ישראל לא תקבל תמיכה מיהודי ארה״ב אם וכאשר תתנגד להחלטה של הנשיא האמריקאי ג׳ו ביידן לחתום על הסכם גרעין חדש עם איראן. היא לא קיבלה תמיכה כזאת, בוודאי לא בעוצמה שרצתה, כאשר הנשיא ברק אובמה היה בשלטון, וחתם על ההסכם המקורי. היא לא תקבל תמיכה כזאת גם עכשיו. למעשה, ומייד נראה את הנתונים, שיעור המתנגדים להסכם מקרב יהודי ארה״ב לא השתנה בשבע השנים האחרונות. שיעור המתלבטים ירד, ולכן שיעור התומכים בהסכם עלה. אבל שיעור המתנגדים להסכם נשאר בדיוק כפי שהיה. ויש לזה הסבר פשוט: התמיכה וההתנגדות של יהודים בארה״ב לא קשורה לסכנה לישראל, ולא לשאלה מי עומד בראש ממשלה ישראל (אז, בנימין נתניהו, היום, נפתלי בנט), ולא לשאלה מה חושבים הישראלים על ההסכם (אז והיום רובם נגד), ולא לפרטי ההסכם (שרוב האמריקאים, וגם רוב הישראלים לא מתעמקים בו). למה היא קשורה? בסך הכל, לדבר אחד עיקרי – עד כמה הם תומכים בנשיא ארה״ב. שיעור התמיכה בביידן הוא שיעור התמיכה בהסכם, בהבדל של אחוזים בודדים.
בואו לדרג את שרי ושרות הממשלה של בנט-לפיד
איזה שיעור מהערבים בישראל הם קיצוניים מבחינה פוליטית?
סקר חדש יחסית, של ״המכון האלקטורלי היהודי״, המזוהה עם הדמוקרטים אך העורך סקרים שאמינותם גבוהה, נותן מושג על מצבו של ההסכם העתידי, אם יהיה, בציבור היהודי-אמריקאי. סקר ישן למדי, שהייתי שותף לעריכתו ב-2015 (של השבועון ג׳ואיש ג׳ורנל), מאפשר השוואה אמינה של מה שהיה ומה שעכשיו. את הכותרת כבר כתבנו: תמיכת היהודים נתונה להסכם. את כותרת המשנה גם נתנו: היא נתונה להסכם במידה שהיא נתונה לנשיא. כל השאר, הם פרטים פחות חשובים. קצת יותר משלושים אחוזים מתנגדים להסכם, בדיוק כפי שהיה בשנת 2015. כלומר, ישראל לא מצאה עוד יהודים שאפשר לשכנע בכל השנים הללו. אין לה איפה למצוא: על פי הסקר החדש, 42% מהיהודים הם ״דמוקרטים חזקים״. אלה יתמכו בהסכם . עוד 13% דמוקרטים ״חלשים״, רובם יתמכו בו. עוד 11% ״עצמאים הנוטים לדמוקרטים״, מהם, עדיין לא מעט יתמכו בו. חברו את הספרות: 66% הנוטים לדמוקרטים, מול 68% התומכים בהסכם גרעין עם איראן. ואם נראה לכם שזה צירוף מקרים, אתם טועים. זה לא צירוף מקרים.
יש כמה דברים ששווה ללמוד מהסקר הזה, או לפחות להיזכר בעקבות הסקר הזה.
הראשון: אנחנו נוטים לייחס חשיבות מוגזמת להשפעה של מי שעומד בראש ממשלת ישראל, על אמריקה בכלל, ועל דעת הקהל של יהודי אמריקה בפרט. יהודי אמריקה גרים באמריקה, קבוצת ההתייחסות הפוליטית שלהם היא אמריקאית, מקורות המידע העיקריים שלהם אמריקאים. זה נכון שאת נתניהו אהדו קצת פחות, ועם יאיר לפיד נוח להם יותר. אבל כשזה מגיע לשאלה גדולה כמו איראן, האהדה או היעדרה לא מעלה ולא מורידה. נתניהו – במהלכיו האגרסיביים נגד הממשל וההסכם – לא גרם ליהודים להיות בעדו. בנט ולפיד – שהחליטו להיות מנומסים ולא לעומתיים – לא העבירו יהודים לצד של ישראל. יהודי אמריקה, שרובם תומכים בביידן, מקבלים את האיתותים שלהם מביידן, לא מנתניהו, או בנט.
השני: אם כבר, ההתנהלות הלא לעומתית של בנט ולפיד פשוט אפשרה לכל אותם יהודים שישבו על הגדר, לא התנגדו, אבל גם לא הרגישו בנוח לומר שהם תומכים, לרדת מהגדר ולומר את מה שעכשיו נוח יותר: הם תומכים בהסכם שיביא ביידן. למה זה נוח יותר? כי אם ישראל לא מתכוונת להיכנס למצב של עימות מול הממשל, לא נוצר ליהודים האלה דיסוננס של צורך ״לבחור״ בין אהדתם לישראל לבין אהדתם לביידן. הם יכולים לתמוך בהסכם, בלי להרגיש שזה מביא אותם להתנגשות עם ישראל.
השלישי: אנחנו נוטים לייחס חשיבות מוגזמת למה שקורה במזרח התיכון. כמו שנתניהו לא מעלה ולא מוריד הרבה, כך גם המצב באזור. האם ישראל היא מדינה יותר צדיקה או פחות צדיקה, מה שלום הכיבוש, האם נחתמו הסכמי אברהם, האם המזרח התיכון במצב רעוע או יציב, מה נשמע במצרים, מה חושבים הסעודים, איך מתנהלים האיראנים – כל זה לא תמיד משפיע על העמדות של אמריקאים. זה רחוק, זה לא נוגע להם. כמובן – אם יגיע רגע שבו ישראל תיראה כמי שעוד רגע עלולים להשמיד אותה, הגישה של רבים מיהודי ארה״ב תשתנה בבת אחת. אבל האיום האיראני לא נראה להם כרגע כאיום השמדה מיידי. הוא מעורפל, הוא מסובך, ובעיקר, הוא על מישהו אחר. קל להדחיק אותו, או להניח שאינו חמור כפי שהוא נראה לישראלים.
הרביעי: סדרי העדיפויות של יהודי אמריקה הם סדרי עדיפויות של אמריקאים. כאשר שואלים אותם במה הנשיא והקונגרס צריכים להתמקד הם מונים התחממות גלובלית, זכויות הצבעה, ביטוח בריאות, כלכלה. נושאי מדיניות חוץ נדחקים לאחור. כך אוקראינה, שרק 13% מנו אותה כאחד משני הנושאים העיקריים. כך ישראל, שרק 4% מנו אותה כאחד משני הנושאים העיקריים. אפילו אנטישמיות (שרובם מאוד מודאגים ממנה) קיבלה דירוג נמוך. יהודי אמריקה הם, רובם, אמריקאים ליברלים, שחושבים כמו אמריקאים ליברלים. זה אומר בפשטות שאם יהיה הסכם הם ילכו עם ההסכם. מי שרוצה להזדעזע מזה, יכול להתחיל כבר עכשיו.
