fbpx


5.19/105.13/10

18.3%28.8%23.2%26.7%

מה בנט יאמר לביידן? אנחנו ננווט, אנחנו נוביל

כדי להבין את מה שנפתלי בנט רומז בראיון שהעניק הבוקר לעיתון ניו יורק טיימס, כדאי לקרוא את מאמרו של אליוט אברמס, לפני שבוע, באתר ״המועצה ליחסי חוץ״, שבה אברמס משמש כעמית בכיר. אברמס היה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי בימי הנשיא ג׳ורג׳ בוש. הוא היה שליח מיוחד של הנשיא דונלד טראמפ לאיראן ולוונצואלה. הוא מכיר את השחקנים במזרח התיכון טוב יותר מרוב, אם לא כל, פקיד אמריקאי אחר, בהווה ובעבר. וכך כתב:

״מה שקורה באפגניסטן יעמיק את הרושם בקרב ממשלות ערב שאינן יכולות לסמוך על ארה”ב שתגן על ביטחונן כפי שהייתה עושה בעבר. אותן מדינות הגיעו בהדרגה למסקנה שיש להן שכן אחד, שלא כמו איראן או טורקיה, אינו מהווה איום עליהן, ומגלה נכונות נחרצת להשתמש בכוח צבאי נגד אויביה. זאת ישראל״.

והנה בנט, הבוקר בניו יורק טיימס, לא מפרט, אך שולח למעשה את אותו מסר בדיוק: “ישראל כאן. אנחנו העוגן המדויק של יציבות, של נכונות לעשות את העבודה כדי לשמור על אזור זה בטוח יותר”.

האם יש לכם אמון בראש הממשלה נפתלי בנט? בשר החוץ לפיד? בואו ודרגו אותם

האם ג׳ו ביידן הוא נשיא טוב לאמריקאים? האם הוא נשיא טוב לישראלים? בואו והשיבו.

זה לא עניין קטן. זה לא עניין שולי, שישראל מציגה את עצמה, ומתפרשת בעיני אחרים, כמי שמיועדת לתפוס את מקומה של המעצמה העולמית, ארה״ב, כמדינת הציר של המזרח התיכון – משקל נגד לכוחות החתרניים של איראן ושל טורקיה. למעשה, אם זה מה שבנט מתכוון לומר לנשיא ארה״ב, ג׳ו ביידן, ישראל מנסה כאן תרגיל בהתכתבות מסוג חדש עם הנסיגה האמריקאית מעסקי העולם. במקום לצעוק גוואעלד, ולהסביר עד כמה נסיגה של ארה״ב פוגעת בישראל, ושוחקת את כוח ההרתעה שלה, ישראל אומרת סעו לשלום. המפתחות בפנים. אנחנו נשאר כאן כדי לשמור על מה שצריך.

זה נוח לביידן, שהנסיגה החפוזה והלא מאורגנת מאפגניסטאן פגעה קשה בתדמיתו. זה נוח לבוחרים של ביידן, שעל אף הפגיעה בתדמית עודם רוצים להחזיר את החיילים האמריקאים הביתה. זה לא רע לישראל, המבינה שממילא אין בכוחה לבלום את ההתרחקות האמריקאית, ועל כן לא נותרה לה ברירה אלא לחלץ מההתרחקות הזאת את מה שאפשר.

אבל מהמהלך הזה, מהמעין-החלטה של ישראל לשמש כמעצמה אזורית הבאה למלא את החלל שמותירה אחריה ארה״ב, נגזרות מסקנות חשובות. האחת – ישראל צריכה להיות מאוד חזקה. מאוד מאוד חזקה. ולא שפעם יכלה להיות חלשה, אבל אין דומה חזקה כדי להגן על עצמה לחזקה מספיק בכדי להיות העוגן של ברית מזרח תיכונית רחבה.

השנייה – ישראל תמשיך לבקש סיוע אמריקאי באמצעים ובממון. אם האמריקאים רוצים שישראל תחזיק את הזירה שהם נוטשים, ולא, נאמר, סין או רוסיה, הם צריכים לסייע לה בבניין הכוח הנדרש לזה. לזה מן הסתם כיוון בכיר ממשל אחר לשעבר, דניס רוס (הוא שירת אצל קלינטון ואובמה), כאשר קרא לארצו לספק לישראל את ״הפצצה הגדולה״ חודרת הבונקרים.

השלישית – ישראל צריכה להפנים שאכן נותרה ללא ביטוח אמריקאי במערכה מול איראן. היא והידידות החדשות והישנות מקרב המדינות הערביות. מצרים, סעודיה, מרוקו, האמירויות, אלה העמיתים שלנו במלחמה נגד איראן. הם, ולא ארה״ב. זה קצת מפחיד, אבל יש בידיעה הזאת גם משהו שהגיע זמנו. למול הנסיגה מאפגניסטאן מתחדשת ההכרה שבסוף אין על מי לסמוך אלא על עצמנו.

הרביעית – ישראל תרמוז לאמריקאים שמי שמתרחק ממילוי תפקיד מכריע בעיצוב בטחון המזרח התיכון, לא נמצא בעמדה לבוא לישראל בתביעות בעניינים שמשפיעים על בטחונה, כמו הנושא הפלשתיני. “הממשלה הזו לא תספח ולא תקים מדינה פלסטינית״, אמר בנט לניו יורק טיימס. ״כולם מקבלים את זה. אני ראש ממשלת כל הישראלים, ומה שאני עושה עכשיו הוא למצוא את האמצע – איך אנחנו יכולים להתמקד במה שאנחנו מסכימים עליו״. אנחנו – משמע הישראלים. האמריקאים בוחרים להתרחק, לעסוק בענייני הפנים שלהם, במאבק עם סין, וישראל תכבד את זה. אבל אם התרחקות, זה לא רק איראן (היכן שפחות נוח לישראל שיתרחקו), זה גם הפלשתינים (היכן שנוח לישראל שיתרחקו).

 

, , , , , , , , , ,