שישראל תנתק קשרים עם הסוכנות, ובכך תקשה על אונר”א לתפקד.
האו”ם הגיב כפי שהיינו מצפים שיגיב. ארה”ב הגיבה – ובכן, זה המקום שבו ה”טוב לישראל” מתממש – באמירה שהיא “מוטרדת מאוד”. ארה”ב של ממשל ג׳ו ביידן וקמלה האריס כינתה את אונר”א “שותף מרכזי”. נזכיר: זו הסוכנות שנגדה הצביעו 92 חברי כנסת. היחידים שהתנגדו לניתוק הקשרים עם אונר״א היו חברי הכנסת הערבים – עשרה במספר. אין קונצנזוס מובהק מזה. אין סימן ברור יותר ש”טוב לישראל” פירושו לקבל את הרעיון שאונר”א אינה פתרון לשום דבר, היא בעיה שיש להזיז מהדרך.
מהי עמדתה של האריס ביחס לאונר”א? שגרירת ארה”ב לשעבר באו”ם, ניקי היילי, תיארה את המצב במדויק: “ארה”ב [בתקופת טראמפ] הפסיקה לתת להם מאות מיליוני דולרים… ביידן-האריס החזירו את הכספים״. עמדת ממשל ביידן (ואין שום רמז לכך שהאריס התנגדה לעמדת הממשל) היא עמדה שכמעט כל הישראלים דוחים. זו לא עמדה שהקואליציה הימנית דוחה. זה לא “נתניהו” שדוחה. זה לא “המחנה שתומך בסיפוח״ שדוחה. אלה נציגי כל הישראלים היהודים. 80% מהמדינה. קונצנזוס נדיר על מה שצריך לעשות, על מה שטוב יותר לישראל.
אפשר לקרוא לזה מבחן לקמוס. אפשר לראות בזה משהו שמאפשר להתנער, ולו לרגע, מהמחשבה השגרתית ש”טוב יותר” לישראל זה תמיד בעין המתבונן, נושא לוויכוח בין שניים או שלושה מחנות. לא תמיד: במקרה של אונר״א אין ויכוח. יש הסכמה. במקרה של אונר״א אפשר בהחלט לתת תשובה מה טוב יותר לישראל – בעיני הישראלים.
למה רוב גדול של ישראלים מעדיפים את טראמפ על האריס? אונר”א היא התשובה.
גירסה באנגלית של מאמר זה מופיעה בשבועון Jewish Journal
