״סובלנות והפרדה״, זו הכותרת שניתנה לדו״ח המחקר החדש של מכון פיו על דת, תרבות ולאומיות בהודו. אי אפשר להקיף אותו בסקירה קצרה, כשם שאי אפשר להקיף את הודו בנסיעה קצרה. זו מדינת ענק, שרוב תושביה הינדים, אך יש בה גם סיעות אחרות ומגוונות, כולל מיעוט מוסלמי גדול. דווקא בימים שבהם אנחנו שואלים את היהודים בישראל מיהו יהודי בעיניהם (לשאלון, לחצו כאן), מעניין להציץ בסקירה שאפשר ללמוד ממנה על זהותם של אחרים. הודו היא מדינה שיש בה סובלנות דתית בדרך כלל, גם אם נרשמות מעת לעת התנגשויות. אבל המחקר מגלה תחושת נבדלות עמוקה בקרב הודים מקבוצות שונות. רוב ההינדים מרגישים שאין להם הרבה במשותף עם המוסלמים. רוב המוסלמים מרגישים שאין להם הרבה במשותף עם ההינדים. כמובן, אלה לא קבוצות שוות בגודלן ובכוחן. כשמונה מכל עשרה הודים הם הינדים, אחד הוא מוסלמי, עוד אחד הוא משהו אחר, נוצרי, בודהיסטי, סיקי, ועוד.
יש לכם אמון בבנט כראש ממשלה? בלפיד כשר חוץ? בליברמן כשר אוצר? בואו והשיבו לסקר המדד
ההודים לא רוצים להתחתן אלה באלה. כלומר, עם בני דתות שונות. בזה הודו שונה מאוד ממדינות העולם המערבי הליברליות, שבהן לא תמיד מקובל להעדיף בגלוי נישואים עם בני דתך. חלק ניכר מהם גם לא רוצים שכנים בני דת אחרת. בכך, הם מזכירים לא מעט ישראלים. אבל הם מזכירים אותנו בעיקר בתרכובת המתחזקת של מסורת דתית ולאומיות. ההינדים נוטים לראות את ״זהותם הדתית וזהותם הלאומית כשזורות אלה באלה״. זו קביעה שמזכירה מאוד את ממצאי המחקר ״יהדות ישראלית״ שערכתי עם הפרופ׳ קמיל פוקס. גם אצלנו, היהודיות והישראליות שזורות אלה באלה, בודאי בתודעתם של רוב היהודים (שהם גם רוב הציבור).
במיזם ״מיהו יהודי״ של אתר המדד וכאן חדשות, אנחנו בוחנים את התרכובת הזאת בכמה דרכים (רצינו לכתוב ״תשזורת״, אבל לתשזורת יש משמעות אחרת). לדוגמה, בוחנים האם בעיני היהודים היהדות היא ״לאום״. לדוגמה, בוחנים האם שירות בצה״ל, מעשה של אזרחות טובה, מקרין גם על ה״יהודיות״ של המשרתים והמשרתות. חלק מהקושי להבין ״מיהו יהודי״, וזהו קושי המלווה את ישראל מראשיתה, נובע מהתרכובת של דת, לאום, תרבות, ערכים, מוצא, משפחה, ועוד כל מיני דברים. כל כך הרבה, עד שקשה להבין מי מאלה הוא האלמנט העיקרי, המגדיר את ה״יהודים״ ומבדיל אותם (לא לטובה או לרעה, אלא פשוט מבדיל אותם כקבוצה) מה״לא יהודים״.
64% מההודים אומרים שכדי להיות ״הודי אמיתי״ צריך להיות הינדי. זה בודאי ממצא מטריד עבור מוסלמים שחיים בהודו. באותו אופן, כאשר ביקשנו מיהודים בישראל להסכים או לא להסכים עם הקביעה ״כדי להיות ישראלי אמיתי צריך להיות יהודי״ (במסגרת מחקר של המכון למדיניות העם היהודי), 58% הסכימו לחלוטין או די הסכימו עם הקביעה. כמובן, מקרב הלא יהודים בישראל, רוב גדול מאוד (91%) לא הסכימו איתה.
רוב גדול של ההינדים סבורים גם שהודי ״אמיתי״ צריך לדבר הינדי (59%). ידיעת עברית, כתנאי ל״ישראליות אמיתית״, מסמנת גם היא קו המפריד בין קבוצת הרוב היהודית, לבין קבוצת המיעוט הלא יהודית. אם כי ראוי לומר, שקבוצה משמעותית מהלא יהודים בישראל רואים בידיעת עברית מאפיין של ישראליות אמיתית. אלה מתייחסים לעברית כאל שפת המדינה, שעל תושביה לדעת.
מיהו הינדי? הרוב בהודו חלוק על השאלה אם אפשר להיות הינדי בלי להאמין באלוהים. זו שאלה שנבחנת אצלנו גם ביחס ליהודים – ואנחנו מחכים לראות מה יהיו תוצאותיה. רוב ההינדים אומרים שאי אפשר להיות הינדי ולאכול בשר. אכילת בשר פוסלת את ההינדי מהינדיותו. אצלנו בסקר יש שאלות דומות, על מנהגים אחרים, כמו ברית מילה, וצום ביום כיפור. רוב ההינדים סבורים שמי שחוגג חגים מוסלמיים מרכזיים לא יכול להיחשב הינדי (63%). השאלה האם אפשר להיות ״יהודי״ ובמקביל להזדהות עם דתות או תרבויות אחרות עולה גם אצלנו בסקר. ויהיה מסקרן לראות כיצד ישיבו עליה הישראלים המשיבים לו (שרובם המכריע מן הסתם יהיו יהודים, אבל מכיוון שנשאלתי אדגיש שכולם בהחלט מוזמנים להשיב).
לכניסה והשתתפות במיזם מיהו יהודי, לחצו
