לא פעם ולא פעמיים נכתב, שבחירות בישראל לא תמיד מוכרעות על מה שהבוחרים אומרים שהם מוכרעות. כלומר, תשאלו אותם מה חשוב, מה קובע לאן ילך קולם, ותקבלו תשובה אחת, תבדקו את ההצבעה בפועל ותקבלו לעיתים תמונה אחרת. במילים אחרות: לישראלים (וזה נכון בהחלט גם ללא ישראלים) חשוב להציג סדר עדיפויות אחד, גם אם בפועל מה שקובע את עמדתם הפוליטית הוא סדר עדיפויות אחר.
נזכרתי בזה כשקראתי דו״ח מקיף של המכון לדמוקרטיה (לכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה) על דעת הקהל בנוגע למשבר האקלים. יש בדו״ח הזה הרבה שאלות מעניינות, ולא מעט תשובות שמעוררות שאלות המשך (אם כל כך הרבה ישראלים מוכנים לוותר על כלים חד פעמיים, למה הם לא עושים את זה?), אבל לרגל הדרמה הפוליטית התעכבנו על המשקל של שאלות אקלים וסביבה בבחירות.
זו שאלה שבאמריקה מרבים לשאול, ומתברר ממנה שבוחרי ג׳ו ביידן (הדמוקרטים) מחשיבים את נושא הסביבה הרבה יותר מבוחרי דונלד טראמפ (הרפובליקנים). 68% מהדמוקרטים ממקמים את משבר האקלים גבוה ברשימת הנושאים ש״מאוד חשובים״ להם במסגרת שיקולי ההצבעה. במקרה של הרפובליקנים מדובר ב-11%. גם בישראל הנטייה של בוחרי המרכז שמאל להחשיב נושאי סביבה גבוהה מזו של בוחרי ימין. לדוגמה, כאשר נשאלים ישראלים האם יסכימו לשלם יותר מס לעירייה כדי שיהיו בעירם יותר ריאות ירוקות, בוחרי המרכז והשמאל מוכנים לזה, בוחרי הימין פחות (ותסלחו אם אנחנו לא גם לגמרי מבינים וגם לא לגמרי מאמינים לא לאלה ולא לאלה).
עכשיו לפוליטיקה: כותבות המחקר, דפנה אבירם ניצן והילה שואף קולביץ, כותבות ש״נושא האקלים ואיכות הסביבה אינו מהווה שיקול מרכזי בהצבעת השיקול לכנסת״. הם כותבות ש״רק״ 33% ״מביאים בחשבון שיקולי סביבה בהצבעתם״.
ואכן, זה בערך מה שאומר הסקר. יותר משישים אחוז מהישראלים סבורים שהממשלה והכנסת נושאות באחריות להביא לצמצום זיהום האוויר בישראל (רק חברות הגז והנפט ושאר התעשייה זוכות לדירוג גבוה יותר). כמחציתם מסכימים עם האמירה שישקללו את נושא האקלים בבחירות לכנסת.
עכשיו השאלה היא האם קרוב לשליש מהבוחרים שמשקללים נושא כזה הם מעט או הרבה. הכותבות אומרות ״רק״ – אבל לא לגמרי ברור לנו למה. אם אחת מכל שלוש בוחרות (נשים מוטרדות יותר מגברים משאלות האקלים) לוקחת בחשבון שאלות של איכות סביבה בהצבעתה, אולי זה דווקא לא כל כך מעט. כמובן, בהנחה שמאמינים לבוחרות האלה. וצריך לומר ביושר שיש לנו ספקות.
למה ספקות? שלוש סיבות (שיפורטו לאחר הגרף).
האחת – כי קל להגיד שאיכות הסביבה חשובה. קל, ולא שנוי במחלוקת. יש מישהו שבעד זיהום אוויר? יש מישהו שלא רוצה פחות מגפות? האם מישהו מתנגד לשלום עולמי, לאושר לכל, לשמחה ואהבה? יש שאלות שהן בעצם שאלות רטוריות. האם אתה מודאג ממשהו? למה לא. אם זה ממשהו בעייתי, אני מודאג. בטח שמודאג. האם תרצה שישתפר? ברור. לכן, לכל השאלות הכלליות על דאגה מפני הדרדרות ועל רצון לתקן – בעיקר כשהאחריות מועברת ממני והלאה, לחברות הגז, לממשלה, לכנסת – יש תשובה נוחה שאין לה מחיר אמתי. באותו אופן, השאלה אם תשקללו את איכות הסביבה בהצבעה היא שאלה ללא מחיר. בטח שנשקלל, למה לא, את איכות הסביבה, את איכות השלטון, את איכות חברי הכנסת, את איכות מנגו. הכל ישוקלל.
השנייה – כי שאלה על שקלול בהצבעה בלי השוואה לנושאים אחרים היא חסרת משמעות. נגיד ששליש באמת מתכוונים להכניס את איכות הסביבה כשיקול בהצבעתם – עד כמה השיקול הזה מכריע? האם זה שיקול שלישי, חמישי, או שמדובר בשיקולון, שיקולונצי׳ק, משהו שממוקם בין הרצון שהשרים ילבשו רק עניבות כחולות, לבין השאיפה שהשרות ילבשו רק סנדלים תנכיים. בארה״ב, 42% מהבוחרים אומרים שאיכות הסביבה היא שיקול חשוב. אבל יש לפחות תשעה נושאים שמקדימים בדירוג את איכות הסביבה. כלומר, יש 42%, כי קל להגיד כן, אבל כשמתחילים לבדוק סדר עדיפויות אמתי, ה-42% מסתבר כאחוז נמוך למדי.
השלישית – כי יש לנו ניסיון מסוים עם סקרים על סקרי עדיפויות בבחירות בישראל, ואיכות הסביבה פשוט לא נמצאת שם. לא במקרה רק מעט פוליטיקאים טורחים לדבר על הנושא המשמים הזה, לא במקרה, קשה למצוא הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים בין המפלגות בנושא הזה. בעצם, גם המפלגות מתנהגות כמו הבוחרים. איכות הסביבה? הן בעד, בטח שבעד. משבר האקלים? הן נגד, ברור שנגד. ועכשיו בואו נדבר על מה שמטריד את הבוחרים באמת. במקרה של ישראל, בערך מאז בחירות 2015, זו השאלה האם נתניהו צריך להמשיך לכהן כראש ממשלה.
הנה סקר מהבחירות הקודמות. הוא מספר לנו ביתר דיוק על מ שחשוב לבוחרים. וגם מאפשר לראות מה חשוב בעיני מי. בוחרי הליכוד רוצים שהביטחון יכריע, כי בעיניהם המפלגה שלהם נותנת מענה טוב יותר לביטחון. בוחרים של ש״ס וליברמן רוצים להתקוטט על דת ומדינה ולראות מי מנצח בזה. בוחרי גוש המרכז שמאל מצביעים נגד נתניהו. לא הפתעה גדולה. ובטח שלא אקלים.
